אלוקים לא מפסיק לעשות אותנו ישרים…
כ"ו סיון תש"פ
האם באמת יתכן דבר כזה, שאחד מאתנו, שוכני בתי חומר, מהמקום הנמוך שלנו בחיים, נזכה פשוט לחיות חיים טהורים ללא רבב? האם עצם מציאותו של החטא יכול לתת לנו הגדרה, שאנו אנשים שאיננו יכולים לחיות בלי חטא? הרי בודאי שאם התורה רוצה בכך, היא אומרת, שביסודינו אנו ללא חטא, האלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים, השאלה היא רק איפה, היכן אנו ממוקמים האם באדם ישר? או שמא בחשבונות הרבים? במקום הנקי שלנו מלידה, אדם ישר, שם אנו ישרים להפליא, עומק הטוב שבנו נמצא וקיים, שגם אם נתכחש לו – הוא יהיה שם, ממתין בסבלנות, עד שנלחץ על התדר הזה, שהיה קיים בנו מאז ומעולם. אין אדם באמת יכול לעזוב את הטוב שלו, הוא יכול רק לשכוח אותו או לעשות את עצמו כמי ששוכח, אם היה קיים בו טוב אי פעם – אין סיבה שלא יהיה קיים גם כעת, האלקים עשה את האדם ישר, והוא עדיין עושה אותו בכל עת ורגע.
בכל רגע מתרחשת לידת אדם, אין הרגע הקודם ההיסטוריה שלו, הוא נולד ממש עכשיו, ויכול להציץ על ה"אדם ישר" שבו, ולהפסיק את התהליך המחסל של החשבונות הרבים אשר בקשו להם בני האדם, הכח הזה להיות איש כשר באמת, איש נקי, איש טהור, איש שמסוגל לשלם את מחיר הפרישות היוצרת פערים בין האהבה העליונה לאהבה הנמוכה לאגו הרעב.
הידיעה הזאת אודות היכולת שלנו באמת להיות מה שאנו רוצים – היא מהממת. היאוש העולמי של האנושות הנואשת, מקבע אותנו למצבים שאין לנו מהם כתב שחרור, אנו באמת מאמינים שאנו חייבים להיות ככה תמיד, ממש תמיד, לנהוג כצפוי, מקבעים אישיות ותכונות נפש והרגלים, וקדימה לזרימת החיים. זו לא כל האמת, כי יש בתכונות שלנו רבדים אבודים ושכוחים, שיכולים גם הם לתת את הביטוי שלהם גם בהווה שלנו, לא תם עידן התמימות, הוא קיים אפשהו, הוא ממתין לזמן שלו, כאשר אנו נרצה לבחור באמת – הוא יצוף, האדם ישר שבנו, הוא ייראה חדש כבאותם זמנים טריים של החיים, לפני ששתינו את כוס התרעלה של מלכוד עונג החטא והאשליה.
ההתחמקות שלנו מהאדם ישר שלנו היא חלק מהמסלול שאנו עוברים לעבר עולם התיקון, כאשר אנו מזהים את ההתחמקות הזו, ואיננו מכנים אותה בשמות אציליים אחרים, כי אם מביטים לה בעינים ומבינים מי אנחנו ומה עובר עלינו, אנו מתגעגעים למקום בו האדם ישר פרנס את האישיות שלנו על ריגושיה ותשוקותיה הכמוסות, האדם ישר הזה לא הלך בכלל, הוא רק לא יודע לספק לאנשים קרועים ריגושים, בחשבונות הרבים הוא לא כל כך מתמצא, הוא ממתין למקום הנקי שלו, לישרות שלו, שם הוא מפרגן הרבה עונג והמון טוב, כאשר המציאות של איש כשר היא מציאות מתגמלת ומרגשת, אין לחשבונות הרבים שום תפקיד בחיינו, הם יכולים להתקיים רק במקום הריק, באיזור שבו האדם ישר לא פועל, ולא רוצה לפעול, הם המדבר השומם שבלב האנשים, החשבונות הרבים, הסותרים, המבלבלים, שלא באמת מביאים אותנו לשלווה ולקסם שהם מבטיחים, הם רק מסעירים אותנו, ונעלמים לחשבונות אחרים נוספים, שונים, שגם הם לשעתם ולרגעם, בלי רחמנות.
האדם ישר הוא יציב, הוא נותן קצת, אבל עקבי, הוא יכול להעלם כשלא נח לנו אתו, והוא חוזר כשאנו מזמינים אותו, אבל מה שצריך תמיד לזכור, שהלב שלנו יודע מה טוב לנו, אנו קבלנו לב מעולה, לב של אדם ישר, מה נעשה אתו? תלוי בבחירתנו, אבל שלא נחשוב לרגע שהאדם ישר נעלם, כי הוא לא…