הרכנת ראש בפני היצירה האלוקית
לדעתי העניה, אין עוד דבר נואל מההצהרה שמשחררים אי אילו פסיכולוגים בגרוש שבינינו, שהם קולטים בנאדם על המפגש הראשון! בטח… אין כמוהם.
הפסיכולוג הטבעי שבכל אדם, גורם לו לעיוות יסודי בכל הגישה שלו לבני אדם, איני יודע מדוע, אבל כל אדם כמעט, בעצם היותו בעל נפש, בטוח הוא, ולגמרי, שיש לו הבנה עמוקה בנפש האדם, מלבד השאת עצות באופן קבוע לכל סובל מזדמן, הינו שופט באלפית השניה של שבריר מפגש עמו, את כל האדם באשר הוא.
את השטות המוחלטת הזאת, הגורמת לרעות רבות ללא גבול, עלינו לעקור ומהשורש. אין לך טעות ושקר גדולים מאלו, ודבר זה נכון היה לאומרו, גם לאנשים מומחים ממדרגה ראשונה, גם הם, עליהם להרכין ראש, לפני שהם נוגעים בקודש הקדשים של הבריאה נפש האדם.
לפעמים אני רוצה לומר לחכמולוגים שמבינים בני אדם, ואף מסוגלים לנבא את מחשבותיהם: עימדו דום, בפני מי אשר נשמה אלוקית באפו, לא רק שאין לכם הבנה שלימה בנפשם, אלא אף שמץ דשמץ השגה אין לכם.
וכי תאמרו שהנני מתכחש לחוכמת הבנת הנפש? לא ולא! רק הרכנת ראש ענוותנית רוצה אני, כי הלא הנפש מורכבת ובלתי פתורה כל כך, ואילו האדם בחפזונו, מניח הנחות, משער השערות ומסיק מסקנות, והעיקר: מתייחס בהתאם למחקרו בן השניה, בושה.
איש חכם טבע פעם משפט נהדר: בני אדם אינם תפוזים! תפוזים יכולים להיות דומים זה לזה, אנשים לא! גם אם למדתם קורס אחד או שנים בהבנת הנפש, עדיין כל אחד ואחד שתפגשו, הן במפגש חברתי אקראי והן במפגש טיפולי מסייע הינו חדש ומחודש, אשר אין כמוהו, אין דומה לו, יחיד בעולמו לגמרי, כי כך ברא אותו ה', חדש ויחיד שאין שני לו.
לעיתים פוגשים מומחי חינוך ילדים ובחורים צעירים, עיניהם המיומנת מסווגת את טיבם בסלקציה מהירה בת-רגע חפוז, המלווה שומע את הדיאגנוזה, ודינו של התלמיד נחרץ. עד ראיה הייתי, ולא פעם אחת, למשגים חמורים שמומחים בעלי שם, שגו, והותירו אחריהם אדמה חרוכה של הרס וחורבן. גאוותם וגסותם הניעתם לראות את העומד מולם כמושא המחקר עליו עמלו בתקופה מסוימת בחייהם. ומה ששכחו היה כי הילד הזה, הוא בעל נשמה אלוקית מפעמת, ועמה נושא הוא שליחות מיוחדת שאף אתה אינה מודע לה. ייאמר ברורות, ובשיא הנחרצות, ובלשון שאינה משתמעת לשני פנים ואינה מתפשרת: מקצוענותו של איש החינוך תיקבע אך ורק כאשר יכיר במיעוט ערכו היודע-כל למול תופעה חינוכית כלשהי, כשיבין כי כאן מדובר במקרה יחיד מסוגו, בכל העולם כולו, מיום ברוא ה' אלקים אדם על האדמה, ויתן ביטוי לכך בגישתו, אז נבין כי מומחה אמיתי הוא.
פשוט הדבר, שאיש חינוך שכך יתייחס למיצג שלפניו, יגלה הבנות נדירות בנפש האדם, בהיותו מודע לייחודיותו של האיש, שאינו תפוז ואינו מושא לסטטיסטיקה אנושית, זה יוכל ללמוד את הסוגיה בעומק, ומחדש, לפצח אותה, לפתור את קשייה ואולי אף להעניק לה פתרונות.
המגוחך ביותר בכל הענין הזה הוא, שלפעמים, המראה, הסגנון והפרופיל של המחונך מעורר במחנך אסוציאציות בלתי נעימות, ובלי להתבלבל הוא פועל לפיהן, כך הוא מוצא את עצמו רודף עד חורמה נפש טהורה, שלא הזיקה לאיש ורק ביקשה בעצם נוכחותה, מעט אמפתיה והבנה. ואולי אפילו קצת… הבנת הנפש, האמיתית, הפעם.
וניתן להוסיף ולומר עוד, כי לא רק במפגש ראשון, הזוי האיש אשר יכיר את רעהו בדמיונו, אלא אף היכרות רבת שנים אינה מתירה לאיש להכריז על עצמו כמכיר את ההוא או את ההוא, מכיר אולי כן, אבל לעולם לא תכיר את פנימיותו הנעלמת והמכוסה, ולפני שהנך חורץ גורלות לשבט או לחסד קח את המידע הזה בחשבון, כך לא תזיק לאנושות.
מהיום היזהרו עמיתים נכבדים, לפני שהנכם בודקים כתב יד, שפת הגוף וחוכמת הפרצוף, או מקשיבים לביטויים, שלבטח, ללא ספק, כלל וכלל לא, מעידים כאלף עדים עוינים וזוממים על מי שפצה את פיו לשניה אחת שהוא כזה וכזה ואף כזה היזהרו בנפשכם, גיליתם פן באישיות, ידעתם על תכונה זו או אחרת, אך לא הכרתם ולא ידעתם את האיש ואת שיגו, לא מיניה ולא מקצתיה, ואם כה תעשו, לא תשגו לעולם.
אהבת הבריות מותנית לגמרי בידיעה על בורא הבריות הללו ועל אהבתו להן, הפוגע בהן כפוגע בבת עינו, אין אפשרות להתנהג אחרת עם בריותיו של הקדוש ברוך הוא אלא באופן שהוא מתנהג, כל אחד ואחד יחיד הוא. ואין אחד דומה לחבירו. הפרצוף השונה של זה מזה מעיד על כוונת הבריאה בהטבעה זו, לומר לכם, הורים, מחנכים, חברים ומראיינים לעבודה האדם העומד מולכם הוא יציר נדיר של כפיו של הקדוש ברוך הוא, קצת דרך ארץ לא תזיק לכם, זה קריטי – – –
[כיון שקיבלתי תגובות למאמר, והשבתי עליהן, הריני כאן להציב את עיקרי הדברים: יש נוהג מגונה לאנשים לתפוס את ההבנה הראשונית שיש להם לגבי אדם ולהתקבע עליו, ומאז והלאה אינם מסוגלים לראות הצדדים האחרים שבו, וככל שהאדם יותר מתמקצע בהבנת נפש האדם הוא יותר רגיל להיפתח ולהכיל אנשים שונים ואת שונותם ולראות בהם צדדים נוספים.
כל עוד האדם יודע שהוא לא מומחה גדול זה עוד בסדר. אבל יש מחנכים רבים שהם לא יכולים לקבל שיש חידה לאנושות, שיש אנשים שלא נפתחים מיד, ושיש עוד הרבה מה ללמוד, וזה דבר מפתיע, שככל שאדם לומד פחות הוא יותר מרגיש ביטחון בקביעות איומות על בני אדם.
כמה וכמה פעמים ראיתי אנשים בצוות חינוכי שהמסקנות שלהן היו מונעות מתוך דחפים לא מודעים, והרסו עולמות שלמים.
פעם הבאנו לישיבה כוכב עולה בתחום, הוא ראה אחד מהילדים שלנו, וכשסיפרתי לו שהלה אין לו הורים וכו' הוא החל לתאר קוים כלליים, רואים את זה עליו וכו'. "ראית את הילד שתי דקות ואתה כבר מכיר אותו"… וממש כך אמר, בלי למצמץ! "לי מספיק לראות נער לשניה ואני מכיר אותו"… עד היום אני נחרד מזה, למעשה הוא עבד אצלנו חודש והספיק להמריד כנגדו את כל תלמידי הישיבה.
איני מדבר על פסיכולוגים אמיתיים ומטפלים – ההיפך, הם כנראה, יבינו אותי טוב מאד, אבל הועידה השגחה העליונה, ודווקא לאחרונה נפגשתי עם מישהו "שהיה אמור להיות אחד כזה" – וברמה גבוהה… וגם בו גיליתי אי אילו דברים שהיה טוב שהיה מתקן בעצמו והדברים אמורים לגבי הסקת מסקנות שרירותיות בהרף עין, יש משהו שנקרא נפש המטפל, והבקיאים בזה יודעים שיש המון השלכה וההעברה ממה שקורה בחדר הטיפול על המטפל עצמו וההיפך.
לפעמים אדם מספר למטפל שהוא פוטר, המטפל בחוויה שלו רואה פיטורין כדבר נורא, הוא מתחיל להיות אמפאתי וכו'. ואילו המטופל, בכלל, נמצא במקום אחר לגמרי, יתכן ובעיניו הפיטורין הללו הם כחופש בשבילו, והוא בעצם כמעט שמח על הפיטורין, אם המטפל הוא איש מקובע, הוא יישאר שם, ותתנהל שיחת חרשים, אם הוא יודע שעליו להמתין מעט – הוא יפתח שיחה עם ההוא וילמד על הלך רוחו ויראה את הדברים מנקודת מבטו.
זו דוגמית לא כל כך קשורה על הסכנה שבחפזון, היוצא מדברינו, שגם אם אתה רואה התייחסות נוראה של מישהו – המתן עד שתסווג אותו כ… עד שתבין היטב את הרקע, המניע, הנפש וכל היתר – אז יתגלו דברים אחרים – כי אנשים הם לא תפוזים].