לחזור שוב אל אמירת 'תחנון' האבודה
יש דברים שעצם המלחמה עליהם מלמדת על חשיבותם.
כך זה ביהדות, אנו יודעים כי המניעות לדבר שבקדושה מלמדות על ערכו הרם.
הנה קחו לדוגמה את תפילת התחנון הנושקת אל תפילת העמידה…
וכי יש דבר נפלא יותר ממנה?
הקדוש-ברוך-הוא כביכול בעצמו מבקש מאתנו על ידי יודעי סודו לומר כמה משפטי תחינה ובקשת סליחה?
דבר שהיינו צריכים להמציא מעצמנו?
הלא אף ללא ידיעה מספקת בסודות הענין, יכולנו לשער מה יהיה ההפרש בין איש שכל ימיו הקפיד לומר תחנון, לאט, במתינות, בחשק ובשברון לב… לבין איש שמצא כל תירוץ אפשרי להימנע מהתחנון.
ימים עוברים, שבועות, חדשים, שנים ומלאו הימים, ואנו נקראים להתייצב לפני בית דין של מעלה. ולהוותנו, אין צדיק בארץ אשר יעשה הטוב ולא יחטא הבושה היא גדולה!
לפני מי חטאת?
את מי המרת?
זועקים כל שמי השמים.
והעיקר למה לא ביקשת סליחה?
למה?
הרי בכמה דקות של ריכוז היית עולה לעליה כה גדולה אולי היה סר עונך וחטאתך היתה מתכפרת.
– איי! בטלן!
את האמת, רשימה זו נכתבת לבקשת אחד הקוראים הנאמנים, שביקשני "כתוב משהו על תחנון", המאבקים המשונים בבית הכנסת, על הרצון לדלג על היפה שבתפילות, על החשובה שבמצוות מעוררת פלצות…
ואם כבר כן אומרים, נסו נא, לומר כל פסוק מילה במילה ובכוונת הלב. איפה? לא תוכלו! פתאום תשמעו את החזן זועק את מילות הסיום. כך עבר לו עוד תחנון מבוייש מהעולם, ללא מיצוי. חבל.
דעו רבותי, שכאן טמון העיקר שבעיקרים!
ההכנעה מלפני הבורא, הזכרת שלוש עשרה מדות רחמיו, המה אור בהיר בשחקים שאין דומה לו, רגעים של יום כיפור, משהו שאוב מזמן אחר נבדל, נשגב, מרומם… חבל שהוא נלקח מאתנו מחוסר ידע, מבורות, מעצלות… לא תקדיש כמה רגעים לבקש סליחה על עונותיך? מפליא!
אם רבותינו הקדושים קבעו את זמן אמירת התחנון במיקום הזה, והגדירוהו בשבילי הרז כירידת השפע, הרי שכנראה האמירה בכוונה תגרום תועלת נפלאה לנפש האדם איך, אם כן? נבעט בהזדמנות היומיומית הזו?
בהתבוננות בנוראות נשגבות רום ערך ה'תחנון' גם במקום שפטורים מלאומרו, הרי ללא המלצה מפורשת, היינו יכולים להתאמץ לחפש בית הכנסת שכן אומרים רק בשביל תיקון נפשנו האומללה… זה הרי כה זקוק לנו.
זה הענין. עלינו לחקוק בדעתנו שאמירת התחנון חיונית עבורנו כחיים ממש… מי יודע מאילו יסורי גיהנם והתרחקות מאור פני מלך חיים הננו ניצולים על ידי אמירה בת חמש דקות ספורות, בודדות ממש. בהבזק רגע ההבנה הופך ה'תחנון' מנטל מעיק למטלה שהכל רודפים אחריה.
– רגעי בקשת הסליחה מלפני מלך עלוב ואהוב איזה אושר!
האם יש מישהו שיכול לומר שאינו צריך את סליחתו של הקדוש־ברוך־הוא, וכאשר כך הם פני הדברים, אז למה לפספס?
ובימי שני וחמישי… התחנון ה'ארוך' כמה טוב שיש יארצייט, ברית או חתן… וכשאין… איזה תירוץ אפשרי.
עיינו נא, יום אחד, שממש אין לכם משהו אחר לעשות, קחו נא את הסידור, והתבוננו במילים הענקיות האלו מתוך יראת שמים ועומק נפשי לבטח תסמיקו מבושה על ההתנהגות המבישה בעת אמירת או אי-אמירת הנהדרת שבאמירות. איך בועטים בהזדמנות? איך?
ישראל קדושים הם. לולא ההתגברות של צד ההתנגדות לקדושה שרועד מפחד כליון מוחץ ע"י תחנוניהם של בחוניו בחיריו של קודשא בריך הוא היו ששים ושמחים לעשות רצון קונם וחפץ צורם.
התחנון היה אמור, לפי זה להיות היהלום שבכתר, עיקר חיי האדם, בקומו בבוקר היה כעבד שואף אל צל מתי יבוא תחנון לידי ואקיימנו.
אולי היום?