מעומק נפשי אחלה פניך בתפלה…
יום רביעי, כ"ה סיון תש"פ
אהה רבונו של עולם, איך מתפללים אליך, תפלה באמת, שאתה תהיה ממש נוכח, שאני אהיה נוכח, שיתקיים בי "נכח פני אדני", שאראה את האדנות המוחלטת שלך פנים אל פנים, אמרו לנו להתפלל ולהתבודד – כדבר איש אל רעהו, אבל זה לא בא בקלות, צריך להרגיש אותך, ממש לחוש אותך, להרגיש אותך, לראות אותך תוך כדי, אהה רבונו של עולם, אם אמרו לנו להתפלל, הרי שאפשרי באמת לראות אותך, להתפלל זה להתחבר אליך, האם אכן בן תמותה ילוד אשה יכול ממש "להתחבר" אליך, להיות באחדות פשוטה ואמיתית אתך, שלא יהיה הפרש בינינו, שאהיה נכלל בך לגמרי, שאהיה יחד אתך בתפלתי. איי אבא, אני לא זוכר תפלה כזאת, אני משתוקק לתפלה כזאת, רוצה ממש תפילה, לא משהו כמו, לא דומה, אלא התפלה עצמה, נראה לי שהתפלה זו מסירת החיים אליך, עזה כמוות אהבה, אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו, לישא אלייך כפיים ובתוכן הנפש, זאת האומללה בלעדיך, שנושמת אותך בכל רגע ממש, אני צריך אותך, אתה חי בתוכי, כשאני נהיה מנותק ממך, אני מנותק מעצמי, ואז אני עצוב ובודד, ללא אלוקים בלבי, געוואלד, כמה נוראית הבחירה שממש אפשר כאילו לחיות ככה, אבל אי אפשר, כי באמת אי אפשר, כי התפלה היא החיים, והחיים הם התפלה, הוי, למה לוקח חיים שלמים כדי לקלוט את זה, לטעום כל כך טיפה מזה, כאשר יכולנו באמת באמת לחיות חיים מתוקים של דבקות, אהה ה', אתה הרי אוהב אותי, תן לי תפלה, ואפילו תפלה אחת, שאתעלף עליך, שאתמכר למגע שלך בלבי, שאתרפק על אהבה אינסופית שאתה אוהב אותי, שממש כל כולי אהיה שם, באור האהבה הזו, שלא תשאר פינה אחת חשוכה אצלי, אני רוצה להגיד מלים של אמת לפניך, אני רוצה לבכות כשאתה מקשיב לי, ברור שאתה מקשיב, אבל שאני אקשיב שאתה מקשיב, שאני יודע אותך, בידיעה הכי גמורה, כמו שאני יודע את עצמי, כי ידיעת עצמי זו ידיעת אותך, אהה רבונו של עולם, תן זאת לעבדך, לבנך, לאוהבך, לאהובך, אני רוצה אותך ורק אותך, אפילו כשאני לא רוצה אותך ואני רוצה דברים אחרים, שונים, מנוגדים, אתה לבד יודע, שבשורש השרשים אני רוצה בעצם את מקור התענוג, רק שאני חולה ולא מרגיש, הטעם שלי הומר בטעם של תרופות מרות, של העולם הזה המריר כל כך, אבל בלב שוכנת האהבה המתוקה אליך, השלווה האינסופית שלך, איי רבונו של עולם, אתה כל כך טוב, ומה אני מבקש? מה שאתה מבקש – איני מבקש אלא דברים, כך אמרת.. תן לי את הדברים הללו, אלו ממש, דבורים שמדברים רק אליך, ללא שום פניה כלל, בלי לחשוב על משהו אחר חוץ ממך. אני רוצה להפסיק להתלונן, אפילו אולי לא לבקש בתפילה הזו, אני רוצה התחברות, שתהיה שלי לגמרי, שלא אסיח דעת ממך, כי אי אפשר, זה פשוט לא אפשרי לחיות בלעדיך, כמה פעמים אתה מסביר לי את זה, ואני כאילו לא מבין ולא קולט, מוכן להשחיר את עצמי בעולם הזה כל כך, בכל מיני צרות ויסורים, והכל היה יכול להיות אחרת בדבקות אחת פשוטה, ארוכה ומתמשכת, להדבק לגמרי בשלווה האינסופית שלך, כביכול, ברגע הזה שאני מדבר אליך, אתה נושף את האלוקות שלך כביכול בכל העולמות, והעולם הגשמי הזה, ממש מבוטל אליך, הוא איננו בכלל, המציאות כולה על יופיה וזוהרה היא הלבוש שלך, ומה שאני צריך, זו תפילה אחת אמיתית, דיבור אחד של אמת לפני השם יתברך, כל כך קשה? אוי, דיבור אחד… אמיתי, עמוק, שנשפך ברכות ומתלטף אל חיק האמת הנצחית שאתה עוטף בה את כל היקום.