כמה טוב להיות טוב
יום רביעי, כ"ה סיון תש"פ
המקום שלנו לרצות להיות טוב, יכול להיות לפעמים לנו לרועץ, הרצון המוגזם לרצות את כולם, וגם תוך כדי לפרנס את האגו הרעב – זה לא הטוב הגמור. הטוב האמיתי הוא שלו, הוא לא רעב להזין את עצמו, הוא הטוב בעצם, הוא יכול להיות יותר טוב, הוא יכול לעשות המון טוב, אבל ברגע שהוא 'נצרך' להיות הטוב הזה, הוא הופך למקושש תשומת לב ורצון זר, הוא יכול גם להרע לזולתו בשם הטוב הזה. ומי שבקי בנפש האדם – מבין את הדברים האלו, שיש טוב שבא למלאות איזה חסר, הוא בעצם תובע מהסביבה שיטיבו עמו כי הוא טוב. מה עושים? קודם כל צריך לזהות כן את הנקודה הטבעית הטובה שרוצה לעשות טוב, להתבונן בה, להבין שאתה טוב בעצם, שאתה רוצה שיהיה טוב לכולם, שזו מדה טובה, היא ממלאת את הישות שלך בטוב, ואתה אדם נעלה גם אם לא תצליח להוכיח את זה, וגם אם אף אחד לא ידע על זה, מכאן והלאה, בכל רגע נתון, תהיה למען הטוב הזה, ולא שהטוב הזה יהיה למענך, הטוב שבך הוא נקודת האלוקות שבך, שהיא טובה לגמרי, האגו הרעב מנסה גם הוא לטעום משהו מהטוב הזה, כי הטוב הזה ממכר, גורם להרגשה טובה מאד, ומביא את האדם לעוצמות עדינות שמרוממות אותו לגבהים רוחניים, אך צריך להזהר שלא להתמכר לחיצוניות של הסיפור הזה, לא לחכות לאישור החברה והמוטבים, אלא להסתפק בכך שאתה טוב בעצם, שאתה קשור לטוב הנצחי והאמיתי, שהוא טוב ה' לכל, הרוגע מול הטוב הזה והפעילות שנועדה לבטא את זה, יכולים להיות סותרים ומסוכסכים, כשאתה עושה פעילות טובה, אל תהיה רעב למחיאות כפיים שלה, תהיה מונח באותו טוב פנימי שמבעבע בך, שמנחה אותך לפעול את הטוב והנכון, תהנה מזה שאתה יציר הטוב הזה, ואתה פועל בזרימה שלו בתוכך, ישתבח שמו לעד. כך אנו מפרידים את הסיגים מהאור של החסד, שלא תהיה אהבה נפולה, שלא יהיה חסד לא נכון, אבל זו עבודה יותר פנימית של יחוד בין חסד לגבורה, זאת היא מדת הרחמים, עלינו לדבר עליה פעם אחרת. הנקודה המעשית מכל זה, שלא לפתח אלטרואיזם מוגזם, לאבד את המרחב שלך, למחוק את הזהות שלך, ולחשוב שזהו טוב, אתה תהיה טוב מושלם רק כאשר הטוב שלך לא יהיה פתאום רע, פתאום להפך… מוכרת ההרגשה שאחרי עשיה רבה – האדם שחוק לגמרי ולא מסוגל להטיב יותר, מתאכזב, עמוס לו יותר מדאי, יש לו לפתע טראומה מהטוב שהוא עשה, זאת כי הטוב לא היה מבוקר, הוא לא היה ממקום נקי, הוא היה סוער ומשתלהב, ללא פרופורציות וללא גבולות, זה אכן מאפיין של טוב בתחילת יצירתו, הוא רוצה להיות טוב, להשפיע בלי גבול, לא לראות גדרות ועצירות. אך ברמה של התיקון, הטוב צריך להיות מוגן, בזרימה עדינה, מתמשכת, נצחית, תמידית ועקבית. כשאני יכול להטיב – אני מטיב, כשאיני יכול – אני רוצה להיטיב, וממתין לשעת הכושר לעשות מה שאני יכול בשביל להיות הטוב הזה, איני בוחל בקטנות, תנועה אחת של טוב גם מבטאת את הטוב שלי, רצון טוב או אמירה טובה, כל שעה מה שהיא תדרוש, כך, כאשר הטוב מעוגן בבית הספר של המציאות, הוא יכול להתקיים ולהתמשך לאורך זמן, והעיקר, שהוא אמיתי ונכון ולא מונע ממקום נמוך שהוא לא כל כך טוב. הוי אנשים היו טובים, זה כדאי.