קוֹלוֹת חֲדָשִׁים שֶׁל שׁוֹפָר־אֱלוּל
ראש חודש אלול!
יומו הראשון של חודש הרחמים והסליחות, הופיע במלוא הדרו, פוגש במתנערים מהנופש ובמשכימי קום לקראת מערכת ימים חדשה…
אוי אלול! כמה טוב אתה…
לנקות אותנו באת!
אה! חסד ה', רחמים רבים ללא גבול!
בחללו של העולם היהודי מנסר קולו המחריד של שופר אלול, מנהג ישראל קדושים לתקוע בשופר תקיעה-של-מנהג, לשבר הלב ולהכניעו לתשובה, אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ? אין דבר כזה, קול השופר מחריד את נימת הלב הכי פנימית, רק צריך להקשיב לו, לקול השופר, לשמוע את המסר המחלחל, את הגניחה הבוכייה על נשמתנו האובדת.
אהה! גיוואלד, קול בוקע ממעקי החשכה, והקול נשבר באמצע, לשברים ולתרועה, הבכי משנק את הבוכה, לא יכול לדבר עוד, ובכן הוא מרים את קול זעקתו אל המלך אנא אדוני אבי, אני כאן, בבור גלותי, הרם אותי ממצולות העומק רע הזה.
קולות רבים לו לשופר, וכל קול מופנה ללב אחר, באזמל הרגש הוא חותך בכליות המיוסרות, פוצע את השלימות הצינית, תר אחרי מקום שלא זוהם, משהו נקי שעוד נותר ולשם הוא חודר, פנימה, פנימה – – –
כדאי לבוא לבית הכנסת בימים אלו, יותר מכל ימות השנה, האווירה בעולמות העליונים רכה וחומלת, השופר שבסוף התפילה, בא לעורר אותנו התעוררות של יראה עטופה באהבה, נעצום את עינינו בעת השמע הקול המפלח את צינת הבוקר נתייחד עם ההמיה הפנימית שלנו, המכה בנו מדי פעם על אוזלת-רוח יהודית, נתחבר לחרטה הזאת, ונחרד מאת הבורא הנורא והאיום.
כל התהליך המיוחד הזה של 'אלול' הוא מתנת שמים מיוחדת, כי הלוא אין אנו מצווים בתורה הקדושה לעשות משהו באלול, מבחינת המשפט הגלוי, הכול מתחיל ביום שהלבנה מתכסה בו, ימי הדין הם אז ולא עכשיו, אלא שאלול… כמה שהוא מפחיד, הוא גילוי סוד מהחדר הפנימי, האבא השופט לוחש לבניו אהוביו, נכון, אין מצוות תקיעת שופר כעת, אבל אתם מבינים מה צריך לעשות, הלוא כן?
החודש שלפני, הוא כולו רחמים! הזמנים שאנו כה אוהבים, כמו רעוא דרעוין, פתיחת הארון או עוד זמן כלשהו שהוא 'שוה' באמת, הנה הם, השעות, הדקות, הרגעים והשניות של אלול כולם רחמי רחמים ללא גבול… כל תחינה אילמת או נזעקת, באלול היא מובלת אל כס החסד והרחמים.
הפחד בהתעוררות של אלול גורמת לאדם תיקון נפלא, לו ולזרעו. המון ענינים לא רצויים הקשורים עם כוחותיו המנוצלים שלא לטובה, מוצאים את שלוותם בהתעוררות רחמי אלול על היקום האלוקי.
הצדיק הקדוש, רבי נתן מברסלב זי"ע, תלמידו הנאמן של רבינו נחמן, מספר בספרו הקדוש חיי מוהר"ן, אודות אוירה אלולית שנמתחה במחיצתו של רבו־רבנו, ואלו דבריו:
מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה. שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הוֹלֵךְ עִמִּי בַּחוּץ אֵצֶל בֵּית-הַכְּנֶסֶת אָנֶה וָאָנָה כְּדַרְכּוֹ, וְדִבֵּר עִמִּי וְשָׁאַל אוֹתִי אִם נָפַל עָלַי פַּחַד בְּזֶה הָרֹאשׁ־חֹדֶשׁ אֱלוּל? וְסִפֵּר לִי, שֶׁעָלָיו נָפַל פַּחַד גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד כְּשֶׁשָּׁמַע קוֹל הַשּׁוֹפָר בְּזֶה הַיּוֹם שֶׁהִתְחִילוּ לִתְקוֹעַ, כִּי אֲחָזַתּוּ פַּחַד וּרְעָדָה גְּדוֹלָה.
וְאָמַר אָז: "אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי זֹאת הַיּוֹם הַזֶּה. כִּי הַיּוֹם הַזֶּה אֲחָזַנִי סֵמָר וּרְעָדָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי קוֹל הַשּׁוֹפָר וְכוּ' וְאַחַר-כָּךְ בָּאָה אֵלַי בִּתִּי אָדְל וְאָמְרָה: אָבִי! בְּשָׂרִי סָמַר וּפָחַד לִבִּי עָלַי, מִקּוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁשָּׁמַעְתִּי עַתָּה. וְרָאִיתִי זֹאת, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁלֵּב הָאָב נִתְעוֹרֵר, נִתְעוֹרֵר גַּם לְבַב זַרְעוֹ" – – –
העבודה הראשונה שאין קודמת לה, היא עבודת היראה מה', בספר הקדוש תיקוני זוהר, מגלה התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ע"ה, שללא מידת היראה הקדושה, אין כלום! ולא שוה כל עבודת האדם בתורה ובתפילה, רחמנא ליצלן.
היראה, היא השער לה' צדיקים יבואו בו, גם יראתו של אלול, היא יריית הפתיחה למלחמה הגדולה בין כוחות המחדל לבין נציגי עולם התיקון. לכן אנו נחרדים.
אם הכינו לנו כזאת משימה, אנו אמורים להבין כי היא ריאלית דיה, שנוכל להתחבר אל צביונה. היראה, כך מסתבר, היא נחלתו של כל יהודי מטבע בריאת נשמתו האצילית, חוסר היראה הוא ההיפך הגמור מהטבע היהודי האמיתי. באלול, אנו פשוט נדרשים לחזור למשבצת הטבעית סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי.
לפחד מפני פחד ה' ולהירתע מהדר גאונו, אין הכוונה להיכנס לחדלון אנושי, עצב ומרירות, או מאיסה בחיים הנורמטיביים, ההיפך, אצל יהודים היראה היא מקור ליניקת חיות צוהלת, עקמומיות הלב המתיישרת לקראת יצירת הרקע להשראת שמחה וטוב לבב, [וכמו שכתוב: "וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תְּהִלִּים צז, יא)] יכולה להיווצר רק על ידי 'רעמים' שנבראו לפשט עקמומיות שבלב מקור כל בלבולי וחיבוטי הנפש האיומים שאנו חווים במלחמת ההישרדות הרוחנית שלנו.
רעמים אלו, הם רעמי השופר, קול בוכים מתמשך, זועק, מתריע ונשבר בבכי קול של געגועים, קול של אנחת התקרבות יצירת קשר מחדש.
אלול מה מתוק אתה!
שימו לב, מנהג ישראל קדושים לומר אחר התקיעה מזמור כ"ז שבתהלים, הפותח לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד גם כאן אנו נתקלים בגילוי ביטול הפחד האנושי המצמצם ושאיבה אל הפחד האלוקי המחמם ומנחם, כי היראה הזאת מביאתנו להישען על הרחמן… ולזכות אל בטחון שלם באהבתו אותנו. חודש אלול רגוע וטוב.