הארה פורצת גבולות
כ"ב אב תש"פ
אור של אמת מתפשט, כלים נפערים למולו, מנסים לקבלו, להתמסר להארה, אך אינם יכולים להכילו, הוא שלא בערך הכלים, ואזי הם נשברים, ומפיצים אור בכל סביבתם, אור של כלים שבורים, אותיות מתרוצצות, אחת הנה ואחת הנה, ויוצרות משפטים תמוהים כמהים עד טירוף, אותיות של אש שלא נכבית, סנה בוער באש עד לב השמים, והוא איננו אוכל, כי אין לו ערך עם האש, הוא כלי שלא מכיר את האור. הארה לא סבלנית, היא פורצת גבולות לב, מחממת את הגיזרה למרות שלא התבקשה, או יותר נכון: חרף האזהרה שממש בשום אופן שלא תעשה את זה, הארה אין לה נימוס, היא יכולה להכות בכל עידן שיזדמן לה, היא דוהרת פנימה אל כל מקום, צעקותיה מחרישות אזניים, גם למי שהוא כבד שמיעה, היא אור ולא תלויה בחומר, אין לה מגבלות, אבל אין לה גם זיהוי, היא רבת אנפין ברמות קשות, מסכה של בוקר לא עונדת בערב, והמסכות כה טבעיות, הופכות את ההארה לחושך מוחלט, אור של אמת גם יש לו מסר לאלו שמנסים להפריע לו, הוא מבשר שהכל אור, שהכל אמת, שאין עוד מלבדו, והשקר אינו אלא לשון סגי נהור של האמת הפשוטה, שקר הוא לא ממשפחת האמת, אז אין לו מילה על כלת משפחת אמת, הוא בכלל לא יודע להתחפש נכון לאמת, כי האמת עירומה לגמרי ואין לה צורך בלבוש, אז איך אפשר להתחפש למי שאין לו לבוש, איך מתחפשים לעירום, לאמת כה צלולה ושקופה? אין לה ביטוי אחד, דעותיה לא אחידות, היא פשוט שותקת בשתיקות מוזרות ומתחלפות, בשתיקות צועקות כאלו, בכל מיני קולות משונים, עורגים ומתגעגעים, צורחים ושרים, אין קול שאין בו אמת, ואין אמת שאין בה את כל הקולות כולם, אמת אמיתית חייבת להבין לליבו של השקר, ואפילו להכיל אותו, לתת לו לגיטמציה, הוא הרי שקר שבשירות האמת… אם לא השקר, מי היה מסתכל על האמת בכלל, היא מחודדת ובהירה לצד אחיה האמת, אור של אמת יכול לחדור למעוזי השקר, אבל צלליתו של השקר אין לה דריסה בהיכלות האמת. חוסר השוויון שבין השתים זועק ומחדד את שליטתה המוחלטת של האחת, של האמת הכובשת והחד משמעית, זאת שמשרה את עצמה על כל המציאות, ללא שיור לזיוף כלשהו, וכאשר מתגלה אחד כזה, הוא נדרס ברגלי האמת הבטוחה.