אחות קטנה תפילותיה עורכה
בָּרִאשׁוֹן מִסִּפּוּרָיו הַמַּפְעִימִים וּכְמוּסֵי הָרַעְיוֹן מַקְרִיא לָנוּ רַבִּי נַחְמָן – – –
"וְסִפֵּר לָהּ, שֶׁאָבִיהָ מִצְטַעֵר מְאֹד, וְשֶׁהוּא מְבַקְּשָׁהּ כַּמָּה שָׁנִים. וְשָׁאַל אוֹתָהּ: אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיא אוֹתָךְ? וְאָמְרָה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְךָ לְהוֹצִיא אוֹתִי, כִּי אִם כְּשֶׁתִּהְיֶה בּוֹחֵר לְךָ מָקוֹם, וְתִהְיֶה יוֹשֵׁב שָׁם שָׁנָה אַחַת, וְכָל הַשָּׁנָה תִּתְגַּעְגֵּעַ אַחֲרַי לְהוֹצִיא אוֹתִי, וּבְכָל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לְךָ פְּנַאי, תִּהְיֶה רַק מִתְגַּעְגֵּעַ וּמְבַקֵּשׁ וּמְצַפֶּה לְהוֹצִיא אוֹתִי וְתִהְיֶה מִתְעַנֶּה, וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן מֵהַשָּׁנָה תִּהְיֶה מִתְעַנֶּה וְלֹא תִישַׁן כָּל הַמֵּעֵת לְעֵת. וְהָלַךְ וְעָשָׂה כֵּן"…
לֹא נוּכַל לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַחֲשִׁיבָה, כִּי כָּאן אָנוּ עוֹמְדִים מוּל מַסָּע הַחִפּוּשׂ הַנִּשְׂגָּב שֶׁל הַנְּשָׁמָה אַחַר עַצְמָהּ, בּוֹ נִתְקֶלֶת בְּמִפְגַּשׁ שָׁרָשִׁים הַקּוֹרְאִים לָהּ לָשׁוּב אֶל מְקוֹרָהּ הַטָּהוֹר.
וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן מֵהַשָּׁנָה…
– "מָתַי תַעֲלֶה, בִּתְּךָ מִבּוֹר. וּמִבֵּית כֶּלֶא, עֻלָּהּ תִשְׁבֹּר" (מִפִּיּוּט 'אָחוֹת קְטַנָּה').
מַה יֵּשׁ בּוֹ, בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַשָּׁנָה, הַמְּעוֹרֵר גַּעְגּוּעִים רְדוּמִים בְּלִבֵּנוּ?
הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן – עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה…
עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא הַסִּכּוּם שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה עָלֵינוּ לְהַבְחִין בַּעֲרֵמַת הַיָּמִים שֶׁהִצְטַבְּרוּ לִכְדֵי גֹּבַהּ מַרְשִׁים, הַגֹּבַהּ הַזֶּה לֹא כָּל כָּךְ מְעוֹדֵד מִבְּחִינַת תָּכְנָם וּמַהוּתָם שֶׁל הַיָּמִים, כִּי הָיוּ גַּם הָיוּ 'פַאשְׁלוֹת', וְהַרְבֵּה…
הַיָּמִים נִמְצָאִים אִתָּנוּ כָּאן?
אֵיזוֹ בּוּשָׁה!
"הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ", וְעָלֵינוּ – "לְהַחְזִירָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה"
אֲהָהּ, כָּל הַחַיִּים הֵם 'לִקּוּטֵי גַּעְגּוּעִים'!
– 'כָּל הַשָּׁנָה תִּתְגַעְגֵעַ אַחֲרֵי לְהוֹצִיא אוֹתִי' – אָמְרָה בַּת הַמֶּלֶךְ…
הֲרֵי הָרְדִיפָה אַחַר הַסִּפּוּק וְהָעֹנֶג הַמְּאֻשָּׁר הַבִּלְתִּי מֻשָּׂגִים, מְקוֹרָהּ בַּגַּעְגּוּעַ הֶעָמֹק בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלוֹקִית הַמִּתְגַּעַגַּעַת, אֲבָל רֻבָּן שֶׁל הַנְּפָשׁוֹת אֵינוֹ מַכִּיר אֶת נְשׂוּא הַגַּעְגּוּעַ הָאֲמִתִּי, וּמְחַפְּשִׂים אוֹתוֹ בְּכָל אַשְׁפָּה אֶפְשָׁרִית… וְעִם כָּל אֲסִיפַת הַגַּעֲגוּעִים הַזֹּאת אָנוּ בָּאִים לַיּוֹם הַגָּדוֹל הַזֶּה.
אוּלַי יָבוֹא יוֹם אֶחָד, בּוֹ נָבִין, כִּי אָנוּ מִתְגַּעְגְּעִים אַחֲרֵי מַשֶּׁהוּ מְאֹד מְסֻיָּם, נֶעְלָם, מְכֻסֶּה, נִסְתָּר וְחָבוּי שֶׁהוּא הַשֹּׁרֶשׁ לְעֵץ הַשְּׁאִיפוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁלָּנוּ… לָכֵן אָנוּ מִתְגַּעְגְּעִים כָּל הַשָּׁנָה, מַמָּשׁ כָּךְ.
וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּאֲשֶׁר 'אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ עוֹרְכָה' – כְּשֶׁשָּׁעוֹן הַחוֹל הָאוֹזֵל מִתְקָרֵב לִקְרַאת סִיּוּמוֹ, וּפַעֲמֵי חַג הַהַכְתָּרָה מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים, קוֹל פַּעֲמוֹנָם מְקַשְׁקֵשׁ בִּישִׁימוֹן הַלְּבָבוֹת, מַכָּה בָּנוּ הַהַכָּרָה הַחַדָּה וְהַחוֹתֶכֶת:
לְמַה הִתְגַעַגַּעְנוּ?
מַה רָצִינוּ?
"וְסִפֵּר לָהּ, שֶׁאָבִיהָ מִצְטַעֵר מְאֹד, וְשֶׁהוּא מְבַקְּשָׁהּ כַּמָּה שָׁנִים"…
קוֹל הַגַּעְגּוּעַ הַמִּצְטַעֵר הַזֶּה מְהַדְהֵד בְּרַחֲבֵי מִדְבַּר הַנֶּפֶשׁ, לֹא נוֹתֵן מָנוֹחַ.
הֵד זַעֲקַת הָאָב הַמְחַפֵּשׂ אֶת בִּתּוֹ הָאֹבֶדֶת מְפַלֵחַ כְּלָיוֹת וָלֵב. כַּמָּה זְמַן מְחַפְּשִׂים אַחֲרֵינוּ? וְאָנוּ, בְּשַׁאֲנַנּוּת יַלְדּוּתִית אֵינֶנּוּ מוּדָעִים לְכָךְ, אֵינֶנּוּ מִתְעַנְיְנִים כְּלָל בַּשֹּׁרֶשׁ, בַּיְּסוֹד וּבַמָּקוֹר… הַכֹּל כְּאִלּוּ סְתָם כָּךְ. בּוּשָׁה!
וְהִנֵּה שֶׁקֶט… דְּמָמָה שֶׁל עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה!
הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, אֵין עוֹד יוֹם, הֵם אָזְלוּ מִסַּל הַיָּמִים וְעַד אַרְגִּיעָה – תִּכְלֶה שָׁנָה.
וּכְמִתּוֹךְ חֲלוֹם שֶׁפָּג, מִתְעוֹרֶרֶת הַנֶּפֶשׁ מעלפונה.
הַקּוֹל הַבּוֹקֵעַ מֵהֵיכָלוֹת טְמִירִים אוֹפֵף אֶת הַיְקוּם אֲשֶׁר הַיּוֹם יַעֲמוֹד לְמִשְׁפָּט וְדִין, הָאֹזֶן הָרוּחָנִית מַתְחִילָה לְהַקְשִׁיב… מְדַבְּרִים אֵלִי קוֹרְאִים לִי…
הַאִם הַלֵּב הָאָטוּם הַזֶּה, סוֹף סוֹף יַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ?
הַאִם יָבִין מַדּוּעַ אָנוּ מַכִּים עָלָיו הַכֵּה וָשׁוֹב בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת?
הַאִם יִרְעֲדוּ נִימָיו הַחֲבוּיִים מֵאֵימַת הַדִּין?
וְכִי מִי לֹא יִלָפֵת מֵעֹמֶק הַחֶרְפָּה לִהְיוֹת שְׁרוּיִים בְּיַם הַגַּעֲגוּעִים הַלֹּא-נָכוֹן?
גַּעְגּוּעִים כֵּן!
הַשְּׁאֵלָה הִיא לְמַה?
אוּלַי הַיּוֹם הַזֶּה צָרִיךְ מֻקְדָּשׁ בִּכְלָל לְאַוְרֵר אֶת 'תְּכוּנַת הַגַּעְגּוּעַ' הָאֱנוֹשִׁית, זוֹ שֶׁחַיֶּבֶת לְהִתְגַּעְגֵּעַ, וְלֹא מְשַׁנֶּה לְמַה. כְּאִישׁ רָעֵב שֶׁיֹּאכַל כָּל דָּבָר, אִם לֹא יַצִּיעוּ לוֹ אֹכֶל בָּרִיא וּמֵזִין.
הָבוּ אֹכֶל לַנְּשָׁמָה הָרְעֵבָה! תְּנוּ מָזוֹן לְחֵלֶק אֱלוֹ'הַּ מִמַּעַל! הַיּוֹם זֶה הוּא הַיּוֹם שֶׁלָּהּ, הִיא לֹא תֹאכַל וְתִשְׁתֶּה הַיּוֹם מֵהַתְּזוּנָה הַחָמְרִית, הִיא מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַנָּכוֹן וְהָאֲמִתִּי, הִיא תִּמְצָא עַל יְדֵי הַשְּׁכִינָה הַמִּסְתַּתֶּרֶת וְהַחֲבוּיָה, הַמְבַקֶּשֶׁת מָקוֹם לִשְׁכּוֹן אֵצֶל הַמִּתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיהָ.
חִשְּׁבוּ עַל 'עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה' מַתְאִים לְכָךְ, הַיּוֹם הַמְסַכֵּם שֶׁל 'אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ עוֹרְכָה'.