פרק שלישי – בירור העצמי
פְּנִימִיּוּת הַיְּדִיעָה כִּי הַבּוֹרֵא־יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת כָּל הַיְצוּרִים, וְאוֹתִי בִּכְלָלָם, וְהוּא מְחַיֶּה אוֹתִי בְּכָל עֵת וָרֶגַע, אֲמוּרָה לְהַרְעִישׁ אֶת הָאָדָם בְּרָמוֹת עֲמֻקוֹת, כִּי הֲלוֹא אִם כֵּן, הֲרֵי שֶׁאֵינִי חַי כְּלָל וּכְלָל, וְאֵינִי מֵת כְּלָל וּכְלָל, וְהַכֹּל נַעֲשֶׂה מִתּוֹכִי וּבְתוֹכִי עַל יְדֵי הָאוֹר הָאֱלֹקִי. אוֹר שֶׁהוּא נִצְחִי וּמְצִיאוּתִי עַד לְהַדְהִים. יְתֵרָה מִזֹּאת, אִם הָאוֹר הַזֶּה תּוֹבֵעַ מֵהַיֵּשׁוּת הַזּוֹ הַנִּקְרֵאת 'אֲנִי' – חַיִּים מֻכְתָּבִים שֶׁל כְּנִיעָה מֻחְלֶטֶת אֶל יוֹצְרִי, הֲרֵי כְּשֶׁהַמְּדֻבָּר בְּכָל עֵת וָרֶגַע בְּמִי שֶׁנּוֹפֵחַ בִּי מְקוֹר חַיִּים – אֵיךְ הַיֵּשׁוּת שֶׁלִּי יְכוֹלָה לְגַלּוֹת מֶרֶד בִּכְלָל? כְּלוֹמַר, לְהָעִיז מוּל פָּנָיו יִתְבָּרַךְ – זֶה כְּמוֹ לְהִתְנַגֵּד לַחַיִּים שֶׁלִּי עַצְמָם… הָוֵי אוֹמֵר, שֶׁהַמֶּרֶד נוֹבֵעַ מֵחֹסֶר מוּדָעוּת וְהַכָּרָה נְכוֹנָה בָּ'עַצְמִי' שֶׁלִּי; וְזֶה סוֹד מַאֲמָרָם זַ"ל (בְּרָכוֹת יח:): רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים – מִשּׁוּם, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַחַיִּים מְנֻתָּקִים מִחַי הַחַיִּים – אֵין אֵלּוּ חַיִּים, אֶלָּא הֵפֶךְ הַחַיִּים… וְהַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת הֵן, שֶׁבְּרֶגַע אֶחָד יָכוֹל אָדָם לְהָבִין זֹאת, וּלְהַעֲנִיק לְעַצְמוֹ חַיִּים.
וְכֵן אָמְרוּ: "צַדִּיקִים אֲפִלּוּ בְּמִיתָתָם נִקְרְאוּ חַיִּים", כִּי זֶה כָּל סוֹד הַחַיִּים, שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים אוֹתָם כְּנִפְרָדִים, בַּתְּחוּשָׁה שֶׁלָּנוּ כַּמּוּבָן, וְעָלֵינוּ לְקַשֵּׁר אוֹתָם וּלְחַבֵּר אוֹתָם אֶל מְקוֹר שָׁרְשָׁם, עַל יְדֵי הַדְּבֵקוּת בְּחַי־הַחַיִּים, כָּךְ שֶׁאָדָם שֶׁזּוֹכֶה לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁכָּאֵלּוּ, בְּהַגִּיעַ הַזְּמַן, וְנֵטֶל הַהִתְמוֹדְדוּת נִלְקָח מִמֶּנּוּ, הַחֵלֶק הַקָּטָן שָׁב וְנִשְׁאָב אֶל הַחֵלֶק הָעִקָּרִי וְהַשֹּׁרֶשׁ, וְהוּא נִדְבַּק בְּתַעֲנוּג עֶלְיוֹן וְנֶעֱרָב, אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר וּלְסַפֵּר מַעֲלָתוֹ, וְעַל כֵּן, מַה קָרָה כָּאן? הַגּוּף, סִבַּת זִירַת הַפְּעֻלָּה – סִיֵּם אֶת תַּפְקִידוֹ, אֵין הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה מְזוּהָה יוֹתֵר עִם הַכְּלִי שֶׁעִמָּהּ הִיא פָּעֲלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל הַחַיִּים נִשְׁאֲרוּ חַיִּים – צַדִּיקִים, אֲפִלּוּ בְּמִיתָתָם – נִקְרָאִים 'חַיִּים'!
מַה הַסִּבָּה שֶׁאָנוּ לֹא חָשִׁים אֶת הַתְּחוּשָׁה הַנִּשְׂגָּבָה הַזּוֹ שֶׁל הַחִיּוּת הָאֱלוֹקִית הַמְפַעְפַּעַת מִתּוֹכֵנוּ? מִשּׁוּם שֶׁמִּסּוֹד סִתְרֵי הַבְּחִירָה – נִתֶּנֶת לְאָדָם הַבְּחִירָה שֶׁיִּשְׁקֹל בְּדַעְתּוֹ וְיִתְבּוֹנֵן – מַה הֵם חַיָּיו וּלְאָן הַסִּפּוּר הַזֶּה נוֹסֵעַ… זוֹ אַחַת הָרְאָיוֹת לַדֶּרֶךְ שֶׁלָּנוּ, כִּי הָאֱמוּנָה לְבַד, מֵהַשָּׂפָה וְלַחוּץ, אֵינָהּ מְבִיאָה אֶת הַתּוֹבָנָה הַזּוֹ, כִּי אִם תִּרְגוּל פְּנִימִי שֶׁל הִדָּבְקוּת לְלֹא שִׁיּוּר, הַכְּעָסִים, הָאַכְזָבוֹת, הַצַּעַר, הַתְּחוּשׁוֹת, הַכְּאֵבִים, כֻּלָּם מְעִידִים עַל נִתּוּק מֵהָעַצְמִי הָאֱלֹקִי, כֻּלָּם רוֹצִים מַשֶּׁהוּ, כֻּלָּם לוֹחֲמִים בָּעַצְמִי הָאֲמִתִּי, וְרוֹצִים לִיצוֹר יֵשׁוּת אַחֶרֶת, נִפְרֶדֶת, הָרוֹצָה דְּבָרִים שֶׁאֵין… הַלּוֹחֶמֶת וּמְבַקֶּשֶׁת עַצְמָאוּת; כִּכְלָל, אֵין בָּזֶה בְּעָיָה, כִּי כָּךְ נוֹלַדְנוּ, זוֹ הַסִּבָּה שֶׁאָנוּ כָּאן – לְמַעַן זִכּוּךְ הָעַצְמִי… אֵין אָדָם שֶׁחָשׁ אֶת עַצְמוֹ נִקְרָא רָשָׁע, חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא שֶׁעָלָיו לְהָבִין, שֶׁאֵלּוּ כְּלֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ, שֶׁעִמָּם יִתְקָרֵב אֶל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל נְקֻדַּת זִכּוּךְ – עוֹד הִתְקָרְבוּת, וְכָל הִתְקָרְבוּת – הוּא שָׂכָר אֵינְסוֹפִי, עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ.
בַּקְּטַנָּה, כָּל אָדָם, יְהוּדִי כָּשֵׁר, חוֹוֶה אֵיזֶה נִיצוֹץ קָדוֹשׁ שֶׁל הִתְלַהֲבוּת וַחֲמִימוּת כַּאֲשֶׁר דּוֹבְרִים אֶל נִשְׁמָתוֹ בִּשְׂפָתָהּ הַמְּיֻחֶדֶת, כַּאֲשֶׁר הוּא זוֹכֶה לָתֵת מֵעַצְמוֹ, לְהַקְרִיב אֵיזֶה קָרְבָּן מִנַּפְשׁוֹ הַיְּחִידָה – הוּא מְקַבֵּל אוֹר גָּדוֹל, הַמֵּאִיר לוֹ אֶת חַיָּיו, אֶלָּא שֶׁלֹּא כְּדַאי לְהִסְתַּפֵּק בַּמְּעַט, הַתַּעֲנוּגִים הֵם אֵינְסוֹפִיִּים, וְהֵם מוּכָנִים בִּשְׁבִילֵנוּ…
כַּאֲשֶׁר נִזְכֶּה לַעֲלוֹת כִּתָּה, וְנִלְמַד לְבָרֵר מִתּוֹךְ הָ'עַצְמִי' שֶׁלָּנוּ אוֹר שֶׁל גִּלּוּי, הַדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים הָאֵלּוּ קוֹרִים מֵעַצְמָם, כִּי כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ, הָאוֹר שׁוֹכֵן בְּקִרְבֵּנוּ, הוּא לֹא נֶעְדָּר אַף לְרֶגַע – מִלֵּידָתֵנוּ עַד מוֹתֵנוּ, מַה שֶּׁקּוֹרֶה בְּנִתּוּק וּבְהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק הַהֶעְלֵם וְהַחֶבְיוֹן, הָאוֹר הַזֶּה פָּשׁוּט נֶעְלָם וְלֹא כָּבוּי. כַּאֲשֶׁר נָצִיץ לַמָּקוֹם בּוֹ הוּא נִמְצָא – אָנוּ נְגַלֶּה אוֹתוֹ, וְאָז הָרֶוַח הוּא כֻּלּוֹ שֶׁלָּנוּ.
בֵּרוּר הָעַצְמִי יִגְרֹם לָנוּ לְהָבִין אֶת הַהִתְרַחֲשׁוּת שֶׁלָּנוּ בָּעוֹלָם, קְשָׁיֵי הַחַיִּים מִתְגַּמְּדִים מוּל הָאוֹר הַפְּנִימִי שֶׁלֹּא נוֹתֵן לָעֻבְדּוֹת לְבַלְבֵּל אֶת הַמְּצִיאוּת הָאֱלוֹקִית, בְּהַבְחִין הָאָדָם שֶׁכָּל יִסּוּרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הֵם הַמַּסְלוּל לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא, הוּא שׁוֹאֵף לְהַגִּיעַ אֶל הַפְּנִימִיּוּת הַזּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הַכְּאֵב הַזֶּה פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ.
אוֹדוֹת הַמַּסְלוּל שֶׁל הַכְּאֵב עָלֵינוּ לְדַבֵּר בְּשִׁעוּר נִפְרָד, אַךְ בְּעָמְדֵנוּ עַל בֵּרוּר הָעַצְמִי, נֹאמַר אַךְ זֹאת, כִּי הַכְּאֵב הַלּוֹפֵת אוֹתָנוּ בְּכָל עֵת, הוּא סוּג שֶׁל סִימָן שֶׁאָנוּ לֹא מְבֹרָרִים בָּעַצְמִי שֶׁלָּנוּ מַסְפִּיק, אָנוּ רוֹאִים בַּחַיִּים הָאֵלּוּ נִפְרָדוּת גְּמוּרָה, אָנוּ רוֹצִים אֶת מַה שֶּׁאֵין, אֵינֶנּוּ מַסְכִּימִים עִם הַהִתְבַּטְּלוּת לַבּוֹרֵא וּלְמַעֲשָׂיו, הַבְּחִירָה נְתוּנָה, וְאָנוּ בָּחַרְנוּ, לַמְרוֹת שֶׁאָנוּ לֹא מַסְכִּימִים לְהוֹדוֹת, בְּהִתְרַחֲקוּת מִמֶּנּוּ, כְּשֶׁנַּחֲלִיט לִבְחֹר אַחֶרֶת, יִהְיֶה סִכּוּי לְפַתֵּחַ אֶת הַקּוֹד הַיְּהוּדִי הַזֶּה, וְלִזְכּוֹת לֵהָנוֹת מֵהָאוֹר הָעֶלְיוֹן.
הַבֵּרוּר אָמוּר לְהִתְבַּצֵּעַ מִתּוֹךְ שַׁלְוַת נֶפֶשׁ, חָפָה מִכָּל שֹׁחַד עַצְמִי סַהֲרוּרִי, אָדָם שֶׁנֶּהֱנָה מִלָּלֶכֶת עַל הַקָּצֶה שֶׁל הַחַיִּים, שֶׁטּוֹרֵף חַיִּים מִכָּל הַבָּא לַיָּד, עָשׂוּי לְהַתְווֹת אֶת הַקַּו הַמּוּסָרִי שֶׁלּוֹ לְפִי הַיְּכֹלֶת שֶׁלּוֹ לֵהָנוֹת. כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מְשֻׁכְנָע שֶׁגַּם דֶּרֶךְ דְּבֵקוּת תָּבִיא בִּכְנָפֶיהָ אוֹתוֹ סִפּוּק מְיֻחָל, הוּא יִהְיֶה מְסֻגָּל לִשְׁקוֹל אֶת עֲבוֹדַת הַבֵּרוּר.
אִם זֶה הָיָה כָּל כָּךְ פָּשׁוּט, הֲרֵי כָּל אָדָם בּוֹגֵר הָיָה מַגִּיעַ לַמַּסְקָנָה הַנִּדְרֶשֶׁת הַזּוֹ, בְּדִיּוּק בְּאוֹתָן אוֹתִיּוֹת שֶׁל הִזְדַּקְקוּת אֶל הַנִּקּוּי הַזֶּה שֶׁל הָ'עַצְמִי' הָאֱלֹקִי מֵהָ'עַצְמִי הַכּוֹזֵב', אֶפְשָׁר לְפַתֵּחַ כִּוּוּנִים אֲחֵרִים, הַמַּצְבִּיעִים עַל הָעַצְמִי הַחָפְשִׁי שֶׁל הָאָדָם, וְעַל הַנִּפְרָדוּת הַלֶּגִיטִימִית שֶׁלּוֹ – שֶׁהִיא בְּעֶצֶם הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ – לִיצוֹר חִבּוּר מְחֻדָּשׁ עַל יְדֵי עֲמָלֵנוּ בְּתוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. כָּל זֶה מוֹרֶה עַד כַּמָּה שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בַּהַגְדָּרָה הָרִאשׁוֹנִית שֶׁל הָאֱלֹקוּת, לְפָחוֹת לְפִי הָאֶפְשָׁרוּת הָאֱנוֹשִׁית הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר שֶׁתִּתָּכֵן – וּבְמִלִּים פְּשׁוּטוֹת: כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ אֶת בּוֹרְאוֹ, הוּא מִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו…
דַּוְקָא בִּגְלַל הַמֻּרְכָּבוּת שֶׁל הַהֲבָנָה הַזּוֹ, עָלֵינוּ לִמְצוֹא לְעַצְמֵנוּ אֶת הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם הַשְּׁקֵטִים, לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל עֹמֶק הַנֶּפֶשׁ, לַחֲשֹׁב עַל מְצִיאוּתָהּ וּלְהָצִיץ עַל הָאוֹר הָאֱלֹקִי שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט בָּהּ, כְּכָל שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה יִקְנֶה שְׁבִיתָה יוֹתֵר אֵצֶל הָאָדָם, הוּא יִשְׁתּוֹקֵק בְּאַהֲבָתוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ, הִיא, וְרַק הִיא תְּשַׂמַּח אוֹתוֹ בֵּינוֹת לְתַחֲלוּאֵי הַנֶּפֶשׁ הַמַּטְרִידִים, הַתַּגְמוּל הַזֶּה בָּא מִיָּד, הַתּוֹבָנָה הָאֱלוֹקִית הַפְּנִימִית – מַתְחִילָה לִפְעֹל תֵּכֶף כַּאֲשֶׁר אָדָם 'נוֹגֵעַ' בָּהּ, זֶהוּ הַקּוֹד הַיְּהוּדִי הַסּוֹדִי שֶׁבָּא מִבַּעַד לַמַּעֲטֶפֶת הָרְחָבָה שֶׁל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּכְלָלֶיהָ וּפְרָטֶיהָ.