וכי אפשר לדעת…
ליל י"א סיון תש"פ
יסוד ושורש הבנת נושא התפלה היא הידיעה העמוקה של "דע לפני מי אתה עומד", זה נורא הוד, זה מפעים לב, אבל לא מובן לגמרי, וכי אפשר לדעת? וכי יש בכוחו של בן תמותה לדעת באמת לפני מי הוא עומד, אכן, לא נדרשת מאתנו יותר מהידיעה הפשוטה, לפחות בתחילת העבודה, שאנו עומדים להתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ככל שההתפעלות מהענין הזה תהיה מובנית עמוק בנפש, התפלה תהיה יותר איכותית ועמוקה, לא כל תפלה זכאית להקרא כזו. תפלה אמיתית היא כזו הנובעת מעומק הלב, בגיוס כל החושים, במחשבות של ביטול הישות והפניות, והחדרה למח שאין עוד מלבדו ממש.
לא כל המתפללים – מתפללים הם באמת, לצערנו הרב, הדברים הם לא כה פשוטים, גם מי שיוצא ידי 'חובת' תפלה, לא הגיע לתאווה הגדולה שיש בתפלה, לתשוקה הענקית שתפלה יכולה להביא את האדם, בבחינת אני לדודי ועלי תשוקתו, ההמיה הזו של הנפש הנדבקת בקונה, היא התנאי להכנס לארמון התפלה, כל שעות היממה הן הכנה לעמידה הנוראית הזו מול המלך, עמידה של תפלה, של דבקות הבורא לגמרי.
במובן מסויים, דווקא האי הידיעה של הדע לפני מי אתה עומד, היא הכותרת של כל הענין, גם מחשבות של אי ידיעה – ידיעה הן, בבחינת תכלית הידיעה שלא נדע, שפשוט נבין היטב, שככל שנדמיין ונצייר ונגייס חושים, אנו תמיד לא נדע, ואז היראה היא ממש גדולה, הפחד של יהודי הוא יראת הרוממות, כשהוא עומד לפני מלך, שנותן לנו את הרשות להתפלל לפניו, להצמד למקור הכוחות למחולל הכל, ופשוט לדבר אתו, כל זה ויותר מזה מקופל במלים של "דע לפני מי אתה עומד", יש במלים האלו כל כך המון מחשבות.
על ה'דע' כבר למדנו, אבל "לפני מי" הוא חיים שלמים של עבודה, אדמך אכנך ולא ידעתיך, הלפני מי הגדול והנורא הזה, הוא לכל אחד לפי מה שמשער בלבו, לפי המקום שאליו נתנו לו להכנס, ואז בא ה"אתה", תביא את כל כולך אל התפלה, תהיה אתה, תהיה פשוט, תהיה אמיתי ונוכח, אל תברח בעת התפלה, תהיה שלם בכל מיני שלמויות, הרי כל רסיס של "אתה" הולך ונטהר בכל רגע של התפלה, וואיי כמה שאנו לא יודעים מה זו תפלה…. ואז מגיע ה"עומד", לעמוד לפניו עמידה שיש בה דום, שיש בה ביטול והכנעה, של עיכוב גמור מול ההדר, אני עומד, מפסיק, חדל, עוד מעט אתאייד מול האש הגדולה הזו.
אשרי העם שככה לו….