גישה בריאה של יהדות פנימית
ייאמר ברורות אלו אשר מנהגי הדת נתפסים בעיניהם כמגבילים את החיים, יתקשו להבין את הרשימה הנוכחית.
לא! הם לא יוכלו!
כי אינם נמצאים במקום הזה.
זה יותר מדי…
וזאת, משום שהבסיס הרעוע עליו עומד עולם האמונה שלהם, אינו מסוגל להכיל בנוסף ל'מסירות הנפש' שלהם לקיום ההלכה גם את האהבה אליה…
במחשבה שניה, אני בעצם, ברשימה זו עצמה מנסה לעשות זאת בהיסוס-מה אולי נזכה לרומם את ההרגשה בהשתייכותנו לצבא מקיימי ההלכה כפשוטה וכמשמעותה.
דבר ראשון הפנימיות!
מה בעצם מונח בעומק הפנימי של אלפי פרטים הלכתיים המקיפים את חיינו מה ביניהם לבין עבודת הבורא, שאמורה להיות הקשר האלמותי בין הנשמה האלוקית למאצילה זו הלכה?
ההרגשה שהוענקה לי מתנה בזכייתי לממש דקדוק הלכה כלשהו, היא בעצם, הרעיון הפנימי אשר הרצון העליון מכיל בחובו, כביכול, הלכה מלשון הליכה, התנ"ך המשופע בביטויים המתנסחים בקשר בין יהודי לבוראו בדרך של הליכה אחרי ה' אלקיכם תלכו, ההולכים בתורת ה' וכו' היא בעצם ההלכה… מהו העומק שבענין הזה?
יהודי צריך להתהלך בהרגשה אשר כללות תרי"ג המצוות הינן גילויי אלוקות וכמאמרו של ספר הזוהר אשר קורא למצוות עצות. כלומר, התגלו לנו בתורת ה' 613 עצות שבכוחן לקרבנו ליוצרנו. הן לא רק מטלות, שבקיימנו אותן אנו עושים טובה למישהו, ההיפך, הם נועדו ליצור בנו את היכולת להתקרב אל השם יתברך.
– כל גילוי כזה ריוח עצום ונצחי…
למצוות יש חוקים, כללים, מסגרות, זמנים ודרכי קיום כל אלו הם בחינת צמצומי-אור, או בלשון עממית ריכוז גבוה של אנרגיה רוחנית, אשר היודע תעלומות בחוכמתו הבלתי מושגת רצה בהתהוותם של צמצומים אלו, ובכך, כביכול, הודיע רק כך אני רוצה להיות נסגד!
נניח למשל, כי היינו נולדים במקום צחיח ממידע אודות משהו אחר חוץ מארץ ושמים רק עם מודעות עמוקה, והיינו 'עולים על כך' שהעולם הזה שלעינינו נוצר על ידי מישהו ולא לבד – – – (חכם, לא?). וכתוצאה מידיעה מרעישה זו, היינו נשאבים למסקנה נחרצת כי לבעל העוצמה הזה, האמיתי והנצחי כל כך עלינו להקדיש את ימינו ושנותינו לאהבו וליראה מפניו ולעבדו…
מה היינו עושים? מנסים ללמד את עצמנו דרכי מחשבה טובות, מעשים שיהיו לנחת רוח ל'הוא', או תשבחות מסויימות – – – וכל זה ללא אישור או משוב מאת הנערץ עלינו כל כך, ישתבח שמו.
ה'עצות' הללו, שהיינו מעניקים לתובנה האלוקית שלנו, היו פרי רוחנו, מעולמנו האנושי המוגבל והמסוייג הלא יכול, קצר הדעת, המשוחד והשברירי כל כך…
המפתיע שבענין, שדבר מאד משמעותי קרה לעם היהודי, ה'הוא' התגלה לעיני מיליונים והודיע את רצונו… האלוקי, האמיתי – – – וכך, גם מבלי לעמוד על סודו בתכלית, ומבלי להכנס פנימה לעולם הסוד והרז קיומנו אותן מצוות משייכות אותנו אל מקיימי רצונו כך ממש.
וכאן באה המובחנות הדקה מאד קיום המצוה הוא קיום הרצון העליון! המשפט הזה, שראוי שיהדהד במדענו תמיד הינו קריטי ביותר ומשמעויות רבות מרחיקות לכת תלויות במובחנות הזאת, באיכותה, בערכיותה ובחשיבותה בעינינו.
ההלכות סדר הנהגת המצוות, תנאיהן, זמניהן, התרחשותן בממדים של רקע אישי, מקומי ותזמוני הן כולן ביטוי מדוייק לרצון העליון. כל סטיה מהן, עיגול פינה, התעלמות, הדחקה, שינוי… היא לא אחרת מאשר פגיעה בליבתו של הרצון העליון. לולא ההלכות, ההתחברות לגילוי הרצון אין לה כל ערך, אין זה מברך אלא מנאץ.
יתירה מזאת, לא רק זה המזלזל, בכל תירוץ שיהיה, בפיפס אחד קטן של הלכה, פוגע בקשריו עם ה', אעיז להרחיק ולהקצין, ולהצביע על הבעייתיות שבמטבע הלשון הנפוצה בינינו קיימת כאן בעיה הלכתית.
אינני מפנה חץ למשתמשים בנימה זו ללא כוונת זדון, אלא לחיים את חיי ההלכה שלהם בגישה של 'פתרון הבעיות ההלכתיות'.
גם הם, או שזה אנחנו ממש, פוגעים ברקמה העדינה של קרבת אלקים על ידי קיום הרצון הגלוי… לא חבל? גם מהדר במצוות, וגם מפספס! בבחינת האמרה החזלי"ת בבקשה מכם אל תירשו פעמיים את הגיהינום!
חיי 'פותר הבעיות' מתנהלים בכישרון הישרדות הלכתית, ברצותו את בוראו ה'תובעני' ובפצותו את יצרו המתקומם – כשהוא מנווט את החיים הכפולים הללו, שוגה הוא בשנים: אינו עובד את בוראו, ואינו משקיט את תאוות החיים החיונית שבו.
כגודל ההשפעה של הגישה המתוקנת על חייו, כך ישקיט יצרו את תביעותיו המורדות. ככל שהמהדר במצוות ישקיע מאמצים באפיק הנכון – ביצירת הרקע הנכון לדקדוק ההלכה ביודעו שכל סעיף-קטן של קיום המצוות הוא ביטוי של רווח גדול ועצום שזכה לו בחסד הבורא, בהמשך הטיפול העצמי שיערוך עובד הוי"ה האמיתי הזה בנבכי תכונותיו הרוחניות, הוא פשוט ימתין, יצפה וישאף לאיזה גילוי של דקדוק, לאיזו הקפדה חדשה שלא הבחין בה עד עתה…
חייו יהפכו לשלווים לגמרי, יתרחש כאן הסכם שלום אוטופי בין הכוח הלא-רוצה לפנימיות הכוח הרדום של הרוצה-מאד אולי זהו גן העדן המובטח.
זה לא כל כך קשה, וזו גם חובתנו כיהודים שומרי תורה, מי שמקיים את הלכה עליו 'לקיים' אותה, להתחבר אליה, לרוחה ולרעיונותיה עליו להתבונן במשמעות העובדה שאדם קרוץ מחומר מנתב את חייו למול הדרתו של מלכו כל רגע התבוננות שכזה מניב תפוקה נפשית שמצדיקה את מחיר ההשקעה בזהירות המופלגת הנדרשת לקיום השולחן ערוך ונושאי כליו.
ומהיום, כאשר תשוחחו על דא ועל הא, ובהקשר מסויים יעלה המינוח הבעייתי בעיה הלכתית, אם לא תתקנו בחוסר טאקט את הנואם, לפחות תשקיטו קול בלבכם, ותאמרו בשקט הוי, הרי קיים כאן רווח הלכתי מובהק שעלינו לאסוף אותו.
בהצלחה.