להזהר מדכדוך הנפש
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם שְׁלִישִׁי לְסֵדֶר מַטּוֹת מַסְעֵי, כ"ז תַּמּוּז תשע"ח.
לִכְבוֹד אֲהוּבִי חֲבֵרִי הַיָּקָר וְהַנַּעֲלֶה מְאֹד …. נֵרוֹ יָאִיר וְיִזְרַח.
קֹדֶם כָּל תּוֹדָה רַבָּה מְאֹד עַל שֶׁאַתָּה עוֹזֵר לִי, וּבְוַדַּאי בִּזְכוּת זוֹ יַעַזְרֶךָ ה' מִמָּרוֹם, וְיִהְיוּ לְךָ חַיִּים קַלִּים, וְדַע, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂים בִּשְׁבִיל רַבֵּנוּ זַ"ל, וּמִתְיַגְּעִים בָּזֶה, חוֹסְכִים מֵעַצְמֵנוּ צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה יְשׁוּעוֹת וַחֲסָדִים אָנוּ מְסַגְּלִים לְעַצְמֵנוּ בְּלֹא יוֹדְעִים, עַל יְדֵי הַהַתְמָדָה בְּשִׁמּוּשׁ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת.
הָעִקָּר אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בִּתְמִידוּת, וְהַכַּוָּנָה, לְהִתְנַעֵר מַאֲבַק הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי, הָעַצְבוּת אֵינָהּ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם כְּלָל, אַף אִם יְסוֹד הָעֶצֶב מִבִּלְבּוּלֵי עֲבוֹדָה, זֶה מַעֲשֶׂה בַּעַל דָּבָר מַמָּשׁ, כִּי אֵין עוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם בְּעַצְבוּת כְּלָל, וְהַשִּׂמְחָה בְּעַצְמָהּ הִיא עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, פָּשׁוּט לִהְיוֹת שָׂמֵחַ, בְּלִי שׁוּם סִבָּה כְּלָל, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ וְיֵשׁ שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת וְשִׂמְחַת שֶׁלֹּא עָשָׂנִי גּוֹי, שֶׁזּוֹ בְּוַדַּאי שִׂמְחָה פְּשׁוּטָה מְאֹד, שֶׁאֵין לָהּ הֲכָנָה וַעֲבוֹדָה, אֶלָּא לֵידַע הָאֱמֶת שֶׁאָנוּ בְּחוּרֵי הַשֵּׁם, וְאֵיךְ אָנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת שְׂמֵחִים עַל זֶה!
צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁרִבּוּי הָרָצוֹן לַעֲבוֹדָה לֹא יָבִיא לְדִכְדּוּךְ הַנֶּפֶשׁ, כִּי כַּאֲשֶׁר הַבַּעַל דָּבָר רוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְפֹּס אֶת הָאָדָם בְּשׁוּם דָּבָר, הוּא תּוֹפֵס אוֹתוֹ דֶּרֶךְ הָעֲבוֹדָה מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה, וּמַכְנִיס בּוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל צַעַר עַל הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ שֶׁאֵינָהּ כָּרָאוּי כְּלָל, וְאַף אִם אָמְנָם יֵשׁ יְסוֹד שֶׁל קְדֻשָּׁה בִּמְרִירוּת אוֹדוֹת הָרִחוּק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲשֶׁר עַל זֶה צָרִיךְ לְיַחֵד שָׁעָה מְיֻחֶדֶת בַּיּוֹם וְכוּ', אֲבָל בְּאוֹתוֹ זְמַן צָרִיךְ גַּם לָדַעַת שֶׁזּוֹ סַכָּנָה עֲצוּמָה, כִּי בְּכָךְ מְאַבְּדִים אֶת הַקְּצָת שֶׁכֵּן אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדַת ה', וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁכְּשֶׁאָדָם נִשְׁבַּר, מְאַבֵּד אֶת כָּל הַמּוֹחִין שֶׁלּוֹ וְאֶת כָּל הַחִיּוּת שֶׁלּוֹ, וְאֵין לוֹ יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת טוֹב בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כְּלָל.
הָעוֹלָם הַזֶּה קָשֶׁה מְאֹד, יֵשׁ בּוֹ צַעַר וְיִסּוּרִים הַרְבֵּה, בְּכָל פִּנּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה, וְאֵין עֵצָה אַחֶרֶת אֶלָּא לִזְכֹּר הֵיטֵב עָלְמָא דְּאָתִי, שֶׁאָנוּ לֹא חַיִּים כָּאן לְעוֹלָם, וְאָנוּ עֲתִידִים לָצֵאת מִכָּאן לְעוֹלָם אַחֵר יָפֶה מְאֹד, וְשָׁם נָאֶה וְיָאֶה עַד לִמְאֹד, וְשָׁם יִהְיֶה חָשׁוּב כָּל רֶגַע שֶׁל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כָּל מְשִׁיכָה וּתְנוּעָה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִים עַצְמֵנוּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמָּה יִהְיֶה חָבִיב וְיָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו – כָּל הַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁלָּנוּ שֶׁהִיא בִּבְחִינַת עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ וְכוּ', כַּמְּבֹאָר בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן (סִימָן יב), וְאָז אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא הִטְעָה אֶת עַצְמוֹ בִּכְלָל בְּזֶה הָעוֹלָם, רַק תָּמִיד הָיָה נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וְזֶה כּוֹלֵל גַּם אֶת עֲבוֹדַת הַשִּׂמְחָה, כִּי אִם אָנוּ לֹא זוֹכִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, בַּשָּׁמַיִם לוֹעֲגִים לָנוּ מְאֹד, כִּי עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ –
מִנָּאֵי אָחִיךָ וַחֲבֵרְךָ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ.