{פרשת במדבר – ההתגלות במקום הפקר}

הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה

הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ דּוֹמִים לְמִדְבָּר, כָּל מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, הַדּוֹמְמִים, הַצּוֹמְחִים, הַחַיִּים וְהַמְּדַבְּרִים אֵינָם רֶלֶוַנְטִיִּים, מִשּׁוּם שֶׁאֵינָם קְשׁוּרִים בְּעֶצֶם הֲוָיָתֵנוּ, הֵם נוֹעָדוּ, אוֹ לְהוֹעִיל לְהִתְקָרְבוּתֵנוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹ לְהַסְתִּיר אוֹתוֹ לְמַעַן נְגַלֶּה אוֹתָנוּ בַּעֲבוֹדָתֵנוּ הָאֶתְגָרִית. חוּץ מִזֶּה, הַכֹּל כְּמוֹ רֵיק, אֵין כְּלוּם!

נַסּוּ לְתָאֵר אֶת מַעֲמָד קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּכֹחַ הַצִּיּוּר הֲכִי חָזָק שֶׁלָּכֶם, וְלֹא בַּמַּעֲמָד הָאֲמִתִּי שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹא, אֶלָּא בְּמַעֲמַד אִישִׁי וּפְרָטִי, אַתֶּם, הַתּוֹרָה וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!

אֵיזוֹ עָצְמָה עֲנָקִית!

אֵיזוֹ גַּדְלוּת גְּדוֹלָה!

כָּל הָעוֹלָם שָׁקֵט, דּוֹמֵם, עוֹצֵר נְשִׁימָתוֹ וְהִנֵּה רַק הַתּוֹרָה נִמְצֵאת כָּאן, אֵין עוֹד שׁוּם דָּבָר.

לֹא בְּחִנָּם גִּלָּה לָנוּ הַמִּדְרָשׁ אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁלֹּא נִתֶּנֶת לִתְפִישָׂה אֱנוֹשִׁית כְּלָל, שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם, כִּבְיָכוֹל, הִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּבָרָא עוֹלָם (זֹהַר ח"ב קסא, ב), כְּמוֹ אוֹתוֹ מְהַנְדֵּס הַמְּעַיֵּן בְּפִנְקָסָיו לִפְנֵי תְּחִלַּת הַבְּנִיָּה (בְּרֵאשִׁית רַבָּה א, א).

נוֹרָא נוֹרָאוֹת!

אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהָבִין דָּבָר שֶׁכָּזֶה?

גַּם אִם אֵינֶנּוּ מְחַטְּטִים בְּיָדֵינוּ הַמְגֻשָּׁמוֹת בְּמִסְתָּרָיו שֶׁל צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַךְ נוּכַל לְהִתְחַמֵּם לְאוֹר הָעֻבְדָּה, כִּי עוֹלָמֵנוּ זֶה, עַל כָּל אֲשֶׁר בּוֹ, הוּא מֻנְהָג עַל פִּי הַתּוֹרָה, כָּךְ בִּמְדֻיָּק, כָּל אִוְשַׁת עָלֶה הִיא תּוֹרָתִית, כָּל מְאֹרָע, כָּל סִפּוּר, בְּנִיָּה וְחֻרְבַּן – הַכֹּל 'תּוֹרָה', מִלְּשׁוֹן 'הוֹרָאָה', לְהוֹרוֹתֵנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נִנְהַג בָּהּ.

הַוִּכּוּחִים אוֹדוֹת מִדַּת יְעִילוּתָם שֶׁל לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת הַמְכַנִּים אוֹתָם 'פָּרָזִיטִים', הֵם מְגֹחָכִים מְאֹד, כִּי לֹא רַק שֶׁהֵם יְעִילִים, וְלֹא רַק שֶׁהֵם לֹא פָּרָזִיטִים – הֵם מְקַיְּמִים אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, מַמָּשׁ. וּמִי שֶׁלֹּא מַאֲמִין בָּזֶה, אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהַסְבִּיר לוֹ אֶת הַגְּדֻלָּה שֶׁל הַתּוֹרָה.

גַּם אִם לֹא נוּכַל לְהַסְבִּיר לְזָרִים, לְצַעֲרֵנוּ, אֶת מַעֲלַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אַךְ לְפָחוֹת אָנוּ, אֲשֶׁר זָכִינוּ לָדַעַת זֹאת, עָלֵינוּ לְהַפְנִים אֶת הַמֶּסֶר הַחַד וְהַבָּרוּר הַזֶּה, שֶׁבְּסִיס קִיּוּמוֹ שֶׁל כָּל רֶגֶב אֲדָמָה בְּעוֹלָמֵנוּ – הוּא הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּמִדְבַּר סִינַי, הַגֶּשֶׁם שֶׁיּוֹרֵד, הָאֲוִיר שֶׁנִּנְשֹׁם, הַכֹּל לַכֹּל – תּוֹרָה הִיא! אִם אֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע זֹאת, גַּם לֹא נוּכַל לְהַסְבִּיר שׁוּם דָּבָר לַאֲחֵרִים, גַּם אִם בֶּאֱמֶת לֹא צָרִיךְ.

הַהֲבָנָה בִּקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, וּבְמַהֲלַךְ הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל "מִדְבָּר", הֵם קְרִיטִיִּים וּנְחוּצִים בְּיוֹתֵר, לוּלֵא זֹאת, לֹא נוּכַל לְהָבִין אֶת מַטְרָתֵנוּ בָּעוֹלָם, לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ, לֹא יוּכַל לַעֲבוֹר מִסְּתָם שַׁעֲשׁוּעַ יוֹמִי אִינְטֶלֶקְטוּאָלִי לְצַו חַיִּים, רַק אִם נָבִין, שֶׁעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ עוֹמֵד עַל לִמּוּדֵנוּ הַמַּתְמִיד וְהַיּוֹמְיוֹמִי, וְכָךְ אוֹמְרִים חֲזַ"ל בַּמִּדְרָשׁ (בַּמִּדְבָּר רַבָּה יט, כו): "מִי מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה? מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר"!

אֵיךְ אֲנָשִׁים עוֹשִׂים אֶת עַצְמָם כַּמִּדְבָּר?

מַה זֶה מִדְבָּר?

הַמִּדְבָּר, הוּא מָקוֹם טִבְעִי, רֵיק, שׁוֹמֵם, בְּרֵאשִׁיתִי. הַנּוֹף הוּא חַדְגּוֹנִי, חֲסַר יוֹמְרוֹת, לְלֹא צֹרֶךְ בִּכְלוּם, בְּשׁוּם דָּבָר נוֹסָף, הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, לְלֹא עוֹד דְּבָרִים.

הַמִּדְבָּר, הוּא מְקוֹמָם שֶׁל אֲנָשִׁים לְלֹא בַּיִת, לְלֹא חִבּוּר הָדוּק לָעוֹלָם, בַּמִּדְבָּר יֵשׁ הָרִים וּמוֹרָדוֹת, מִישׁוֹרִים וְגֵיאָיוֹת, בַּמִּדְבָּר רוֹאִים רַק אֶרֶץ נוֹשֶׁקֶת לַשָּׁמַיִם, אִיֵּי מִדְבָּר, נוֹרָא, שֶׁקֶט מִסְתּוֹרִי, מַפְחִיד… נוֹכְחוּתוֹ שֶׁל הַיּוֹצֵר מַשְׁמָעוּתִית, כִּמְעַט מְהַדְהֶדֶת, מַדְרִיכָה אֶת מְנוּחַת הַשֶּׁקֶט.

הַקּוֹשֵׁר אֶת חַיָּיו עִם אַהֲבַת הַתּוֹרָה, אֵינוֹ עִוֵּר וְחֵרֵשׁ, אַף שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּכָזֶה, אָדָם נוֹרְמָלִי הִנּוֹ, הוּא כֵּן רוֹאֶה מַרְאוֹת וְשׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת, אַךְ בִּהְיוֹתוֹ מֻנָּח בְּאוֹתָהּ אַטְמוֹסְפֵירָה מְיֻחֶדֶת שֶׁל אֲוִיר הַנְּשָׁמוֹת – אֶרֶץ הָעֶלְיוֹנָה וְהַשָּׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, בַּמַּדְרֵגוֹת הַגְּבוֹהוֹת וְגַם וְהַנְּמוּכוֹת שֶׁל מִדְבַּר הַחַיִּים, מִתְעַלֵּם הִנּוֹ, הוּא עָסוּק בְּמַשֶּׁהוּ נַעֲלֶה לְאֵין עֲרֹךְ, הוּא עָסוּק בְּתוֹרַת הַחַיִּים, עֹנֶג הָעִנּוּגִים הַכְּמוּסִים שֶׁל נַפְשׁוֹת הַתּוֹרָה שׁוֹכְנֵי הַמִּדְבָּר.

בַּמִּדְבָּר אֵין בַּיִת וְאֵין מַשְׁכַּנְתָּא, אֵין יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ מִגִּנָּה לֹא מְטֻפַּחַת וְאֵין צַעַר מִצֶּבַע מִתְקַלֵף, הַכֹּל נוֹשֵׁם שָׁם שְׁלֵמוּת מַרְגִּיעָה, הַכֹּל טוֹב, הִנֵּה שָׁמַיִם נוֹשְׁקִים לָאָרֶץ, נִתַּן לִחְיוֹת בְּדֶרֶךְ שְׁמֵימִית חָפָה מִתּוֹבְעָנוּת חָמְרִית חוֹנֶקֶת, אֵיזֶה אֹשֶׁר בִּלְתִּי נִתְפַּשׂ?

מִדְבָּר.

כָּךְ הִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, נִתְּנָה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְצֻיָּן עַל יְדֵי יְהוּדִים כְּמָקוֹם קָדוֹשׁ…

וַהֲלֹא זֶה פֶּלֶא! אוֹתוֹ אֲתַר בּוֹ נִהְיֵּנוּ לְעָם, כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ תּוֹרָה בְּאוֹתוֹת נוֹרָאִים וּבְמוֹפְתִים גְּדוֹלִים, לֹא מִקֵּד אֶת תְּשׂוּמֶת לִבָּם שֶׁל אַף אֶחָד מִגְּדוֹלֵנוּ בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת, וְאַף בַּמְּקוֹרוֹת, אֵין שׁוּם אִזְכּוּר לַחֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם, עַד כִּי הָפַךְ בִּלְתִּי יָדוּעַ בִּמְדֻיָּק, לַחֲלוּטִין. וּלְמַעֵט אֵי אֵלּוּ אֲנָשִׁים מְטַיְּלִים וְאוֹהֲבֵי צְפוּנוֹת – הַדֶּרֶךְ לְשָׁם שׁוֹמֵמָה.

לָמָּה?

הַסִּבָּה הִיא פְּשׁוּטָה, הַתּוֹרָה אֵינָהּ עִנְיָן לְיֵּשׁוּת הַתְּלוּיָה בְּאִישׁ, מָקוֹם וּבִזְמַן מַגְבִּיל וּמֻגְבָּל, אֵין עֵרֶךְ לְהַר סִינַי כְּמִיקוּם גֵּאוֹגְרָפִי, אֲבָל יֵשׁ עֵרֶךְ לְמִדְבַּר סִינַי כְּעֵרֶךְ רַעְיוֹנִי מַהוּתִי.

הַכֹּל יוֹדְעִים אֶת הַהִתְרַחֲשׁוּת כְּמוּסַת הַמֵּימָד שֶׁהָיְתָה בֵּין קְרִיאָתָם שֶׁל הֶהָרִים הַשּׁוֹנִים, הַגְּבוֹהִים, הָרָמִים, הַנָּאִים וְהַמִּתְנַשְּׂאִים שֶׁאֲדוֹן הָעוֹלָם יִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה עַל יָדָם, וַאֲשֶׁר נִבְחָר לְכָךְ רַק הַר סִינַי הַקָּטָן וְהַנָּמוֹךְ חֲסַר הַיּוֹמְרוֹת. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מִתְמַקֶמֶת בְּמַהוּתָהּ עַל הַנָּמוּךְ וַחֲסַר הַשְּׁאִיפוֹת הָאִישִׁיּוֹת לְעָצְמָה חָמְרִית מִתְנַשֵּׂאת.

וְאוּלַי דַּוְקָא לָכֵן קוֹרְאִים אָנוּ אֶת פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר לִפְנֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת, לְנַטְרֵל אֶת הַהִתְנַשְּׂאוּת הָאִישִׁית בְּלִמּוּד תּוֹרָה.

אֵינֶנּוּ לוֹמְדִים כְּדֵי לְהַצְלִיחַ בַּחַיִּים, אָנוּ לוֹמְדִים כְּדֵי לְהִדָּבֵק בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זֶה שֶׁמְּקָרְבֵנוּ אֵלָיו כַּאֲשֶׁר אָנוּ הוֹגִים בְּדִבְרֵי קָדְשׁוֹ, אֲבָל רַק בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת, כְּמִדְבָּר חֲסַר כֹּל, וְאֵין לוֹ כְּלוּם מִלְּבַד אֶרֶץ וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם – – –

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

028 אגרות לב בשר

מכתב עשרים ושמונה בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר פנחס, ט"ז תמוז תש"פ.   לכבוד

פרשת בלק – הבט ממקום גבוה

מַשְׁמָעוּת הַבְּרָכָה שֶׁל "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב"   אַחַת הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּלְעָם שֶׁהֵן בְּעֶצֶם הַשְׁתָּלָה

פרשת בלק – נביא מנוול

כַּאֲשֶׁר אָדָם שְׁמֵימִי הוּא הַגָּרוּעַ שֶׁבִּבְנֵי אָדָם   מַדְהִים הַדָּבָר הַזֶּה! אִישׁ אֱלֹקִים… וְגַם אִישׁ

פרשת בלק – קללות שכאלו

בִּלְעָם שֶׁבְּתוֹכְכֵי הַלֵּב הַמְקַלֵּל הַנֶּאֱטָם   חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם עַל דְּמוּתוֹ שֶׁל בִּלְעָם? צַר הָעַיִן הַנָּבָל,

פרשת במדבר – לידת הנפשות

מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הוֹלָדָה וּצְמִיחָה בְּיָמִים נוֹרָאֵי הוֹד אֵלּוּ, יְמֵי הַהֻלֶּדֶת שֶׁל עַמֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַנִּבְחָר, הָאֱלֹקִי

פרשת בראשית – כשיש לאדם לב…

הַמָּקוֹם שֶׁל הַלֵּב   אוֹמֵר רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע: כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ

פרשת ואתחנן – זכרון ושכחה

אָסוּר לִשְׁכֹּחַ!   מִדַּת הַשִּׁכְחָה הִיא מִדָּה מֻרְכֶּבֶת מְאֹד, רַבֵּנוּ אוֹמֵר שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, כַּאֲשֶׁר

קטגוריות