אין צורך בעמקות כשהפשטות מגלה את הכל
ליל ראש חודש אב תש"פ
העמקות שאנו מייחסים לתדרים הכי פנימיים שלנו יכולה להסתיר את הפשטות המדהימה של הבריאה שאנו נתונים בתוכה, כדי לחוש את מי שאמר והיה העולם, בכל עת ובכל רגע, כדי להרגיש את השם באמת – אין צורך בכשרונות או בהבנות עומק, דווקא המקום הכי פשוט והכי כנה – מתחבר לאלוקות בצורה מדהימה. הסיבה שרק אנשי עומק אמיתי מייחדים את עצמם למושכלות, זה בגלל הקלקול שחל בתדר האנושי, אחריו כבר לא תועיל פשטות, כשסף הגירוי שלך כבר לא עדין כל כך, צריך ריגושי שכל ונפש כדי שתחווה את האור הפנימי שלך, האדם, כשהוא נולד, הוא בא עם הכלים המתאימים לו שיראה את השם יתברך מתוך העצמיות שלו, כך היה אדם הראשון קודם החטא, וגם לאחריו הוא כבר אדם שחווה תדר שלפני החטא, זה כבר משהו אחר לגמרי, לכן צריך את העומק, דרושה ההתבוננות. הם היו יכולים להיות מיותרים אם היינו במקום הרחמי הראשון שלנו, שם היכן שישבנו בצלו של האלוקים, פנויים לגמרי מכל המחשבות אשר ביקשו להם בני אדם. אחר חטא, אפילו אחד ובודד, קשה להבין את האלוקות, גם לא תמיד רוצים לחיות איתה ואותה, משום שעברנו את הקווים, המקום הנכון הוא – לחזור לפשטות האנושית הראשונית שעמה נחתנו פה עם הזכרונות מהעולם ההוא, עם התדר הנקי והטהור של ימי הטליות, אור שלא הועם, מעולם תמים ללא ציניות מטופשת, כנות מדהימה ושאיפה לאמת וטוב גמור, עלינו לקחת את העולם שלנו שלפני החטא ולמזגו עם העולם שלאחר החטא, ליצור משהו מתוקן שישליך תיקון אל החיים של עכשיו, לחזור אל התמימות דווקא מהמקום שאין בו תמימות, ליצור את הפשטות להביט לה בעינים, להבין שאין כאן שום חידוד ופלפול כי אם אחדות פשוטה מתמשכת ומחבקת את כל היקום וסביב לו, ואין שום מציאות מבלעדיה באמת, וקול צעקתה כמו דממתה מתגברים על כל רעש ושקט שבעולם, ואין עוד מלבדו הוא לא מאמר ודרוש כי אם מציאות הכי פשוטה, וככל שאנו מצליחים להגיע למקום המתוק והפשוט הזה, מוותרים על מלים גבוהות ועל מחשבות עומק, כמו יראים לחלל את ארמון המלך במטבעות הכפר העלוב, שם בארמון אנו רק רואים, מתפעלים ואחוזי השתוממות טבעית, אנו בושים להראות שם כישויות תופסות מקום, זה פתאום נראה אוילי, להיות עצמנו במקום שעצם עצמיות חיות אלוקות נושפת בגילוי עז, אין אנו יכולים באמת להסתכל, אז לפחות לעמוד שם בדממה, מתוך יראה משתקת, הלוא באמת יש ה' במקום הזה, ואנכי לא ידעתי? איפה הידע הזה נעלם, איך חלק נפרד ממקומו וממקורו, עד בלי הכר, והפגישה? רוויית מתחים פנימיים, התכחשויות והדחקות, במקום להביט אל האמת בעינים, ופשוט להתמסר אליה לחלוטין.