{ה'גיגית' למה?}

מתן תורה בכפיית הר כגיגית

קרובים אנחנו מאד לאותו יום נשגב, יום שניתנה בו תורה, מבחינתנו הוא יום התהוותנו כעם, מזל טוב לעם היהודי, ברוכים הבאים להר סיני, וכמאמר רבינו סעדיה גאון: אין אומתנו אומה אלא בתורתה… כלומר, נהיינו אומה במתן תורה.

כל מי שחווה פעם מתיקות של תורה, יודע על מה אנו שחים, לימוד התורה הוא הדבר הכי ענוג שיש בחיים, ובתנאי שהדבר מתבצע נכון, שפע הדעת ושעשועי הנשמה שהתורה מפיצה על נשמת הלומד, אינם יכולים לבוא בתיאור של קטנות אותיות פשוטות – זה הרבה למעלה מזה, זו היא דבקות של נשמה במקור התענוג העצמי שלה.

לאור כל זאת, מתעצמת השאלה שכבר שאלוה רבותינו: בשביל מה כפה ה' הר כגיגית? למה כפיה? למה לא להטעימם מהתענוג העילאי הזה, וכי לא יכל ה' כביכול, להנעימם את הקבלה הראשונית של התורה? כך שלא יהיה בה שום מימד של כפיה?

כפה עליהם ה' הר כגיגית אם אתם מקבלים את התורה – מוטב, ואם לאו, פה תהא קבורתכם! למה? למה בכפיה? והלוא כל ענין השכר והעונש מתבסס על עקרון הבחירה החופשית, ורק בעת נתינת התורה, הגענו במשא ומתן למבוי סתום, למקום של "אין ברירה", אתם פשוט חייבים לקבל את התורה ויהי מה.

אם נתבונן בדבר, נגלה שדווקא הבחירה החופשית היא המפתיעה ולא הכפיה האלוקית, הלוא מלך העולם מגלה את רצונו, ואיך אנחנו נהפוך בדעתנו לכאן ולכאן, ונחליט אם לשמוע בקולו או לא, זה נשמע הזוי לגמרי – – – הכפיה נראית מתאימה יותר, לכאורה.

אבל עומק השאלה היא, אם המדובר בכל יכול, הרי שהוא היה יכול להניא את רצוננו לא דווקא בגדר של כפיה, אלא דווקא על ידי נטיעת תשוקה נוראית בלבנו להתקרב לה', והלוא תשוקות מולדות מאת ה' מוכרות לנו עד כאב, אז מה הבעיה לעשות כך ולתת לנו תורה.

כשהקושיה גדולה מידי, אנו מבינים שהתשובה פשוטה ביותר. עצם הכפיה בא לגלות לנו כאן דבר נפלא, שאין זו שלילת הבחירה מאתנו, אלא עידוד בחירה נכונה שלנו, אך בסופו של דבר אנו בוחרים! הקבורה תחת ההר אינה עונש, זו תגלית של המציאות! ההר הזה המכסה את הבריות הוא האלטרנטיבה לקבלת התורה, הקבורה במעמקי החידלון היא הדבר היחיד שמרויח זה שפורש מן התורה, שם תהא קבורתכם.

גם המשל המיוחד הזה – הר כגיגית, כאילו אנו לא יכולים להבין את הקבורה תחת הר שמרחף מעל ראשינו ללא האנלוגיה מהגיגית… לגיגית יש שתי תכונות סותרות, מחד היא אוצרת בתוכה תכולה ומאידך היא כפויה על פיה… ההר הזה הוא הכיסוי וההעלם על האור האלוקי, ניתן לראותו ככפיה וניתן לתפוס אותו כקבלת השפע העליון, תלוי מי מתעסק איתו.

אנשים רגילים לסלוד מעולם המוסר המסורתי המצייר את עונשי הגיהנום והמניע דרכם את קיום המצוות, זה מאד אנושי לפחד מדברים לא נעימים ואף לא לאהוב אותם, זו מחלוקת עתיקת יומין כיצד ניגשים לעורר את הציבור, אך ההיפך מאיומים הוא לא התעלמות מהתורה, אלא שידרוג הקירבה שלנו לאלוקות.

שום דבר טוב לא יוצא לאדם מהפניית עורף לתורה, ולא בגלל עונשי העתיד המעותדים לעוברי רצונו, אלא משום שהאדם, בעוזבו את יניקת נשמתו, מאבד הוא את ההזדמנות לקרבה אלמותית עם מי שאמר והיה עולם, והוא נקבר תחת המעמסה של החיים נטולי-אלוקות, שהם קשים במיוחד, גם בלי עונשים מיוחדים.

הכפיה הראשונית ההיא נועדה לתת לנו כלי פעולה במלחמתנו מול היצר, בודאי טוב ויפה היה אם היינו יכולים לעשות דברים רק מחמת תשוקה לקרבת אלוקים, אך עלינו להיות מודעים למצב הנתון שלנו, שאנו אנשים מאד מאד חומריים וגשמיים, שברוב הזמנים מה שמעניין אותנו, הם צרכי הגוף ותאוותיו, כך שלא תמיד הגישה, שהיא נכונה ביסודה, תועיל לנו בגבור יצרנו עלינו.

הכפיה הזאת של הר סיני, היא כפיה שנועדה לרמז לנו איך לוחמים עם היצרים המעוררים אותנו להיקבר תחת ההר הנורא הזה, סבלות העולם הזה יכולים להיות מתוקים כל כך, כשאנו מביטים על הגיגית המשפיעה שלמעלה, כמה טוב להבין את המשמעות של החיים ולחיות לאורם.

לא להיבהל, הגיגית הזאת, מביאה יותר טוב מאשר הדמיון המפוחד שלנו, כפיית היצר גורמת לנו בעצם להיות בני חורין אמיתיים, אנו מסוגלים לשלוט בעצמנו, ולא שהעצמנו שולט עלינו, היכולת להיות אנחנו ולא מוסתים על ידי עומק הרע, הוא לא שעבוד אלא התחברות למקום הנכון שלנו בחיים, אי אפשר להאמין לזה בלי לנסות ולהתחיל להרגיש – טעמו וראו כי טוב ה'.

הבה נעתיר לה' ביום קדוש זה, זמן מתן תורתינו, יממה צנועה של אורות בלתי נתפשים, שנזכה להוריק על נשמתנו את השפע של הגיגית הזאת, ושהכפיה שלנו למול האושר האלוקי תהיה הרמטית ויסודית, אשרינו מה טוב חלקינו – – –

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אני לדודי" – האומנם?!

עיון לימודי בסוגית חודש אלול א) חודש הסליחות והרחמים, ימי אלול הקדושים, פוגשים אותנו ברגשות

003 צום גדליה – שיעור לתמיד

הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל צוֹם גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם ג' בתשרי תשפ"ב   הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל צוֹם גְּדַלְיָה בֶּן

אבינו מלכנו

הוּא אַבָּא שֶׁלָּנוּ – הַמֶּלֶךְ בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא

אהה! דינא קשיא

דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת לְיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה   בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ

אושפיזין (1) ברוך הבא אברהם אבינו!

אברהם ראש למאמינים – ראש לאושפיזין   הָאֻשְׁפִּיזִין. הָאוֹרְחִים הָעִלָּאִיִּים, הַטְּמִירִים, הַנֶּעֱלָמִים, הַשְּׁמֵימִיִּים, בָּאִים לִפְקֹד

אושפיזין (2) ברוך הבא יצחק אבינו!

דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת לִכְבוֹד אוּשְׁפִּיזָא דְּיִצְחָק   בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל סֻכּוֹת אָנוּ זוֹכִים לְהַשְׁרָאַת קְדֻשַּׁת פַּחַד

אושפיזין (3) ברוך הבא יעקב אבינו!

כַּאֲשֶׁר אֲבִיהֶם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַגִּיעַ לַסֻּכָּה   מִכָּל שִׁבְעַת הָרוֹעִים, הָאֻשְׁפִּיזִין הַקְּדוֹשִׁים, הִתְיַחֵד, בְּחִיר

אושפיזין (6) ברוך הבא יוסף הצדיק!

קְדֻשַּׁת הַקְּדֻשּׁוֹת בִּקְדֻשַּׁת הַסֻּכָּה   יוֹסֵף הַצַּדִּיק, הָאוּשְׁפִּיז הַשִּׁישִׁי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת, הוּא עַמּוּד הַקְּדֻשָּׁה

אושפיזין (7) ברוך הבא דוד המלך!

הִתְעוֹרְרוּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם הָעֲרָבָה – הוֹשַׁעְנָא רַבָּה!   הַיּוֹם הָרְבִיעִי שֶׁל אַרְבַּעַת יְמֵי הַדִּין הַנּוֹרָאִים

אלול – מה מתוק אתה

קוֹלוֹת חֲדָשִׁים שֶׁל שׁוֹפָר־אֱלוּל ראש חודש אלול! יומו הראשון של חודש הרחמים והסליחות, הופיע במלוא

אלול מפחיד?!

פחד של יהודים המושגים היהודיים האמיתיים דורשים התבוננות מעמיקה והבנה טהורה במשמעותם. לא כשאר מושגי

ארבעה ימי דבקות

מַחֲשָׁבוֹת מְכוֹנָנוֹת לְאַרְבָּעָה יְמֵי הַהֲכָנָה לְסֻכּוֹת אֻיַּמְתִּי בְּחִיל כִּפּוּר… (מִפִּיּוּט הַיּוֹצְרוֹת לְיוֹם א' דְּסֻכּוֹת) הַחַג

אתרוג ללא כתמים

הַלֵּב הַיְּהוּדִי הַמִּתְנַקֶּה בִּימֵי הֶחָג הַקְּדוֹשִׁים   מַרְנִין הַלֵּב לִרְאוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים עוֹמְדִים לְיַד

ביום שלאחרי…

דְּבָרִים שֶׁכְּדַאי לַחֲשֹׁב עֲלֵיהֶם לְמָחֳרָת יוֹם הַכִּפּוּרִים עָבַר יוֹם הַכִּפּוּרִים… שֶׁקֶט בָּעוֹלָם. אֵין עֲוֹנוֹת, הַכֹּל

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה

רְסִיסֵי רַעְיוֹנוֹת לִפְנֵי הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סְלִיחוֹת   הִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל יוֹם א' דִּסְלִיחוֹת.

במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה

 הִרְהוּרֵי פְּרֵדָה מֵהַשָּׁנָה שֶׁהוֹלֶכֶת מַשֶּׁהוּ יֵשׁ בַּשַּׁבָּת הַזֹּאת, הָאַחֲרוֹנָה מִשַּׁבָּתוֹת הַשָּׁנָה, 'שַׁבָּת סְלִיחוֹת', הִיא נִקְרֵאת.

געגועי היום האחרון

אחות קטנה תפילותיה עורכה בָּרִאשׁוֹן מִסִּפּוּרָיו הַמַּפְעִימִים וּכְמוּסֵי הָרַעְיוֹן מַקְרִיא לָנוּ רַבִּי נַחְמָן – –

געגועי היום האחרון…

האור המיוחד של ערב ראש השנה   בָּרִאשׁוֹן מִסִּפּוּרָיו הַמַּפְעִימִים וּכְמוּסֵי הָרַעְיוֹן מַקְרִיא לָנוּ רַבִּי

דיבורי אמונה של אדר ופורים

י' אדר־ב תשע"ט בַּיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁקֹּדֶם פּוּרִים, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר קָרָאנוּ פָּרָשַׁת 'זָכוֹר' – עָלֵינוּ לְהִתְחַזֵּק

דינא קשיא

התעוררות ליום הגדול והנורא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, מוּבָא

דמעות של ראש השנה

הִרְהוּרֵי דְּבָרִים לִקְרַאת יום הדין רֹאשׁ הַשָּׁנָה. זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ,

דמעות של ראשית השנה…

התחדשות של ראש השנה   רֹאשׁ הַשָּׁנָה. זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ,

דפיקות של סוכות

הִרְהוּרִים לְמוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר לוּ הָיִיתִי בַּשָּׁמַיִם הָיִיתִי קוֹרֵא לְמוּל כִּסֵּא הַכָּבוֹד: "הַבִּיטָה שׁוֹכֵן שְׁחָקִים"!

הלילה הלבן

להבנת פשרו של ליל חג השבועות כשאנו טרוטי עינים, אחרי אמירות רבות ושונות במהלך "לילה

הנה ימים באים

הנה ימים באים ערב שבת פרשת כי תבוא, ט"ו אלול, תשפ"ג   הנה ימים באים…

הצעקה הפנימית

קריאות נואשות מלבו של בן אוהב טאטע זיסער! אבא שבשמים! אבא ממש, אני קורא אליך

השבת האחרונה – הפותחת…

הִרְהוּרֵי פְּרֵדָה מֵהַשָּׁנָה שֶׁהוֹלֶכֶת   מַשֶּׁהוּ יֵשׁ בַּשַּׁבָּת הַזֹּאת, הָאַחֲרוֹנָה מִשַּׁבָּתוֹת הַשָּׁנָה, 'שַׁבָּת סְלִיחוֹת', הִיא

זהותו המפתיעה של השופט

כַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹפֵט בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הוּא מֻשָּׂא חֲלוֹמוֹתָיו שָׁנִים שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, מֵאָז שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל בַּגְרוּת

זוחלים ורועדים מיום בואך!

רְסִיסֵי רַעְיוֹנוֹת לִפְנֵי הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סְלִיחוֹת הִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל יוֹם א' דִּסְלִיחוֹת. הַלֵּב

זעקות של קידוש השם

ערב ראש השנה באומן! הָיִיתִי שָׁם… זֶה נִרְאָה לִי מַשֶּׁהוּ מֵעוֹלָם אַחֵר, מְנֻתָּק מֵהַמְּצִיאוּת שֶׁלָּנוּ,

זעקות של קידוש השם…

הִרְהוּרִים לְיַד צִיּוּן מוֹהֲרַ"ן בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה   הָיִיתִי שָׁם… זֶה נִרְאָה לִי מַשֶּׁהוּ מֵעוֹלָם

חבוקה ודבוקה בך…

הריקוד של יוסלה השייגעץ   בדיחה יהודית חיננית מספרת, כי במוצאי שמחת תורה הגיע הביתה

יהודים! קומו, קומו לסליחות…

מִנְהָג דְּפִיקַת הַשַּׁמָּשׁ עַל הַתְּרִיסִים בָּעוֹלָם הָעַתִּיק, בִּמְדִינוֹת אֵרוֹפָּה הַיְּהוּדִית, הָיוּ שְׁלוֹמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִים

יודעי בינה לעיתים

      להכיר את קדושת הזמנים המותאמת לנפש יהודי מצווה להשתעבד לגמרי אל הקדוש־ברוך־הוא וצו תורתו

יום זיכוך הגשמיות

לִקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הַיּוֹם הַתְּשִׁיעִי בְּתִשְׁרֵי   יוֹם תִּשְׁעָה בְּתִשְׁרֵי, הוּא יוֹם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא עַד מְאֹד,

יחזקאל גם היה בן אדם

יחזקאל צופה במרכבה העליונה מוצאי שבועות. הנה זה קרה, היינו שם. זכינו וטבלנו בנהר-דעה של

ימים עצובים

מַחֲשָׁבוֹת לְרֶגֶל יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים שְׁלֹשֶׁת שָׁבוּעוֹת הָאֵבֶל שֶׁלָּנוּ מְעוֹרְרִים בָּנוּ מַחֲשָׁבוֹת מְחֻדָּשׁוֹת אוֹדוֹת מַעֲמָדֵנוּ

כ' סיון – עמידת דום

עמידת דום לזכר קהילות הקודש שנחרבו בקהילות רבות נהוג לציין את יום כ' בסיון כיום

קטגוריות