עמוד החכמות העמוקות האמונה במציאות השם!
מקובל לחשוב, כי אמונה היא דבר השייך למי שלא יודע בבירור את הדבר על בוריו, אך מאמין… וכנהוג להפטיר אחר היווכח אמונה יוקדת של אי מי, בציניות-מה: אשרי המאמין. טעות גדולה ואיומה.
האמונה היא עומק דעומק של החוויה האינטלקטואלית האנושית, אחר הידיעה הפשוטה שיש הקדוש־ברוך־הוא בעולם, נודעים בני אדם לחרדתם, כי בעולם של תמורות וניסיונות, הידיעה הזאת עומדת במבחן יום יום כל ימי חיינו בעולם השקר הזה.
נכון שתחילת הכנסנו להיכל ארמון האמונה היא בידיעה הפשוטה וקבלת אבותינו, והיא גאוותנו ותפארתנו על האמת שהנחילונו אבותינו הקדושים, ואשר למען אמת זו פשטו צווארם ללהב סכיני השמד והטבילו את גופם בנהרי דינור של עינויים ומיתות משונות אך בכך לא תם המסע.
כל יחיד ויחיד עובר את חווית לידת האמונה בנפשו, אם חלילה אינו נתפס ברשת הפרוסה על כל החיים. הניסיון הגדול ביותר שיש בעולם הכולל בקרבו את כל הניסיונות הוא הניסיון באמונה.
ואין הכוונה לניסיון על עצם הידיעה הברורה והמזוככת שיש נמצא ראשון הממציא את כל הנמצאים המשגיח על כל בריה, הגם שבעונותינו הרבים יש כאלו המתנסים גם במקום הקשה הזה, וזקוקים להוכחות (שקיימות לרוב) על אמיתות הדבר הזה. לא לזה כוונתי… הכוונה לחיות חיים כאלו שיהיו תואמים את האמונה בהשם יתברך זה לא פשוט בכלל. כי אמונה לחוד ומעשים לחוד.
צריך פעם אחת ולתמיד להכריז: האמונה במציאות בורא עולם היא נחלתם של השכלתנים דווקא, היודעים להביט על עולם מתהווה ונולד ויודעים מיד להצביע שלכל סיבה יש מסובב הגישה הישירה של כל בעל-שכל! וההיפך, הכופרים במציאות זו הם שבויים באמונה פאנאטית בתיאוריות שונות ומשונות, אשר, אגב, מתחלפות חדשים לבקרים ומרגיעות את הממציא וחסידיו כאחת, ומניחים להם לחיות את חיי ההפקר כאילו עזב אלוקים את הארץ.
אך עלינו לדעת, כי הכפירה היא מציאות שברא הקדוש־ברוך־הוא… עצם האפשרות שתהיה בחירה בענין הכל כך פשוט לכאורה, היא אחת מהפלאות הגדולות שברא הקדוש־ברוך־הוא בעולמו, לפיה, יכול אדם, שיודע בבירור כי אינו קדמון אלא נברא, עם נפש ורוח שנתנו בו מאי שם, לראות את עצמו כפונקציה חומרית טבעית ללא הסתכלות על מחוללו ומולידו. אין ספק, כי זאת המגמה האלוקית המתמשכת ליצור מצב של נצחון על פער התהום הזה בכך שאנו, אשר קיבלנו תורת אמת על ידי משה רבינו מפי הגבורה, נחיה את כל ימינו ההיפך מכפירה זו ונהיה משועבדים לאמונה 'פשוטה' בו יתברך.
אך אבוי! אותו מנגנון אלוקי שמימיי, של נסיון פועל את פעולתו גם בחיינו הדתיים, האיש המאמין שרץ בבוקר לבית הכנסת, מתפלל בהתלהבות ובדבקות, לומד תורה, מקיים מצוות ומקפיד על פרישות מחטא גם הוא מוצא את עצמו מוקף בחבילות של עסקי חומר, בהם הוא לא רואה את עצמו כאיש האמונה בטהרתו, ההפקרות החוגגת בחוצותיה של רומי, באה לידי ביטוי בכל אורחות החיים הפרטיים מבלי משים לב.
כאן לומד האיש, כי לצד האמונה הפשוטה לה מורגל הוא מילדותו, הוא נפגש עם אמונה 'לא' פשוטה בכלל, האדם שזוכה לזכך את מדעיו משוחד החיים החומריים, ומפשיט את לבושי התשוקות הנחותות ליהנות מהאידיאליזציה שהוא מעניק לכל דבר בלתי-טהור ממנו ומסביבתו, זוכה להשתכשך במימי האמונה העמוקים והזכים האלה.
'אמונה בחוש' קראו לזה רבותינו בעלי המוסר, היינו, כמו שחושי האדם הגשמיים פועלים את פעולתם כשהאדם בריא, הוא רואה, שומע, מדבר, נושם, ממשש באמצעות החושים הגשמיים והחיוניים כך כשאדם בריא באמונתו, והוא זוכה לדבקות בהשם יתברך, לא כאיזו מדיטציה או קריעה מהמקורקעות של העולם הנורמאלי, אלא כסוג של חיים נורמטיביים מתמשכים, בהם האדם נושם, חש ומרגיש כך הוא מאמין ורואה את נוכחותו של אלקים בעולמו.
מה עושים? איך זוכים להגביה עוף אל המקום המרומם הזה בו רואים עין בעין כי פי השם דיבר? זו עבודה גדולה וארוכת טווח, אבל כבר בתחילתה, בהחלטה הראשונית להישאב לעולם הקסום הזה, בו אדם מהלך עם קודשא בריך הוא בגן העדן הנעלם של העולם זוכה האדם לחוויה הרוחנית האמיתית הזאת.
מלחמה היא זו, רבותי, ובמלחמה כמו במלחמה, אסור לחייל להיתפש לשאננות אפילו לרגע. כי בשביל זה באנו לכאן, בעבור חיזוק האמונה שלנו, זה מעשינו בעולם השפל הזה, לגרום לנשמתנו האצולה מרום גבהי מרומים להידבק בקונה… לא רק בהיכלות הטוהר של הרבדים הכמוסים בבריאה, אלא גם בעולם בו משלמים משכנתא, טלפון, תאורה ומיסים. בחיים מלאי כאב ולבטים, שם לבנות ארמון למלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא, ורק לשם כך הפכה האמונה הפשוטה כל כך למשהו מורכב המנסה ומצרף, בהצלחה, והיתה לה' המלוכה!