עולם שכזה
כ"ה חשון תשפ"א
בעולם מוזר שאין לו פשר, שעיתונים כותבים משהו שלאחר יום כבר משעמם, אנשים נלחמים על אידיאולוגיות בחירוף נפש, והופכים לאיזכור זניח בפח הזבל של ההסטוריה אם בכלל, בני אדם שונאים זה את זה על לא דבר, ונחנקים מרעל השנאה הזו, אנו רודפים אחר דברים שנשלם עליהם מחיר יקר, תוך כדי שאנו יודעים זאת ובכל זאת נכשלים ביודעים בדברים לא מדוייקים, שאנו לא נהנים מהם, ואין לנו מהם שום תועלת, ומגנים על ההתנהלות כאילו לא ידוע לכולנו שאנו משקרים את עצמנו ואת האחרים, העינים הגדולות שרוצות לטרוף את העולם מביטות בדמיון ולא במציאות, האלוקים שבקרבנו מטריד את מנוחתינו לרגעים, אבל אנו דוחים אותו, כי אנו רוצים אלוהים אחרים שלא קיימים, המציאות האלוקית רוצה את הכל, כי זה שלה, ומגיע לה, אבל אנו חושבים לשלב עוד בעלי בית בחווה הזו וזו הטעות הקריטית של החיים שלנו, שני הניגודים הנלחמים על העיר קטנה שניהם אחדות אחת, והמאבק הוא רק בחויה שלנו, חויה מזויפת עם טירוף לא ברור, אין שום דבר חוץ ממנו, וגם ההשתלטות של השטות המוחלטת על ההויה שלנו היא ממנו, סוג של תחפושת שעלינו להמיר אותה באמת, מאבק שאינו מבין את רצונות הצדדים הוא לא מאבק, אנו לא נאבקים ברוע מתוך יחסי כוחות, הנכון הוא להבין את מקור הרוע ואת תפקידו בעולמנו.