ושם אשה גדולה…
לדמותה הנערצת של ה'אידישע מאמע' לדורותיה
כאשר אישה בת ימינו נפגשת עם דמויות מן העבר, אם זה בסיפורת או בשיעור לימודי, ההרגשה היא, שלעולם לא עוד. כי בעצם, מה שהיה פעם, כבר לא יהיה עוד לעולם. איפה מוצאים כיום נשים כמו הדורות של פעם? איפה האידישע מאמע של פעם? איפה?
ככה זה כשאנו שומעים על צדקת כמו שרה שנירר עד דבורה אשת לפידות, וכלה בסבתא שלנו, זאת מפולין או ממרוקו אילו צדקניות ויראות שמים תמימות, אין כאלו היום! נקודה.
אולי ניתן לומר, כי עובדת התמעטותן של אותן צדקניות נעוצה דווקא באי האימון שנשות דורנו מפגינות כלפי עצמן, כלומר, הטעות הקריטית הזאת שהתאזרחה במדענו לראות את האידישע מאמע, רק בסטריאוטיפ המסוים מאד מהסיפורים והתמונות מפסידה לנו הרבה צדקניות ונשים גדולות.
בפרקיו המופלאים של אלישע הנביא קוראים אנו אודות דמותה של אשה גדולה לפי אמת מידה די ריאלית לדורנו.
וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם.
מה ההגדרה של המפרשים ל'אשה גדולה' אשה מכובדת! ויונתן בן עוזיאל מתרגם: אשה יראת חטאים! זהו, עלינו על מיצוי הדמות, זאת היא אשה גדולה ונכבדת שיראה מלחטוא.
כלומר, אם חשבתן באסוציאציה מיידית על דמותה של אשה שיודעת לדקלם רק קטעי צאנה וראינה נבחרים, ותו לא, זו זכותכן. אך המדד לחשיבות ולגדלות של האשה היהודית הוא מידת יראת השמים שבה, כך לפי התנא האלוקי יונתן בן עוזיאל.
יכולה האשה להיות בת ימינו ממש, בשפה, השכלה ולבוש, כמנהג בנות ישראל הכשרות של דור התמורות שלנו, אך עדיין בקעה של גדלות הניחו לה לגדור ושם אשה גדולה.
כבודה של בת מלך פנימה, אינה חיזוק ועידוד כפיצוי להפסד ופספוס של ההתפתחות בחוץ, לא! ממש לא! התמונה של האשה היהודית המקבלת חלק כחלק בשכר הנצחי השמור לעושי רצונו יתברך, כוללת את הפנימה וגדלותה, לא משהו שבדיעבד, לא ניחום מפסידנים, אלא כתר מאוד יוקרתי, משהו חשוב ונכבד השייך רק לאישה הגדולה.
בשעת שטיפת הכלים הרבים הנערמים על השיש, לא תמצא האידישע מאמע את עצמה כשפחת הבית הנכנעת לגורלה, כשתבין את חלקה העיקרי ביותר בכינון הדור הבא, תבין גם, שכל עבודה זוטרית ופשוטה, נועצת עוד יהלום מרהיב בדמות ה'אשה הגדולה' שנתנה לחם לנביא, ותלמידותיה עד סוף כל הדורות, מעמידות בני נביאים לה' ולתורתו.
האמונה השורשית של סבתותינו מהדור ההוא, יש לה מקום לחול גם במטבח המאובזר שלנו, ברהיטי שנות האלפים לצד אוירה עכשווית ועדכנית, כאז גם היום, ההתמודדות של יראת אלוקים לצד אלו שאינן כאלו, חיה ונושמת. ההשקעה של אשה יהודיה כשרה, מעוררת הערצה והתפעלות, גם אם אין בתי ספר לזכרה או יום מיוחד לאזכור מורשתה לדורות.
הדורות החיים ויוצרים, המסוגלים ללכת נכוחה בדרך המותוות, הם מורשתן של הנשים הכבודות והגדולות שזרעו בדמעה שעות רבות של עמל שהכל ידפוק, שהכל יהיה טוב, שהבית יתנהל כמו שצריך, והן ידעו, גם בשעת מעשה, כי הן ישובות על כסא מלכות היהדות ברגע זה עצמו.
תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע מוסרים בשמו, כי כאשר שהה בעיר אינסטמבול הטורקית לרגל מסעו המפרך לארץ ישראל, ראה שם יונגע לייט [אברכים צעירים] שהיו לדידו בדרגת רוח הקודש, והוא סבר, כי הכול בזכות צניעות אמותיהם. כמה גדול הדבר הזה.
הנה אבא וסבא כה מייחלים לצמיחתו הרוחנית של הילד הקט, נועצים במלמד ובמשגיח, מסדרים לו חברותות, עושים את המיטב, לראותו גדל בתורה וביראת שמים, והנה, מי הגורם העיקרי לכל הטוב הזה? האשה, האמא, האידישע דווקא… זאת שמנגנת עמו את קריאת שמע הראשונה של חייו, הנושקת ללחייו ביראה טהורה, משם הוא יינק את חלב תורתו וחסידותו לאורך ימים ושנים.
ורק לחשוב, שבאמת כל אלו, הגאונים, הצדיקים, הקדושים, המקובלים וכו' וכו', שפיארו את מזרח עולם היהדות התורני, והעניקו חמה בקומתם הרוחנית, חבים את אור חייהם לאותן נשים אמהות שישבו בכבודה פנימה, בלט, בסתר המדרגה, ופיסלו דמויות נערצות נצחיות במו דמעותיהן וידן האמונה.
לכל אדם מלמדים ומחנכים חיצוניים, בן ובת יצרכו מדריכים שונים בחייהם, לפי הגיל ולפי הרמה, אבל רק אחת יש שהיא לא תשתנה בעבור ילדינו לעולם, ולא משנה הגיל ולא רלוונטית הרמה האמא! תפילותיה, הליכותיה ותורת חינוכה לא תשתנינה ולא יועם זיון, כוחה של האידישע מאמע הוא אלמותי, הוא נוקב עד סוף כל הדורות
תנו כבוד!
[גם לעצמכן]