{שיעור אמונה 001 – האמת הפשוטה של האמונה}

שיעור ראשון

אמת פשוטה – אמונה פשוטה!

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ! אַשְׁרֵי מִי שֶׁנּוֹלַד לְאֻמָּה קְדוֹשָׁה, שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכְכֵי הַמַּהוּת שֶׁל כָּל אֶחָד מִבָּנֶיהָ, קַיָּם יְסוֹד פְּנִימִי וּמוּאָר שֶׁל אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בִּמְצִיאוּת הַבּוֹרֵא, אֵין מִצְוַת הָאֱמוּנָה כִּשְׁאָר הַמִּצְווֹת, אִם בְּכָל מִצְוָה, עַל הָאָדָם לָקוּם וְלִפְעֹל וְלַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה כְּמוֹ שֶׁהִצְטַוָּה, הֲרֵי שֶׁבְּמִצְוַת אֱמוּנַת הַשֵּׁם עָלָיו פָּשׁוּט לְהִתְבּוֹנֵן אֶל נַפְשׁוֹ פְּנִימָה, לְהַקְשִׁיב אֶל הֶמְיַת הָאֱמוּנָה הַקַּיֶּמֶת שָׁם בִּפְנִים, הַמִּתְחַנֶנֶת וּמְבַקֶּשֶׁת לָבוֹא לִידֵי הִתְגַּלּוּת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים הֵמָּה, הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, קַיֶּמֶת בְּתוֹכָם, וּבְעָצְמָה אַדִּירָה אֵינְסוֹפִית, אַךְ בְּמִקְרִים רַבִּים – הִיא רְדוּמָה, וְלִפְעָמִים נִמְצֵאת בְּמַצַּב שֶׁל עִלָּפוֹן רוּחָנִי, כַּאֲשֶׁר אָנוּ זוֹכִים לְשָׁעָה שְׁקֵטָה שֶׁל הִתְבּוֹנְנוּת פְּנִימִית, אָנוּ זוֹכִים לְהַקְשִׁיב אֶל הַקּוֹל שֶׁל אֱמוּנָה הַמְדַבֵּר מִתּוֹכֵנוּ.

בְּכָךְ אָנוּ מְבִינִים אֵיךְ אֶפְשָׁר בִּכְלָל לְצַוּוֹת עַל אֱמוּנָה, הֲרֵי מִי שֶׁמַּאֲמִין – מַאֲמִין, וּמִי שֶׁלֹּא מַאֲמִין, חַס וְשָׁלוֹם, מִי יְצַוֶּה עָלָיו לְהַאֲמִין? אֶלָּא שֶׁהַקִּרְבָה שֶׁלָּנוּ אֶל הַבּוֹרֵא הִיא דָּבָר מְצִיאוּתִי מֵעֶצֶם הֱיוֹתֵנוּ בְּרוּאָיו, וּמֵעֶצֶם עָמְדֵנוּ לְפָנָיו לְמַרְגְּלוֹת הַר סִינַי, אַךְ בְּעוֹלָם הַתְּמוּרוֹת, שָׁכַחְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ, הִגַּעְנוּ אֶל שֶׁפֶל רוּחָנִי נָמוּךְ, וְאַף אִם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים אָנוּ, וְאָנוּ מְקַיְּמִים מִצְווֹת, עֲדַיִן יֵשׁ הֲמוֹן מַה לִפְעֹל בִּתְחוּם זֶה שֶׁל אֱמוּנָה, לְהַחֲיוֹת אֶת הַשָּׁתִיל הַנָּטוּעַ בְּגַן נִשְׁמָתֵנוּ, לְהַפְרִיחַ אֶת הַשְּׁמָמָה שֶׁנִּכְפְּתָה עָלֵינוּ מִכֹּרַח הַחַיִּים הָעֲמוּסִים, וּפָשׁוּט לְהַקְשִׁיב לְקוֹלָהּ שֶׁל הָאֱמוּנָה הַקּוֹרֵא לָנוּ לָשׁוּב אֵלֶיהָ וּלְהִשְׁתַּכְשֵׁךְ בְּמֵימֶיהָ הַזַּכִּים.

מוּבָא בְּסֵפֶר שִׂיחוֹתָיו שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע (שִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן לג): אֵצֶל הָעוֹלָם אֱמוּנָה הוּא דָּבָר קָטָן, וְאֶצְלִי אֱמוּנָה הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד. וְעִקָּר הָאֱמוּנָה הִיא בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת כְּלָל. רַק בִּפְשִׁיטוּת גְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁהַנָּשִׁים וְהַהֲמוֹן עַם הַכְּשֵׁרִים מַאֲמִינִים. כַּמָּה עֹמֶק יֵשׁ בְּמִלִּים הַפְּשׁוּטוֹת הַלָּלוּ! הָאֱמוּנָה הַזֹּאת, שֶׁמַּרְבִּים לְדַבֵּר אוֹדוֹתֶיהָ, כְּאִלּוּ הִיא שַׁיֶּכֶת לִפְשׁוּטִים וּלְחַסְרֵי עֹמֶק, אוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל – מִצַּד אֶחָד, תֵּדְעוּ כִּי הִיא לֹא דָּבָר קָטָן כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם חוֹשְׁבִים, הִיא הַדָּבָר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁקַּיָּם עֲלֵי אֲדָמוֹת, לִרְאוֹת אֶת הָאֱמוּנָה בָּעֵינַיִם, לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל אֱמוּנָה, לַחֲווֹת אֶת הָאֱמוּנָה בְּחוּשִׁים מַמָּשׁ – זֶהוּ דָּבָר גָּדוֹל, תֹּאמְרוּ שֶׁלָּזֶה צָרִיךְ עֹמֶק עִיּוּן נִרְחָב, וְלֹא כָּל אֶחָד זוֹכֶה לָזֶה – אוֹמֵר רַבֵּנוּ: לֹא! בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת כְּלָל, רַק בִּפְשִׁיטוּת גְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁהַנָּשִׁים וַהֲמוֹן הָעָם הַכְּשֵׁרִים מַאֲמִינִים… בְּסוֹף מִי שֶׁפָּשׁוּט – הוּא הַצּוֹדֵק.

הַהֶסְבֵּר בָּזֶה, שֶׁהָאֱמֶת שֶׁל הָאֱמוּנָה, הִיא אֱמֶת פְּשׁוּטָה כָּזֹאת, שֶׁאֵין מַה לְעַקֵּם בָּהּ אֶת הַמֹּחַ, וְאֵין מַה לְהִתְפַּלְפֵּל בָּהּ, הִיא אֱמֶת פְּשׁוּטָה הַנִּגְלֵית לָעַיִן, בַּשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר שֶׁנִּתַּן בָּנוּ מִיּוֹם לֵידָתֵנוּ, אָנוּ מְבִינִים דְּבָרִים פְּשׁוּטִים וַאֲמִתִּיִּים, כְּמוֹ הָאֲוִיר לַנְּשָׁמָה, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים עָלָיו לְלֹא כָּל מֶחְקָר וּלְלֹא כָּל הִתְחַכְּמוּת, הַפָּשׁוּט שֶׁבִּבְנֵי אָדָם יוֹדֵעַ וּמֵבִין אֶת סוֹדָם שֶׁל הַחַיִּים הַתְּלוּיִים בִּנְשִׁימַת אַפֵּנוּ, כָּךְ הַזּוֹכֶה לָאֱמוּנָה הַבְּרוּרָה, הוּא מֵבִין בְּשִׂכְלוֹ אֶת הָאֱמֶת הַפְּשׁוּטָה, שֶׁאֶת הָעוֹלָם הַזֶּה בָּרָא בּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמִים, וְהוּא מַנְהִיגוֹ בְּכָל עֵת וָרֶגַע, וְלַמְרוֹת שֶׁהָיוּ חֲכָמִים וּנְבוֹנִים שֶׁחָקְרוּ בֶּאֱמוּנָה וְהִשִּׂיגוּ הַשָּׂגוֹת בְּאֶמְצָעוּת הַחֲקִירוֹת הַלָּלוּ, לְבַסּוֹף כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ, אָכֵן, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהֲמוֹן הָעָם הַכְּשֵׁרִים מַאֲמִינִים, כִּי זֹאת פָּשׁוּט הָאֱמֶת.

לַמְרוֹת פַּשְׁטוּתָהּ שֶׁל הָאֱמוּנָה בְּעֶצֶם, הִיא חֲמַקְמַקָה מִן הָאָדָם, כֵּיוָן שֶׁשְּׂכָרָהּ רַב מְאֹד, וְהִיא כּוֹלֶלֶת אֶת כָּל מִצְווֹת הַיַּהֲדוּת, וּבוֹנָה אֶת כָּל בִּנְיָן הָאָדָם הַשָּׁלֵם, וְהִיא מְקוֹר חִיּוּתוֹ וִינִיקָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, הֲרֵי שֶׁעוֹמְדִים כְּנֶגְדָּהּ הַסְתָּרוֹת לְאֵין סְפֹר, הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ הִיא לִבְנוֹת אוֹתוֹ בְּבָסִיס אֵיתָן מַמָּשׁ, עָלֵינוּ לְהַקְדִּישׁ חֵלֶק מֵחַיֵּינוּ בַּעֲבוֹדָה יוֹם יוֹמִית – לְהַחְדִּיר בְּתוֹכֵנוּ הֲבָנוֹת שֶׁל אֱמוּנָה, עֹמֶק שֶׁל אֱמוּנָה, וְלִלְמֹד אוֹתָהּ שׁוּב וְשׁוּב, וְאֵין צֹרֶךְ דַּוְקָא בַּחֲקִירוֹת הָאֱלֹהִיּוֹת הַקַּיָּמוֹת לָרֹב בִּסְפָרִים שׁוֹנִים, אֶלָּא פָּשׁוּט לְהַקְשִׁיב לְמַה שֶׁאָנוּ מִמֵּילָא מַאֲמִינִים, וְלִפְתֹּחַ אֶת הָאוֹר שֶׁל הַדְּבָרִים, לְהִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם בְּדֶרֶךְ נַפְשִׁית, שֶׁכָּל הַמַּהוּת שֶׁלָּנוּ תִּהְיֶה אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בְּבוֹרֵא כָּל עוֹלָמִים.

מִי שֶׁזָּכָה לְהִוָּלֵד לְבַיִת שֶׁל אַנְשֵׁי אֱמוּנָה, אַף כִּי שָׁפַר חֶלְקוֹ וּמַזָּלוֹ, אַךְ עָלָיו לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר מִמִּצְוֹת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, הָאֱמוּנָה הִיא נְקֻדָּה קְטַנָּה, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַפְרִיחַ אוֹתָהּ – הִיא מִתְעַלֶּמֶת, גַּם אִם הָאֱמוּנָה קַיֶּמֶת, אֲבָל הִיא אֲמוּרָה לִהְיוֹת פְּעִילָה וְנֹכָחַת בְּחַיֵּי הָאָדָם, לְהַבְעִיר אֶת לְבָבוֹ אֶל יְדִידוּת נֶפֶשׁ לְאָב הָרַחֲמָן.

נְקֻדּוֹת מַעֲשִׂיּוֹת:

הָאֱמוּנָה הִיא דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹל עָלֶיהָ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת וּלְמִידָה.

הָאֱמוּנָה הִיא דָּבָר שֶׁקַּיָּם בְּתוֹכֵנוּ, וְעָלֵינוּ לְנַסּוֹת לְהַקְשִׁיב לְמַה שֶּׁהַלֵּב הַמַּאֲמִין מְדַבֵּר.

הָאֱמוּנָה נוֹטָה לִהְיוֹת רְדוּמָה, כַּאֲשֶׁר אֵין מְפִיחִים בָּהּ אֶת הַחִיּוּת שֶׁהִיא דּוֹרֶשֶׁת.

הָאֱמוּנָה מְסוֹבֶבֶת בְּהַסְתָּרוֹת לְמַעַן הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן, בָּעוֹלָם שֶׁהוּא מָלֵא תְּמוּרוֹת.

הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה וְהַתְּמִימָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁבּוֹרֵא הָעוֹלָם נוֹכֵחַ בָּהֶם.