תשובה לנבוך שואל
… השאלה שנשאלתי בקיצור נמרץ הותירה אותי נבוך משהו, כיון שלא היה סיפק בידי לעמוד על סוף דעת השואל המקורי, ועל כן איני יודע האם להתייחס לשאלה כפי שנשאלה, ואז עלי לענות עליה קצרות בכן ולא, או שמא קיים רצון כן לנסות להבין ואז צריך להרחיב את היריעה, ושמא מסתתרת כאן תהיה אנושית למה אי אפשר להבין, ומה פתאום עלי להאמין במה שאיני מבין וכו' וכו'. כך או כך, אנסה לכתוב מה שנראה לי חיוני וקריטי לכל מי שנתקל בתהייה מעין זו.
האמת, כי פעמים רבות מאד נשאלתי שאלה זו עצמה, בניסוח זה או אחר, אבל מהר מאד הבנתי, כי לא בדיוק המילים שנאמרו הן מילות השאלה, ולעיתים אנו מוכרחים לחזור על השאלה ולהעניק לה בהירות מחודשת, ורק אז מגיע התור של התשובה.
כל שואל, ובפרט בעניני אמונה, שואל משהו מסויים ומיוחד, כלומר, לכל אחד 'מפריע' משהו אחר, והמפריע הזה גורם לו קושי בתודעת האלוקות, מה שמפריע לכל בן תמותה להבין ולחוש את נוכחות ה' בעולם בכלל ובחייו בפרט, את המפריע הזה הוא מנסח בדרך של שאלה, גם אם השאלה כשלעצמה אינה מפריעה לו, או שאינה שאלה בכלל.
כיון שהשאלה היא בשליחות של מישהו, ואיני מכירו בדרך בלתי אמצעית, אנסח את הנכתב כאילו הוא מופנה אליך, והדבר ראוי לציון, כי נקודת המוצא או הנחת היסוד של השואל חשובה ביותר! עם אלו דעות קדומות הוא ניגש לטיפול בנושא הזה, במה הוא כן מאמין ובמה עדיין לא, מה הוא כן מבין ומה לא בקיצור בלגן… לכן אנסה להתייחס אל זה כאילו הדבר מטריד אותך, ויש להניח שזה יביא לך תועלת.
לפני הכל, אבקש להבהיר מספר הבהרות, אל'ף, אמונתנו בה' אחד הינה נושא רחב ועמוק שקשה לעמוד עליו במכתב בודד, הדברים טעונים ליבון וניתוח מעמיק, אי אפשר לפטפט קצרות וארוכות ולמצות את הסוגיה לתומה.
יחד עם זאת, איני מתכוון 'למרוח', למרות כל האריכות אין זו התפתלות והתחמקות, עיון מעמיק ולא מרפרף במה שיזכני ה' לכתוב יעלה, כי רק כך ניתן להתייחס לדברים ולא אחרת. בי'ת, מובן שלא על פי הבנתי הקלושה יבוסס יסוד אמונתנו, שזה אלפי שנה נחקר והוסבר בידי אדירי החכמה, לאורך דורות רבים. נושא זה הוא בעל עומק תהומי וכמו שמהותו היא אינסופית ובלתי מוגבלת כך ההשגה בו היא ללא גבול.
גימ'ל, קיימת סבירות מסויימת שלא אובן כראוי, וכל טעות בענין היא הרת סכנה, לכן אם יוצר מצב שהדברים נשארו מעורפלים, אבקש לחזור ולדוש בנושא, עד תומו.
ועוד משהו, אם ניגשים 'לברר' אודות הענינים דלהלן אחרי הסקת המסקנות הכי קרובות לליבו של השואל, אז חבל על הזמן, לא כך מנהלים משא ומתן לוגי. אם קיים רצון להתעמת עם המשפט: 'יש דברים שאי אפשר להבין', ומהניסיון, המשפט הזה אהוד מאד על הכופרים בגרוש, כיון שאז הם מתקוממים אהה! את כל מה שאין לכם תשובה אתם פוטרים בתירוץ זה, גם אז העבודה מיותרת, כי הגישה לבחון דבר כה רציני בזלזול של בוגר-גן, היא אולת… בהחלט איננו מבינים הכל, אך די במה שכן יש לנו יכולת להבין כדי שלא תהיינה לנו שאלות יותר.
אקוה לנסות לעשות סדר בתהיה האנושית הטבעית, אך המוכנה להקשיב.
אם נחזור על השאלות, כפשוטן, נבחין מיד שהן בעצם אינן שאלות כלל, ואפשר לפטור אותן בלא כלום, הן כי יש בהן מן הילדותיות ממדרגה ראשונה והן מחמת אי היכולת להתאים את שפות החשיבה.
מי ברא את ה'? מה היה לפניו? ומי אומר שזהו זה? התשובה היא: אם מאמינים שיש ה' (והשאלה נשאלה בצורה כזאת), מבינים שאף אחד לא ברא אותו, כי הוא לא 'נברא', ומי שאיננו נברא – לא בראוהו. וממילא לא היה לפניו וכו' וכו'.
תשובה כזאת היתה משאירה לשואל רושם שלא ענו לו על שאלתו, והוא יהיה צודק בהרגשה זו. אבל גם מי שהיה עונה כך בגלויה קצרה, היה עושה את מלאכתו נאמנה, כיון שגם לא היתה כאן שום שאלה נוספת.
לדעתי, השאלה הנכונה היא: "איך אוכל להבין במושגיי, מציאות כזאת שהיתה תמיד, ולא היה 'לפני' כלום, גם לא היה זמן של 'לפני', אלא היה, הוה, ויהיה, תמיד! " כלומר, במערכת המושגים שלי לא קיים דבר שלא היתה לו נקודת היווצרות והיא נצחית… ובקיצור, נקודת המוצא של השואל מוזנת מההבנה כי כל דבר מוכרח להתיישב במערכת המושגים אותה הוא מכיר וחווה.
האמונה במציאותו של אלהי'ם חיים בורא עולם וכו' מעוגנת בהנחה הפשוטה והמחייבת, כי הבורא הזה, הינו יחיד ומיוחד, והוא קדמון לכל קדומים, לא כקדמוניות הנתפסת במושגים האנושיים (הכי הכי קודם), אלא קדמון שלא במושגי מימד הזמן (וכפי שיבואר בהמשך). ועוד, אין לאף נברא שום יכולת להשיגו, וגם לא להבין את אינסופיותו, ואת מהותו ועצמותו כביכול, מסיבה פשוטה, שלמרות פשטותה היא עמוקה לאין ערוך "אין נברא מסוגל להשיג ולהבין בורא"! ! ! (על המילים האלה, הנכונות כל כך, צריך לחזור כל כך הרבה פעמים עד שתיקלטנה), כי רק כזה בורא יש, ורק בבורא אשר כזה אנו מאמינים. השואל אודות היווצרותו של הבורא (חס ושלום), הרי זה כאומר שאין בורא, חס ושלום.
כך שההתמקדות בשאלות היא רק בשאלה אחת "אם יש בורא לעולם"…
ברור, שהרקע לשאלה זו, היא נקודה של כפירה או אי ידיעה מוכחת באמיתת מציאות הבורא, חס ושלום, וכיון שלא נדרשתי לענות אודות הוכחות חותכות על מציאות ה' (אם אתבקש, אעשה זאת, למרות שהכפירה היא זאת שנטל ההוכחה מוטל עליה). אלא בקשה פנימית להבין – איך אוכל להאמין בנסתר ובנעלם הזה.
אני מאמין, כי יסוד אי הוודאות הזאת, של מציאות בורא קדמון לכל קדומים, היא החשיבה המושפעת מהגישה שבכל דבר אני מחפש את הברור, המוצק והעובדתי, שנבדק והוכח, שמוחש או הגיוני, על כן נרתע הוא מאמונה כמדבר שאין לו יסוד במציאות או שנטול בסיס מדעי, וחס ושלום, מסקנתו היא איפוא, שאם את השם יתברך אי אפשר לחוש ולהבין אין חס ושלום חס ושלום חס ושלום מציאות אלוקית, רחמנא ליצלן מדעה זו.
אבן הפינה לבנין האמונה והבנתה, תהיה ידיעה במגבלות ההכרה האנושית השכלית והחושית, וכאן למרבה ההפתעה, איני מדבר אודות ההכרה האנושית במציאות האלוקית, אלא אודות המגבלה של הכרתנו בעולם הפיזי שאנו שרויים בתוכו (! ), וככל שזה מקומם, אך עלינו להיות מודעים לאי יכולתנו להשיג אובייקטיבית את המציאות בה אנו חיים לא דרך המדע ולא באמצעות החושים, ואז תפתח בפנינו הדרך לבירור האמונה.
קיצור ביניים ידיעת ההגבלה שלנו במציאות היא פתיחת דרך לאמונה, לא האמונה עצמה.
פרופסור אלברט איינשטיין כותב: "האמונה בקיומו של עולם חיצוני שאינו תלוי באדם הצופה, הוא יסוד לכל מדעי הטבע. ואולם הקליטה באמצעות החושים, נותנת רק מידע עקיף בלבד מן העולם החיצוני, מהמציאות הפיזית, ולכן המושגים שלנו על המציאות הפיזית עצמה בנויים מספקולציה בלבד. מתוך כך נובעת מסקנה: לעולם אין המושגים שלנו אודות המציאות הפיזית יכולים להיות סופיים".
כלומר, המציאות האמיתית של העולם הפיזי שונה מהמציאות שאנו רואים, שומעים וחשים. העולם הנקלט בחושנו אינו העולם הממשי, האמיתי האובייקטיבי, כי אם פרי דמיון סובייקטיבי שלנו!
אני מדמיין את הרמת הגבות שלך, זו הפתעה, נכון?
ובכן, הנה העובדות, ורק דוגמאות בקצרה.
כיום ידוע, כי אין אנו עומדים יציבים על הקרקע, כי אם נעים במהירות רבה עם תנועת כדור הארץ סביב צירו וסביב השמש, ומערכת השמש כולה נעה בשביל החלב, ומערכת הגלקסיות כולה נעה אף היא. ובכן האמת האובייקטיבית, המציאותית: אנו מסתובבים! האמת החושית: אנו עומדים…
אז אנחנו אובייקטיבים או סובייקטיביים???
נמשיך הלאה.
ידוע, שכאשר אנו יושבים בודדים בחדר שקט לחלוטין, למעשה מהדהדים בו צלילי מוזיקה ומלל, אוזננו הטבעית אינה רגישה דיה לקולטם, רק ה'אוזן' של הרדיו מסוגלת לכך. הרדיו קולט מגלי הקול שבתוך החדר ולא ישירות משידורי קול ישראל שבירושלים, גם המראות שיתגלו לעינינו אם נפעיל מכשיר טלוויזיה נמצאים גם נמצאים בחדר, רק שעינינו אינה קולטתם אלא באמצעות המכשיר. נמצא, שאף לגבי חושי הראיה והשמיעה אין לנו השגה אמיתית בחדר יש גלי קול ואור, למרות שעל פי חושינו שוררים בחדר שקט וחושך אין מוזיקה ואין מראות. אם היינו מספרים זאת לבן הדור הישן, מאמין פנאטי של המדע המבוסס על מרכזיות הארץ היה נד לנו ברחמנות ואמר: הוזה מסכן, בדאי בדיוני, וכי אני מסתובב? וכי קופסה קטנה זו תשמיע צלילים ותראה מראות שאוזני ועיני אינן קולטות? "אני מדבר בשם הריאליזם, טוען למציאות, ואתה הוזה במדע בדיוני", היה מפטיר לעומתנו… אלו היו דוגמאות בודדות, אבל המתמצא במדע המדוייק והמעודכן יודע, כי הן רבו מספור.
כללו של דבר עצם המציאות הפיזית אינה מושגת על ידי האדם. כל סוגי הקליטה החושית הינם רק התרשמויות של החושים, הנגרמות על ידי מציאות אובייקטיבית, שהיא עצמה נעלמה! ! ! ואפילו הקליטה הסובייקטיבית מוגבלת היא. מגלי האור אנו קולטים רק את הקטע שמן האדום ועד לסגול, אך לא מעבר להם. מכשירים אופטיים שהמצאנו, הרחיבו מעט את קליטתנו. עדיין ותמיד הסתום ירבה על הגלוי!
עד כאן סקירה צנועה על היכולת במירכאות כפולות ומכופלות של המין האנושי, שעם כל ההשתאות שלנו למול התובנה והמודעות של מבחר הברואים (האדם), מוכרחים אנו להודות בכנות שאין לו יכולת אמיתית לעטוף בשכלו את חידת היקום גם לא הפיזי המוחש.
ומעתה, הטענה, גם זו הרוחשת בתת מודע, כי אנו מקבלים כמציאותי רק מה שנקלט בחושינו, וכיון שקליטת והבנת האלוהו'ת אינה עוברת דרך החושים (כך זה נראה), על כן תלושה היא מן המציאות, חס ושלום, היא מופרכת מיסודה כי כבר נוכחנו, איך איננו ברי-קליטה לדברים מוכחים ומציאותיים.
ובכן, אבן הפינה לבנין האמונה תהיה ידיעה ברורה במגבלות ההכרה האנושית, רק כשנהיה מודעים לאי יכולתנו להשגה אובייקטיבית של המציאות, רק אז תפתח הדרך לבירור האמונה, כי אם את מהותה של המציאות הפיזית הנקלטת בחושינו אין אנו יכולים להשיג, האם מעזים אנו עדיין, בשם הריאליות, שכביכול אנו מתהדרים בה לבקש השגת מציאות אלוקית רוחנית?!
"מי שרואה את החיצוניות בלבד, ראיה זו תפריעהו מלראות את הרוחניות, הפנימיות של הבריאה, ולא תשאר לו אחיזה לאמונה אפילו במדרגה קטנה… אולם הרואה במבט הפנימי הוא זוכה לראות אור גדול, והכרתו בהירה, הוא מתעלה לדרגה של האמונה החזקה" (הרב דסלר, מכתב מאליהו ח"ג עמ' 141).
כלומר, אמונה אינה מחוסר ידיעה אלא מהכרה בהירה של התבוננות פנימית במציאות האמיתית.
עד כאן היו הדברים כעין 'ניקוי שולחן' מטעויות נפוצות, שמשרות בנו תחושה של ריאליים, מדעיים ומציאותיים.
מכאן נעבור בקצרה אלא האמת של האמונה, אותה ניתן להעביר לתודעתנו בשני מישורים, מישור אחד הוא הבנה שכלית חדה ובלתי מתפשרת (אשמח להיות לעזר במישור הזה), והמישור השני הוא המישור התחושתי, שהאמונה במציאות ה' היא אמונה ריאלית ומבוססת, אנו המאמינים בה' מציבים את מציאות ה' כנקודת אחיזה של ישות ממשית, עובדתית ומציאותית שמחוץ ליקום כולו (וגם בתוכו). כל אדם הגיוני יבין ויודה, שמאחר ואין לנו ודאות של מציאות כלל, 'רשאים' אנו לקבל מציאות של אלהי'ם, כשם שמקבלים אנו ללא הוכחה חושית את מציאות העולם הגשמי. מעבר ליקום, מעל לגבולות הדמיוניים שהצבנו לו, קיימת ישות אלהי'ת עצומה, מציאות אין-סופית, שגם אותה לא נדע ולא נבין לעולם! ! ! כל עוד אנו מלובשים בגוף הגשמי ונתונים בתוך המסגרות והמגבלות החומריות.
גם ישות זאת, שהיא בעצם הישות היחידה שקיימת בנצחיות, משדרת תנודות וגלים אלהיי'ם רוחניים. לכל אחד ואחת מאתנו חוש שישי, חוש נשמתי, רוחני אלוה'י, באמצעותו נקלטת התשדורת האלהי'ת. כשמפתחים חוש זה, וקולטים בו את הגלים שמקרינה האלוהו'ת, אז "רואים" את ה'… חשים במציאותו, בקרבתו ובאבהותו, באותה בהירות שאנו חשים במציאות שאר העצמים הגשמיים. אין ספק בקיומו, אלא שהפעם לא נקלוט מציאות זרה שמחוצה לנו, כי את אשר בליבנו פנימה, כי לבנו הוא מקום משכנה של האלוהו'ת בעולם, כדברי חז"ל (מדרש שיר השירים רבה) הקדוש-ברוך-הוא לבן של ישראל!
ברור, שכל הנכתב, אינו מספק את מי שאינו חש בקיומו של החוש הנשמתי, ולכן גם אם יודה כי הנעלם והמופלא ביותר אכן אפשרי הוא עדיין אינו חש בתוכו את אמיתתו, ובודאי שלא יוכל לחיות על פי האמת הזאת, כי חוש זה, דוק של כיסוי מכסה אותו ומגביל את כוחו, הוא כמו עיור מלידה שיש לו עין אך היא כבויה. רק על ידי חיי אמונה מעשיים, קרי: קיום התורה וכו' מעוררים את החוש הזה מעלפונו, או אז, כמו בניתוח המסיר תבלול מונע, יוכל בעל החוש לחוות חויה של אמונה במציאות ה' ועצמתו הבלתי מוגבלת במקום ובזמן.
חשוב לזכור, כי פעם אחת בלבד בהיסטוריה במעמד הר סיני פקח ה' את החוש הזה, בדרך ניסית, בפעולה אלהי'ת, קבלנו זאת אז במתנה ולא בדרך המקובלת באמצעות הפיתוח שעלינו לבצע, ככתוב: "פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש", וכל העם ראה אז 'מראות אלהי'ם', כפי שחזו אחר כך נביאים שדווחו על כך. אך כדי שנוכל גם אנחנו שלא נכחנו במעמד ההוא, ולא זכינו לנס לזכות במציאות יומיומית רגילה לחוש אלוהו'ת כפי שחשו אבותינו אז, נתן לנו השם יתברך באותו מעמד תורה ומצוות שאם נחיה על פיהם, נוכל גם אנו כיום להגיע על ידי פעולתנו ובכוחות עצמנו לאותה התגלות עצמה.
כדי לדעת את ה' באמת, חייבים אנו לדעת קודם כל את עצמנו. בלתי אפשרי הוא לשכל אנושי מוגבל לדעת באופן ישיר את ה' הבלתי מוגבל, וכל שיש ביכולתנו הוא לדעת אותו באופן בלתי ישיר, על ידי שנחוש את האלוקות שבתוך עצמנו. כמי שנברא "בצלם אלקים", כל אחד מאיתנו הנו ראי שעל ידו יכול הוא להשיג אלוקות, ככתוב "מבשרי אחזה אלו'ה", המשימה המוטלת עלינו, איפה היא לחשוף את האלוקות החבויה בתוכנו. ואף כי הדבר, אולי, אינו קל, הנה ברגע שאנו מכוונים את עצמנו ונעשים קשובים לממד האלוקי שבתוכנו, אנו יכולים לזהות את האלוקות החדורה בבריאה כולה, ולחוש מהו בדיוק התפקיד שנועד לנו בתכנית-העל הגדולה של הדברים.
וכאשר תתיישב בלב הידיעה המבוססת, אודות מציאות הבורא, הן על פי הגיון מאד לוגי ופשוט, והן על פי הקבלה מאבותינו ומאבות אבותינו, איש מפי איש אב לבנים יודיע אמתו, עד דור קדמון שנפגשו כביכול פנים אל פנים עם אדון העולם יותר מפעם אחת, אז אין מקום לשאלות הללו, מי עשה אותו ומה היה לפניו וכו', כי השאלות הללו, לא רק שאינן מתאימות למהותו של בורא עולם כביכול, אלא גם ניסוחן מיוסד רק לפי המציאות שנוצרה רק אחר ששת ימי הבריאה, ואנו, שנולדנו לתוך המציאות הזאת המוכרת לנו, בה כל דבר יש לו תחילה וסוף, ובה נוצרים ונבראים אלמנטים מוגבלים, משתמשים בשפה שלא היתה קיימת אז.
כי הזמן, המימד הקובע סדר וקצב לשינויים, (שהוא המקור להרגל החשיבה שלנו, לשאול תמיד מה היה לפני תקופה זו, ואיך זה היה וכו'), הוא בעצמו נברא בבריאת שמים וארץ. ולכן השאלה מה קדם בזמן לבריאת העולם אינה הגיונית, כמו שהשאלה מה נמצא מעבר לקצה של המרחב (מה לפנים ומה לאחור) אף היא אינה הגיונית.
אנו באנו לכאן, לתוך המציאות האלוהי'ת, היא, שלא כמונו, בלתי מוגבלת ובלתי בעלת תכלית, אנו נבראנו, והוא בורא ולא נברא, אנו שייכים לשלטון הזמן והוא למעלה מהזמן והמקום. אנו מבינים רק דברים שבמציאות החומרית, בעלי גבול ותכלית, ואיננו מבינים (בשכל) דברים בלתי מוגבלים. שכלנו, חכם ככל שיהיה, יכול להתייחס אל המציאות שאנו חלק ממנה. מה שחוץ לסובב אותנו הן מבחינת המרחב והן מבחינת הזמן הוא גם מחוץ להשגתנו. כל ניסיון לפרוץ מעבר לגבולות השכל הוא ניסיון עקר, המועד להטעות ולהוליך שולל.
כמה יפים דברי אדונינו הרמב"ם (מורה נבוכים א, לב): 'אדם שמכריח את עצמו לקרוא כתב זעיר מאד אשר אין ביכולת העין לפענחו, לא רק טורח לשוא, אלא שהוא גם יחליש את כח ראייתו, עד שלהבא כבר ילאה לקרוא כתב גדול יותר, אשר בעבר היה קורא בנקל. כך המתאמץ להבין את מה שמעבר להשגתו; לא זו בלבד שלא יבוא אל מבוקשו, אלא שגם ישתבשו רעיוניו, ויחדל להבין את מה שמעבר להשגתו; לא זו בלבד שלא יבוא אל מבוקשו, אלא שגם ישתבשו רעיוניו ויחדל להבין את מה שהבין מקודם'…
ועוד מאוצרו של הרמב"ם (בפירוש המשניות שלו) על המשנה 'כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם' כבוד קונו הוא השכל (אשר בו יכיר האדם את בוראו) המתבונן במעשה בראשית ובמעשה מרכבה בלי שילוט תחילה במדעים, שהם הקדמות הכרחיות למחקרים אלו, אינו חס על שכלו, כי מחוסר הבנה יפתח בשאלות משוללות הגיון, כגון מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור, ואלו יביאוהו לידי שיגעון ושממון. מי שאינו נזהר לשמור על שכלו מזלזל בערך השכל והריהו מופקר לתאוותיו ונעשה כבהמה, פתי זה ראוי לו שלא בא לעולם, טוב היה למציאות כולה, אם אכן היה נברא בעל חי משאר בעלי החיים, ולא היה נמנה על בני האדם… עד כאן דברי הרמב"ם.
את שתי הציטטות מהרמב"ם הבאתי כדי להזכיר לנו, שההסכמה שלנו לקבל את מה שאיננו מבינים, הוא לא חסרון באינטליגנציה, אלא ההיפך הוא הנכון, זו הבנה ברורה עד היכן מגיע השכל האנושי.
בעסקי בסוגיות אלו כן להבין לא להבין, במה מותר להרהר ובמה אסור, האירה בי תובנה חדשה, המקלה עלינו את התהייה שגוררות שאלות מעין אלו. כאשר הנני קורא בדברי חז"ל (מסכת חגיגה דף יא עמוד ב): כל המסתכל בארבעה דברים אלו ראוי לו שלא בא לעולם:
- מה למעלה.
- מה למטה.
- מה לפנים.
- מה לאחור.
וכל שלא חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם.
הבנתי הפשוטה היתה, שכאן באה אזהרה די חמורה להימנע מלחקור אודות מה שהיה לפני בריאת העולם וכו' (אגב, עצם ביאור דברי המשנה אין ענינו לכאן אני חותר לבאר את התובנה שלי המסייעת לנושא שלנו), והנה כאשר נעמיק, נמצא שכאן ממש, לצד האזהרה המפורשת להניח את העיסוק בכבשונו של עולם יש כאן פתח נרחב להבנת השאלות ותשובתן, לא בחינם כתבתי 'הבנת השאלות', כי אמנם, השאלות כפי שנוסחו אין הן שאלות כלל, כמפורט לעיל.
את דברי המשנה והגמרא שעליה, ניסיתי לקרוא בעיניו של בן ימינו, זה שמבין הכל, ומתמרד כנגד כל ניסיון להדוף אותו ואת מחקרי מוחו מאזורים עמומים, שאז הוא מתקומם ומכריז: "עזוב אותך, מה אתה מבלבל אותי בדברים מופשטים, לא מקיים מה שאיני מבין"… נכנסתי לראש שלו, והחילותי לקרוא את הדברים מאותה נקודת מבט, ששותפים לה רבים מהסובבים אותנו.
פשוט הסתקרנתי לרדת לסוף כוונתם של חז"ל איך הם מדברים אלי, מה הם בעצם מנסים לומר לאיש הלוגי והריאלי, וכיצד איפה הם משתיקים את קול התבונה כביכול, שמנסה להבין ולהיות בכל מקום. מה? הם אומרים לאיש חושב, רד מזה, אל תחשוב?
ואז הבנתי, התשובה פשוטה עד השתאות:
אין חז"ל דוחים את המתעניין מהתמודדות עם שאלות קשות, חז"ל כן מייעצים לאיש נבון, הבט נא נכוחה ובגישה הנכונה על המפגש בין האדם חסר-הכלים-התבונתיים, אשר נוצר לתוך מגבלות החומר, עם הבורא האין סופי מחולל התמורות והעולמות. אם בר-דעת הוא יבין, כי כל שאלה שנשאלת אודות הבורא וקדמוניותו, והשואל חפץ להבין מושגים רוחניים בכלי תפיסה של מסגרות חומריות, הוא שואל שאלה של שוטה מופלג!
כלומר, אין חז"ל משתיקים את ההיגיון, ההיפך הוא הנכון הם נוטעים בנו את יסודות ההיגיון, מחנכים אותנו לגישה הנכונה לגשת לכל מחקר, יהיה איזה שיהיה, עם הנתונים המתאימים. אם נרחיק עיור ממחקר המצריך ראיה חדה ביותר, אין זה מפני שאנו מזלזלים בכושרו השיפוטי או במנת המשכל שלו, אלא מפני שאיננו יכולים לשתפו מחמת שהוא חסר את הנתונים המתאימים להבנת מושגים הנידונים במחקר!
כלומר, חז"ל ענו לשאלותייך, חוסר ההבנה שלנו במהותו קדמוניותו הבלתי מוגבלת של הבורא נעוץ בעובדה הפשוטה, שהבורא יצר אותנו אחרי ההיווצרות של הבריאה, וחנן אותנו בשפה ובהבנה המתאימים למסגרתה, ולעולם לא נוכל להקיף את עומק רום ועומק תחת של הבריאה בכללותה ושל בוראה יתברך בפרט.
עיור! צא החוצה, זה לא בשבילך!
ולא בגלל אי היכולת להבין, אלא משום שעיוור אינו יכול לראות – – –
והנה ציטוט נפלא מהספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן (ח"ב סי' נב):
"בענין הקושיות שקשה על השם יתברך, מרגלא בפומיה (היה רגיל בפיו של רבי נחמן) לומר, אדרבא! כך ראוי להיות דייקא שיהיו קושיות על השם יתברך, וכך נאה ויפה לו יתברך לפי גדולתו ורוממותו, כי מעוצם גדולתו ורוממותו שהוא מרומם מאד מדעתנו, על כן בודאי אי אפשר שנבין ונשיג בשכלנו הנהגתו יתברך, ועל כן בהכרח שיהיו עליו יתברך קושיות, כי כך נאה ויפה להבורא יתברך שיהיה מרומם ונשא מדעתנו, שעל ידי זה קשה הקושיות כנ"ל, ואם היה הנהגתו כפי חיוב דעתנו אם כן היה חס ושלום דעתו כדעתנו".
וכמו שהענין נכון לגבי הקושיות על 'הנהגתו יתברך', כך גם על קדמוניותו יתברך, אנו רגילים לייחס לה' מושגים אנושיים, 'האנשת' הא'ל היא בעוכרינו, גורמת לנו להבינו במושגים המוכרים לנו מעולם החומר, ומקשה עלינו את ההבנה אודות המציאות האלוה'ית.
והמושג 'קושיא' מבטא המון, לא שאלה, לא הפרכה, אלא קושיא מלשון קושי כלומר, קשה לי להבין, אבל איני סובר שסוף הבנתי הוא סוף הענין.
העולם הנאור, בוחל במגמה העתיקה, הפרימיטיבית מעט, להיצמד לאמונות שונות, שמקורן בבני אדם חסרי-תבונה ורדודי מדע, ככל שהעולם שלנו מתחדש ונוסק לקראת התפתחויות עצומות, הבוז לגישות שכאלו, מופגן ומוחצן יותר.
יש אנשים רבים שמאמינים, כי אנשי אמונה הם אנשים פרימיטיביים וחסרי השכלה, גם אם יהיו הללו מצויידים בתארים אקדמיים מרשימים, לא יתנו הראשונים לעובדות לבלבל אותם, הם המאמינים – פרימיטיביים וזהו. נקודה.
אומנם, אנשים פרימיטיביים מאמינים, אבל לא בגלל שהם פרימיטיביים, אלא בגלל שהם אנשים, שכמו כולם, הם מסוקרנים לפצח את חידת היקום, כיון שלא היתה להם ברירה אחרת, הם פיתחו השערות כאלו או אחרות, וגילו, לדידם, את מקור הבריאה.
האתיאיסטים, ממש כמוהם, שיערו השערות, ודבקו באמונות הבל, פרימיטיביות לא פחות, רוב האנשים חסרי האמונה, אינם מדענים ויש מהם שאינם מבינים דבר או שנים במדע, אך מתוך אמונה עיוורת, או רגש כלשהו, הם מונעים להכריז על הכרזתם שאיני רוצה להזכירה.
אני מנסה לחשוב קצת אחרת, לדעתי, אנשים שמעולם לא עברו עימות אמיתי עם האמונה היהודית לפחות, ויש להם עמדות כה מגובשות אודותיה, הם אנשים מאד מאד לא נאורים, כי לדידי, אדם שבטוח בעמדה מסוימת ללא מקור ראוי לשמו, הוא אדם טיפש.
מאמיני דת המדע, כה בטוחים בעמדתם, שאינם לוקחים בחשבון, כי אין המדע אמור להתעסק כלל עם נוכחותו של האלוקים, אין הוא בר שיח עם מהלך שאין בו נתונים המתאימים למחקר מדעי, וכיון שאין לו מידע אינו מדע, ואין מסקנותיו אומרות כלום.
המאמין בהשם יתברך, אינו פרימיטיבי, משום שהוא אומר שהוא מאמין, הוא מאמין לאביו שקיבל מאביו, הוא למד את דברי החכמים, הוא נמצא בתוך עולם התורה והיהדות, הוא לא אומר "מדע מדע" כל היום, המקור שלו הוא שורשי ובעל מסורת של אבותינו האמיתיים והחכמים.
הכופר בתורת משה, מחמת קושיות מסוימות, הוא אדם שטועה, אך המכסה את ערוותו בעלה התאנה של מדע, הוא נוהג לא בהגינות, משום שהוא החליף אמונה באמונה, הוא החליף את האמונה בגדולי ישראל ופנה להאמין לאנשים אחרים, שברובם, מסקנתם היתה ידועה מראש, עוד לפני המחקר, זאת לא תבונה, כי אם רגש ואמונה, ואמונה מאד מאד פרימיטיבית, לסמוך על אדם פלוני, ומחר על אלמוני, כי נח לי יותר להעיף ממני עוֹל היסטורי מתמשך של שלושת אלפי שנות תורה ואמונה.
חז"ל אסרו לנו לעיין בספרי הכפירה, ולא משום ההיגיון שבהם, המניע של שקיעה בביצה הזאת, הוא מניע רגשי בלבד, הרצון העז להיות 'אדם-לא-מאמין', מניע לפתוח במסע שחיטת פרות קדושות, ובמהלכו נשחטת הקדושה האמיתית עצמה, וזה לא מאד חכם, בלשון הַמְעָטָה.
העוול שעושים אנשים אלו למדע, הוא עוול לא רק לתוכן כי אם למהות המדע עצמה. אדם נאור שיודע מה תרומת המדע לאנשי דורינו, לא יסכים לקבל את הויכוחים התיאולוגיים בחסותו, משום שאין זה תפקידו. גם המחקרים אודות גיל העולם – אינם מוכיחים כלום, חוץ ממסקנות מסויימות, שאינן סותרות כלל את האמונה היהודית, לאלו שמבינים היטב מהי האמונה הזאת, ומה היא מבשרת.
דווקא ממקום הכבוד למדע, אנו רואים אחרת, מבלי להתייחס לעובדה הידועה היטב, כי קיימים מדענים אנשי שם מהשורה הראשונה המאמינים באמונה שלימה באמת הכתובה בתורה הקדושה, עדיין יש מקום לתהות אודות אנשים צעירים מאד, שללא שום הכנה מדעית או ידע תורני המתאים לתחום – הסיקו מסקנות ונזרמו החוצה, זה גיל של החלטה?
תורת משה רבינו ע"ה שניתנה על ידו מסיני על ידי בורא עולם, אינה זקוקה לאישורים של כמה אנשים במהלך ההיסטוריה, אולי לאנשים רחוקים, שבלי האישורים האלו, הם לא יתקרבו לשולחן השבת, לדידנו, החפים מאמונות טפלות, אנו מסוגלים להאמין שהתורה לא נוצרה על ידי מישהו, ח"ו, אלא היא דבר האלוקים לבני אברהם יצחק ויעקב, המקיימים אותה עד היום הזה.
בעונותי הרבים, שוחחתי עם הרבה דמויות שהיו משוכנעות כי תופשי-התורה הם הפרימיטיביים, ונדהמתי, במהלך שיחות רבות, על המבנה ההגיוני והמקמבן של שיחות רבות, שאמורות להיות אמפיריות ועמוקות, כמעט יצאתי עם הרגשה מתנשאת מגעילה – אלו אמונות טפלות!- אמונות אינפנטיליות ממוצא הקוף ועד השערות דומות בחוכמתן.
אני מתפלל על דבר אחד, שנזכה להבין, שאף אם האנשים האלו נראים מאד מתקדמים ומאד מפותחים, האמונה שלהם בתחום האלוקות, היא פרימיטיבית עד להחריד, כפירה בת כמה אלפי שנים מצועצעת, במילים יפות, זהירות!