ללמוד בכולל? חברותא? לבד? מה עושים?
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם שְׁלִישִׁי לְסֵדֶר עֵקֶב, יט בְּאָב תשע"ח.
לִכְבוֹד אֲהוּבִי חֲבֵרִי הַיָּקָר וְהַנַּעֲלֶה מְאֹד … נֵרוֹ יָאִיר וְיִזְרַח.
קָרָאתִי כַּמָּה פְּעָמִים אֶת מִכְתָּבְךָ ויהי רצון שאזכה לומר דברים שהקב"ה אוהב שאומר, ולא חלילה נגד רצונו יתברך, ואני מוסר את עצמי אליו יתברך בעת הכתיבה, שהכל יהיה לפי הרצון העליון, הטוב האמיתי.
קודם כל רציתי להעיר לך, שאין לך להתבלבל כלל, מכך שלפעמים אין לך רצון להתקשר עמי, כי זה לא משהו שצריך להיות בסדר היום שלך, העיקר שתזכה להיות קרוב להשם יתברך וצדיקיו האמיתיים שמלמדים אותנו דרכים ועצות איך להתקרב אליו יתברך, וממילא, תבין מעצמך שאהבתי אינה נפגמת כהוא זה, אם במעט קשר אם ברב.
ענין זה שיש בכל דבר שאלות ותהיות הוא מן הטבע האנושי, ואעפכ מוהרנ"ת מלמד אותנו אודות הקושי שיש בחלוקת העצה, ובאמת שהפתרון האמיתי להיות דבוק בהשם יתברך, וממילא הכל מתיישב באופן הכי נפלא, ואולי זה קשור לשיחת רבנו ז"ל, שמי שיש לו התבודדות הוא כמו אחד מישב לאחר השינה וכו', וההתבודדות אליו יתברך עושה את האדם מיושב לגמרי, ומסתמא אתה עוסק בזה.
אעפכ אין שום חסרון בלהתייעץ ולהתכתב ובפרט שאנו שותים ממעין אחד, ואנו רוצים אותו דבר – להיות קרובים אל השם יתברך, ודייקא על ידי העצות של רבנו ז"ל, שעמהן אנו יכולים להיות באמת אנשים כשרים. ועתה אשתדל לענות לך על הנקודות שהעלית במכתבך.
תדע אחי, שענין הכולל, שאני מחשיב מאד לגביך, אינו רק לשעה זו ולזמן זה, אלא יש בזה עומק גדול, כי יבוא היום שתתגעגע אודות הלימוד העיוני ויהיה לך טענות על עצמך למה אתה לא יודע הלכות שבת, והלכות פלוני וכו' וכו', ולא יהיה מי שיעזור לך כלל, כי אתה בחרת בזה, ואני חוזר ואומר לך את האמת שבלבי, שכל זמן שאפשרי הדבר מצד הפרנסה, לשבת וללמוד היטב הלכות ולדעת אותן, צריך ממש למסור את הנפש על זה.
באמת אני צריך לבקש ממך סליחה שאני מתערב בעניניך, אבל הלוא אתה ביקשת את חוות דעתי, והיא לא השתנתה אלא אדרבה, קבלתי חיזוק, שבסופו של דבר החיית את עצמך, כאשר כתבת לי, וטעות גדולה ועצומה שרווחת בין אנ"ש שחושבים שהדרך הלימוד של רבנו ז"ל סותרת את זה, וכמו כן חושבים אפילו בתת מודע, שכל המהות של ברסלבר חסידות היא לא זאת, אלא להספיק ולהספיק ולהחיות את עצמו במידה בינונית בתורה, האמנם? זה ממש לא נכון! רבנו ז"ל אמר בפירוש "עד שידע להורות הוראות", וכמו כן סדר דרך הלימוד כולל את "כל" ספרי התורה הקדושה, ובכללם גם הנושאי כלים, שמהם תוצאות חיים לכל היהדות, שבודאי בלי ספק צריך ללמדם פעמים אין מספר עד שזוכים להיות בקיאים היטב בהלכה.
ואני כותב לך לא ממקום של אחד שאינו מבין סדר דרך הלימוד מהו, כי שנים רבות אני אוחז בשמחה רבה בשיעורים כסדרן, ואני יודע, שאפשר לזכות לכל זה, עם לימוד כסדרן דייקא, ח"י פרקים משניות, מקרא גמרא ומדרש וכו', עין לא ראתה, ועדיין יש זמן ביום לשעות הכולל, ולהזכיר לנו שהיממה כוללת כ"ד שעות, הוצא מהן ז' שעות לשינה, נשארו י"ז שעות שלימות, עוד ח' שעות לעבודה ופרנסה, נשארו ט' שעות ללימוד התורה הקדושה, וצא וחשוב חשבונו של עולם. מלבד זאת שבימי שישי ושבת אין עובדים וכו' וכו'.
וכעת אתייחס לקושי האמיתי שלך, אין אתה מחוייב ללמוד עם חברותא, ובפרט לא עם מי שאתה לא מסתדר עמו, אבל לגבי מה שאמרת שהוא שונא אותך, הלוא ידעת העצה לזה, שמה שיש בלבך עליו – יש בלבו עליך, והדברים ידועים, ואם בכל זאת אינו הולך, מי מחייב? הלוא יש אברכים אחרים, וגם צריך לבדוק אפשרות, שמא תלמד רק שעה או שעה וחצי עם חברותא, ושאר השעות תהיינה מוקדשות לשיעוריך הנפלאים. ואם עדיין תרצה לדבר עמי בפרטיות על זה, בוא תבוא בשמחה ונדבר יחד.
לגבי ששאלת אודות שהעפת לזולת את המכשיר, לא טוב עשית כלל, כי אין זה מענינינו, ואין זה גם מפריש מן האיסור ולא פעלת בזה כלום, וכל הדרך הזאת של מחאות בדרך ביזוי או היזק אין לה מקום אצלינו כלל, אלא אם כן באמת מדובר בתלמיד או מישהו שיקבל זאת באהבה מה שכמעט אינו מצוי שאחד יעשה תשובה שלימה אחר שעבר דבר כזה, ובפרט שלא התחנך להבין האיסור מפנימיות. עם כל זאת אל תכעס על עצמך, ואל תצטער יתר על המידה, כי סוף כל סוף התכוונת לטובה, ואדרבה, כל דבר הוא שיעור בחיים שלנו, ולמדת שיעור, ואתה בעצמך הגעת למסקנה הזאת מעצמך, והעיקר להבא, שאנו שגרירים של הטוב, להפיץ את האור האלוקי, שאת זה אחרים אינם יודעים לעשות, ועלינו נפלה חובת היום – שסביבנו ישרה האור האלוקי בגילוי רב ועצום.
בענין הילד שלך, בודאי צריך להזהר מכאן ולהבא שלא ליקח אותו אל ספר כלל, אלא לעשות חלקה בעצמך כמו שאתה עושה לעצמך, תגלחת חזקה עם פאות בצדדים, בדרך חסידות מילדות ממש, ומהיום ולהבא תזהר בזה, שאתה תקח את התפקיד של הספר, ואתה תספר אותו בעצמך.
עם זאת, עליך להזהר מתוכחה שלא כראוי, היות והוא אינו מחוייב כי אם מדרך חינוך, זהו לא איסור מפורש כמו שכתבת, אבל תמיד תמיד תזכור, שבשעת מעשה אין מגיבים, ואף לוקחים נשימה ארוכה, ואפילו מחכים כמה ימים, ואז אתה יכול ברגע של נעימות הכי גדולה, לדבר על הענין, ולומר בעדינות שאולי נחשוב מכאן ולהבא לעשות קצת אחרת, כי זאת תדע, שעם מלים חזקות וכבדות – לא פועלים כלל, ומעולם לא פעל אחד על ידי מריבה, ואמרו חז"ל אין דבר טוב יוצא מתוך מריבה, והכל שואלים, מהיכי תיתי שמריבה היא טובה, ומתרצים, שאפילו מריבה לדבר טוב, בסוף לא יצא מזה הטוב המקווה, וזה דבר שרואים בחוש פעמים רבות, כמו שאצלך פעלת שנשאר עגמת נפש.
וגם על זה, כמו שאמרתי למעלה, אין יכולת לאדם להיות מלאך מלכתחילה, ולא לטעות לעולם, ועל כן אל תצטער כלל, אלא תדבר מישרים ותבקש סליחה, אם אתה מרגיש שצריך, ומכאן והלאה תתאמן על הדרך הזאת, שכמו שאנו לא מלאכים – גם זוגתנו לא מלאכיות, והן יכולות לטעות, ודרכן של נשים להפגע מהר אם מגיבים להן, ובפרט אם מגיבים קשה ביותר, לכן צריך להזהר באונאת אשתו, ולחכות ולהמתין, ואפילו אם היית צריך להמתין עד התספורת הבאה – גם כדאי, כי כך יהיה משקל לדבריך, והיא תרצה לשמוע את חוות דעתך, כי סוף כל סוף, גם היא רוצה לעשות את רצונו של הקב"ה.
אני רוצה שתדע, שאין לך מה להתבייש ממני כלל, ולא יכנס בלבך הרהור, שאני מבזה אותך בלבי, חס ושלום, אלא אדרבה, אני אוחז ממך מאד מאד, ונראה לי שיש לך נשמה קדושה מאד, לכן אכפת לך בעומק נפשך, להיות טוב גמור ולעשות הכי נכון בכל עת ובכל מצב, וזה דבר נהדר, אך לפעמים תשועה ברוב יועץ – יכולה לעזור מאד, ואני שמח לפרוק עול העצב מעל לבך הטהור בכל עת. יְדִידְךָ חֲבֵרְךָ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ.