אל תפגע בתלמידך
כ"א אייר תשפ"ב
הורים ומחנכים רבים שוגים בשגיאה נפוצה מאד, התלמיד והחניך נראה בעיניהם ככלי למילוי המסר שהם מעניקים לו, אבל לא תמיד הם רואים אותו כאדם בעל רגשות וצרכים, גם אם הם יודעים שהוא כנראה, כאחד מבני התמותה, אחד שכזה… אך לא תמיד זה נראה בשעת ההוכחה והלמידה, צריך לזכור, שאחרי הכל ולפני הכל, המדובר באדם! שמגיע לו כבוד, הן מתוקף התורה הקדושה שצוותה על ואהבת לרעך כמוך, ולא הבדילה בין גיל לסוג אדם, כולם בכלל רעך הם, ובכולם אתה חייב בכבוד ובאהבה. חכמינו כבר העירו – יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. האם הכבוד שלך חביב בעיניך? הוא כמעט קריטי! איך תוכל ללמד מישהו אם הוא לא מכבד אותך, בתת מודע של המחנך יש תמיד נורת אזהרה לשמור על הדיסטנס בינך לבין המקבל ממך, הן פער הגילים המחייב אותו בכבודך והן המעמד המיוחד שמקנה לו חיוב מיוחד לכבדך. אומרים חכמינו, שבאותה מידה בדיוק, אותה מידת חשיבות שאתה מעניק לכבודך הנשמר, ובצדק, תעניק לכבוד שהנך מחוייב לכבד את תלמידך, ופשוט תכבד אותו, תקיים בנפשך אז – איזהו מכובד המכבד את הבריות, כלומר, במקום להשקיע אנרגיות מיותרות בהטמעת כבודך החשוב, תוכל לעשות את זה פשוט יותר, תכבד את תלמידיך, והם יכבדוך אף הם. הנוהג בתלמידו דרך כבוד, זוכה לראות את הפירות הנעימים שיגדלו על העץ שצומח בערוגת חינוכו, היופי שבדרך זו בולט מיד, הקשר בין הרב לתלמיד, ובין האב לבן, בריא ונכון יותר כאשר הציר עליו מסתובב הקשר, הוא ציר של כבוד אמיתי, עמוק ופנימי. איך נכבד את הילד הסורר? איך נפגין אהדה והערצה למי שלא כל כך מעורר את התכונות הללו אצלנו? זה פשוט מאד, לא צריך לעורר, צריך להתחיל לכבד אותו כי הוא יציר נוצר של השם יתברך, והוא נברא בצלם אלוקים, וזה עצמו סיבה יותר ממוצדקת – לכבדו ולאהבו. הנוהגים להטיל מרה בתלמידם, ואף לזלזל בהם ובכבודם, והייסור בא בדרך בזיון, לא נוהגים נכון, הן על פי התורה, והן על פי המציאות, הם לא יוכלו להטמיע שום לימוד, ולא יהיה התלמיד מסוגל לקבל מהם שום מסר. לכן הזהרו וכבדו.