עיון לימודי בסוגית חודש אלול
א) חודש הסליחות והרחמים, ימי אלול הקדושים, פוגשים אותנו ברגשות מנוגדים. כשמחד גיסא אנו מנסים להתעורר בתשובה, סוף כל סוף ימי הדין ממשמשים ובאים. "צריך לעשות איזה שינוי" מתגנבת המחשבה ללב, לבל נהיה 'כטובל ושרץ בידו'.
מאידך גיסא, מכה בנו ההכרה, שבשנה שעברה גם היה חודש אלול, וגם לפני שנתיים, ובשנה הבאה גם יהיה אלול, ומחשבת חרדה נופלת בלב – הלוא בפנימיות נפשנו איננו משתנים כלל, אנו אכן 'עושים תשובה', ואף מתחרט באמת על עונותיו, מקבל קבלות טובות לרוב, הימים מרגשים ונוראים, אך לא מעבר לכך.
האם ניתן לומר, כי חודש אלול, גם אם יהיה ביראה גדולה כראוי – מכונן משהו בחיים? האם לאחר זמן נזכרים אנו בזמנים קדושים אלו? והלא מיד לאחר ימי הדין – עולם כמנהגו נוהג!
הלב נחמץ ביותר, לנוכח העובדה, כי המחשבות האלו מלוות אותנו גם 'לפני' בוא יום ה', וממילא, הכול נראה כדבר לא אמיתי, חס ושלום. גם בהתעטפנו בקיטל וטלית ביום הקדוש, איננו שלמים עם השינוי, שממילא לא יבוא, לכאורה.
יתירה מזאת, עיקר עבודתנו בימי התשובה, הוא להתקרב אל מלך דיין ומוכיח, האם יכולים אנו לערוך עבודת חודש אלול באופן של מלומדה, הלוא "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני", כתיב. ואיה איפה האמת בעבודה?
ב) לימדונו רבותינו, כי מציאותו של חודש זה בחיי היהודי, אינה רק למען הכן אותו אל הימים הנוראים, כמו שהימים הנוראים עצמם, הם ימים עצמיים ואינם הכנה למשהו אחר, גם אם חלק מאור קדושתם הוא חלק ממעגל שנה מתחדשת, אך האור הגדול הפועל בנפש הוא עצמי לגמרי, כך גם חודש אלול, הוא סוגיה מסוגיות הנפש, בפני עצמה. וכאשר לומדים אותה בעיון וביגיעה, בגיוס כוחות המחשבה והנפש זוכים לקנותה בקנין שלם.
מהו בסיס הסוגיה של אלול? מהי הדרך לקנותה לנצח, שנוכל בימים של חשון או אף של אייר, לומר, שעדיין קדושתו של אלול מחלחלת בבתי גוואי שבנפש הקדושה?
והחשוב ביותר: היאך תהיה עמידתנו, דלים וריקים בימי הזוהר הללו, כשאיננו בטוחים לגמרי, שאנו משתנים לגמרי, לפחות בפינות האפלות, שאותן אנו מבקשים להאיר באמצעותם של ספר הסליחות והמחזור.
ג) סוגיית חודש אלול היא מושג השינוי! ויצירת הרקע לשינוי הזה, הוא האמונה בהנחת היסוד דלעיל, כי אלול אינו חודש שחולף, אלא שאלול הוא נדבך עקרוני בארמון היהדות שלנו, כבר אמרו: יהודי ללא אלול, הוא… יהודי ללא אלול, וזה משהו מאד לא מרנין.
כאשר יהודי מודע לפעולה שפועל אלול בנפשו, הוא נשאב אל קדושתו כשאינו מותיר אף כוח מכוחות הנפש שאינם מגוייסים למטרה זו אלול בא, אבל אלול יישאר לנצח! חקוק בנבכי תכונות הנפש. כך, שאלול של שנה זו חובר לזה של שנה קודמת ושל הבאה אחריה וכו', כל אלו יוצרים 'מציאות של אלול' בנפשו.
כדי להבין את יסוד 'מציאות אלול' בטיפול העצמי בריחוקנו מאור פני מלך חיים, עלינו להבחין בתהליך נפשי שעובר כל אחד מאתנו, בהתנהלות בדרכי חייו, לזה קוראים חכמי הנפש: "התנגדות לשינוי"!
בתוככי הנפש פנימה, נמצאת תכונה עיקשת המתנגדת לערוך מהפך של שינוי, בכל תחום ועניין, וזאת מסיבה מוצדקת מאד.
כי הלוא כל שינוי שבעולם, בכל רקע וזירת חיים, תובע מהמשתנה – ויתור על נוחות מסויימת או ריוח שאותו האיש (הנדרש לשינוי) מפחד להפסיד. לדוגמה, בעל מחלוקת, המבין, כי אין לה כל טעם, לא יסכים לחדול ממריבת החינם, ביודעו, כי מעתה יצטרך להתנהל בדרך שונה מזאת שהורגל לה עד כה. הויתור הוא כה קשה לפעמים, עד כי האיש, גם כשהוא סובל מאד, יחדל מטיפול עצמי מובחן רק שלא לאבד את קרני מזבח רצונותיו הקודמים.
ד) אם תרצו, בכך נבחן רצונו של האיש המבקש להשתנות, כל אחד רוצה להצליח בחיים, בכל תחום שהוא מתעניין בו, אך לא כל אחד מוכן להיחשף לתביעות המורות לו לוותר. ואם בכל תחום בחיי האדם, הדברים מתנהלים כך על אחת כמה וכמה ביסוד רעיון התשובה – אֵם כל השינויים.
ברם, לזכות בשינוי בתחום הרוחני, (לחדול ממעשים המנוגדים לרצון השם) בבחינה המסוימת קל יותר משינוי בתחומים אחרים, כי שם לפחות אין את התירוצים העצמיים, בוראנו גילה רצון מפורש מה עלינו לעשות, וממה עלינו לחדול מעשות. כך שהמגננות המובילות את סרבן השינוי סחור סחור, נחסכות מהאדם הרוצה בתשובה.
אך ככל הנוגע 'לדרכי' השינוי, עדיין האדם מוצא את עצמו מתלבט בין רוצה ללא רוצה, גם בקרבת ה', לחרדתנו, הננו נמצאים בעמדה מבישה של 'לא רוצים'. וכשאנו אומרים לא רוצים זהו כפשוטו, וככל שאדם יפנים את מצבו זה לתוככי תודעתו, יבין יותר מאיזו נקודת מוצא, נפתח מסעו לדרך התשובה.
ה) סוגיית חודש אלול, היא ביטול ההתנגדות לשינוי ופיתוח הרצון הפנימי, הקיים, להתקרב אל השם יתברך! נשמת ישראל, סוד המלכות, יודעת באור קדושתה הפנימית את הכיוון שאליו היא אמורה להגיע, אך ללא מאמץ אין סוגיית הרצון הפנימי מתיישבת עדיין על הלב, גם כשאומרים שאלול ראשי תיבות: "אני לדודי ודודי לי", אין ברור עדיין אם "אני לדודי" ולגמרי, כי אין כאן הנחות, או שכן או שחלילה וכו'.
עלינו לדעת, כי בסוגיה זו ממש עסקינן, ואם ברצות ה' בנו, נזכה ליישב את עולם הרצון שלנו עם הרצון האלוקי הזה, 'אני לדודי ועלי תשוקתו', הרי שגם בחלוף ימי אלול הקדושים, וגם ימי תשרי שבעקבותיהם אור הרצון שנקבע בנפש, יישאר שם לתמיד. אלף בית של תהליך שינוי כבר התבצע.
אם זכה יהודי לצעד כלשהו של שינוי, אפילו כזה שקט ובלתי מורגש, הרי שכבר לא ניתן לומר על 'אלול' שלו שהוא משהו שחוזר על עצמו, כי אם זה אלול אמיתי, הרי שהתחולל כאן משהו ענק מאד החלו צעדי הנשמה במנהרת האור הגדול.
בכל שנה ושנה בהתקרב הימים הקדושים, אנו אמורים לפעול בנפש שינוי נוסף, כל שנה ושינויה!
נקודה זו, היא ההסבר לכל מערכת הפעילויות שאנו עושים בימי אלול הקדושים, אז אנו עמלים לנטוע את אוהל הקדושה מחדש, ככל שההשקעה בתקיעת היתדות תהיה רצינית יותר, כך יהיו חדשי השנה הבאים ניזונים מקדושת אלול.
ה) האדם כולו מונע על ידי רצונות, כל חשק החיים נובע מרצון פנימי, להיות ולחיות ולהתפתח וכו', ליהודי כשר נוסף עוד רצון להתחבר אל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אך רצון זה עטוף ברצונות אחרים, שונים, מנוגדים וסותרים לרצון הקדושה, שאף הוא טבוע בנפש האיש הישראלי… הרעיון של אני 'לדודי ודודי לי' מקביל לתהליך של ביטול הרצונות למול רצון אחד ויחיד, שככל שהוא לבד, נקי וזך הוא איכותי יותר, ועמיד לאורך זמן.
זכינו לדין, שאם נרצה לבאר את מהות אלול במילה ממצה, יהיה זה 'בירור הרצון'! כלומר, הידיעה כי לא ייתכן לנגן על שני כינורות בעת ובעונה אחת, תניע את עובד הוי"ה לברור את הרצון להיות קרוב מאד נוכח פני ה', ולהביא את השראת שכינתו הקדושה לתוככי חייו הפרטיים זהו אלול.
ו) בספר הקדוש 'תולדות יעקב יוסף' מביא משל, אודות איש שסבל מחרדות, וכל הטיפולים לא הועילו, עד שבא חכם אחד והודיע לו, כי למחלתו אין שום סיכוי להירפא מיד חרד האיש חרדה גדולה עד מאד, ונרפא ממחלתו… כי חרדה זו גרמה לחברותיה, הלא רציונאליות להיזנח.
יראת אלול המקדימה את יראתו של יום הכסה, מדחיקה את שלל הדאגות הזוטריות שמקורן בחומריות הקיומית של האדם. מי שחרד מאימת הדין, חדל מלהתעסק באימות פעוטות וחסרות חשיבות. החיים… הם מעל הכל. וחיים בלי דבקות בחי החיים אינם חיים.
נקודת הבנה זו, שבאלול אנו יוצרים קשר יחידני עם חי החיים, היא הנדבך הנוסף שבונה איש-האלול כצידה לדרך לכל השנה. אם התפישה של פחד מאימת הדין מקבלת את פירושה הבהיר: 'פחד מאיבוד הקשר האהוב עם השם יתברך' קנינו קנין של ממש בימי אלול. כבר לא נוכל לומר, שהימים שלאחרי אלול יהיו כימים שלפני אלול לחלוטין לא. התבצע בירור יסודי במהות הנפש הרצון! והקדשנוהו לבוראנו.
ז) וכיון שבסוגיה לימודית מדובר, אין מספיק לדעת את הדברים, ולא די בכוננות מחשבתית, אם כי, זה השער לה' צדיקים יבואו בו, אך העיקר, כמו סוגיה תלמודית, המצריכה עמל ויגיעה, חזרה ושינון וחוזר חלילה… עד שהדבר נקבע בנפש.
העמל הנדרש מאנשי-אלול, הוא להכניס למערכת הקשרים שלהם עם השם יתברך, את נקודת האני לדודי, לעמול על נקודת המפנה בחיים, לדעת שפסיעה ראשונה של שינוי הוא ויתור על חלקי חיים אחרים למען החיים האמיתיים.
זה לא פשוט, כי המחשבה אמורה להיות משועבדת רגע-רגע בתהליך נפשי עמוק מאד, לדעת, שמהיום והלאה ולכל החיים, אני מתקדם צעד כלשהו, כל יום באלול הוא יום מכריע ומכונן.
בתפלות המתרפקות לאבינו הרחמן, אנו אמורים להשקיע בפיתוח הקשר ובירור הרצון, לומר לבוראנו, תוך כדי שימת נפשנו בכפנו: "אנא, למענך אלקים חיים, חקוק נא חקיקה של אמת בנפשנו הקדושה, עשה שנהיה קבועים במקום הקדושה"; כמובא בתיקוני הזוהר שהשכינה הקדושה באה רק למקום של קביעות. למקום של אלול.
העמל הנדרש מאנשי-אלול, הוא להכניס למערכת הקשרים שלהם עם השם יתברך, את נקודת האני לדודי, לעמול על נקודת המפנה בחיים, לדעת שפסיעה ראשונה של שינוי הוא ויתור על חלקי חיים אחרים למען החיים האמיתיים.
זה לא פשוט, כי המחשבה אמורה להיות משועבדת רגע-רגע בתהליך נפשי עמוק מאד, לדעת, שמהיום והלאה ולכל החיים, אני מתקדם צעד כלשהו, כל יום באלול הוא יום מכריע ומכונן.
בתפלות המתרפקות לאבינו הרחמן, אנו אמורים להשקיע בפיתוח הקשר ובירור הרצון, לומר לבוראנו, תוך כדי שימת נפשנו בכפנו: "אנא, למענך אלקים חיים, חקוק נא חקיקה של אמת בנפשנו הקדושה, עשה שנהיה קבועים במקום הקדושה"; כמובא בתיקוני הזוהר שהשכינה הקדושה באה רק למקום של קביעות.
למקום של אלול.