תפקיד החיים
בעזרת השם יתברך, יום שני לסדר ויחי, ט' בטבת תשפ"ג.
… היקר!
ראה לבחור את היום הזה מחדש, כל יום שאנו מקבלים מהשמים, הוא יום שלא היה כמוהו עדיין ולא יהיה עוד… בכל רגע נתון יש לנו שליחות של אור לעשות בעולמו של הקב"ה, אשר לשם כך נתן לנו חי החיים את החיים, כאשר איננו מפיקים את רצון החיים המקורי – אנו חשים שבורים ומדוכאים, כי החיים ניתנו לשם מיצויים נכון. אכן, לא פשוט להיות כל הזמן בכוננות דרוכה, אבל השם יתברך מלא רחמים רבים, והעניק לנו יכולות אינסופיות, באשר כמעט בכל דבר אפשר לעבוד את השם יתברך, וגם כשאנו חלשים פיזית ורוחנית, אנו יכולים להרים עינינו אל הבורא הטוב והרחום, ולשאול את עצמנו אתו יתברך, מה יכולים לעשות 'עכשיו' בשביל השם יתברך, איזה הרהור תשובה, איזה חיוך לאדם, איזו ברכה בכוונה, איזה לימוד קטן, וכל זאת מחמת שרצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, הרבה הכוונה, שיש כל כך הרבה דברים לעשות, שאף אם נעשה משהו מהם – נזכה לאור גדול בחיינו, ובעקבותיו תבוא השמחה לתוך לבנו. זכור, זכור כל מה שנדברנו זה שעות רבות, שיש לכל אדם תפקיד של "כאן ועכשיו", ובכל מצב, אף המצב הבלתי רצוי שהכנסנו את עצמנו אליו בשטותינו, עדיין רחמי השם יתברך עלינו, ומחשב לנו מסלול מחדש, לראות איך יכולים לעשות משהו בשביל השם יתברך, וכל תנועה, וכל תזוזה, כל פרק תהלים, כל פסוק, כל תנועה של תשובה והתחזקות, הוא עולם מלא ממש… וכשתאמין כך, לא תשבר משום דבר שבעולם, כי אינך צריך בדווקא לעשות כלום, אלא לזרום עם השליחות המיוחדת שבכל מצב.
הנה תראה בעיניך, כמה גברו רחמי וחסדי ה' עליך, שלאחרונה, אתה חוטף תורה הרבה, ואם תעיין היטב, תראה, שאם היית בישיבה – לא היית אוגר כל כך הרבה דפים גמרא, כמו שהשם יתברך מזכה אותנו לחטוף לאחרונה. ואם בחיצוניות זה נראה שהפסדת, שאינך בישיבה וכו', ראה כמה עמקו מחשבותיו, ובלי ספק, שרוב הבחורים אינם לומדים כמות כזו בישיבה… וזה עוד בחטיפה, עם כל הבלבולים והשבירה… ולכן אני קורא אליך מעומק הלב, תרחם על עצמך אפילו במעט, אל תחשוב שבורא כל עולמים יצר נשמה יפה כמוך, עם יצירה נפלאה כזו, סתם כדי לענותך בעולם… הלוא כל זה כי רב טוב הצפון לך לעד ולנצח נצחים, בלי שיעור וערך כלל, ובכל פעם שתמשיך את עצמך אליו יתברך, תבין מרחוק, כמה עמקו מחשבותיו להחיותך לנצח, ואז תבין, שכל מה שארע, כל הירידות וכל הנפילות, וכל הזרימה הבלתי רצויה של העבר, מה שאתה חושב שתלוי בך, ומה שאתה יודע שלא היה תלוי בך – הכל היה ממנו יתברך, כי הוא יתברך רוצה משהו ממך, והוא יודע את סוד נשמתך, על מה ולמה היא היתה צריכה לעבור מסלול שכזה,
ותדע, שכל אדם בעולם, יש לו מסלול אחר משל זולתו, ועל כל אחד עוברים ענינים מיוחדים שלא עוברים על אדם אחר, ואם היה משכיל כל אדם, להבין ולהתבונן, שאלו הן השליחויות שלו להרבות כבוד שמים בעצם נוכחותו, ולהוות בעצם העמידה בנסיונות, והחתירה בעולמו של הקב"ה – גילוי כבוד מלכותו יתברך, שזה האושר הכי גדול שאין לתאר ולשער, ואף שכעת, בהיותנו מלובשים בגוף גשמי, אנו מרגישים אחרת לגמרי, ואין לנו ידיעה והשגה בדברים האלו, וזה נראה כסתם מילים, אבל יבוא יום, והנפש תתענג מאד על כל דיבור של תורה שזכינו לחטוף בהאי עלמא, כל התעוררות תשובה שהיתה לנו, ואם היינו רק רואים לרגע מה שנעשה מתפילתנו ומתורתינו היינו מסוגלים להיות שמחים גם עתה, גם בשיא הקשיים שלנו… אלא שאין רואים זאת, וכל זה הוא להגדיל השכר, ולהרבות העונג העתידי… ותראה בעיניך, שאין דבר המביא סיפוק הנפש וחדוות החיים, כמו כשלומדים כמה דפים גמרא, שבקלות היינו יכולים להרבות בזה עוד ועוד…
ואם כאשר אנו כאן, עם כל הרקע הקשה, עדיין אפשר לטעום קצת משמחת החיים, תתאר לעצמך, מה יהיה נעשה אם באמת תצא מעצמך, ותכבוש את עולמך העתידי, כאשר אני כבר רואה בעיניי איזה חידוש עצום ונפלא תיעשה, עם כל המתנות הטובות שנתן לך הקב"ה, וכל מה שאני משבח אותך לפעמים בפניך, אינו רק לחזק אותך, או להגיד לך מלים טובות… אלא אני עומד ותמה על האמת הזו, שיש לך כל כך הרבה דברים יפים, שלרוב האנשים אין – ואינך מודע להם, ומצווה להודיעך זאת, כי תדע, כי ביום שתעשה את המאמץ לפרוץ קדימה, אפילו כשזה נראה כעת ממש "מסירות נפש", התיגמול שתראה בעינים מכל זה – הוא ממש אין לשער… אני יושב וכותב זאת כעת, אחרי שהוזלתי דמעות על הענין שלך, ואני מקווה מאד מאד, שהדברים יכנסו בלבך, ואף שכיום אני מתכונן לצאת מהבית וכו', לעשות שליחות להשם יתברך, אני מקווה עוד היום להפגש עמך, ולהמשיך לשתות מי התורה הזכים והמנחמים… ותתפלל עלי שאצליח וכו'.
הכותב וחותם מתוך תקוה גדולה לימים טובים ומאושרים
שלמה ברוך בן רבקה