להכיר את עצמנו
ערב שבת פרשת בלק, יא תמוז תש"פ
הדמות שיצרנו, שמצאה חן בעינינו מאד, ובגלל זה החלטנו להכנס לדמות הזו ולאמצה בחיינו, היא דמות של אשליה, מעולם לא יכולנו להיות מי שאנחנו, כאשר אנו עסוקים בלפרנס את הדמות הדמיונית שהיא כמעטה על עצמנו, משהו שמכסה ומסתיר את האור המסויים שלנו, אור של אמת! לאמת יש חן בהירה מאד, אם נכיר באמת את היכולות האפשריות והריאליות שלנו, את המתנות שנתן לנו הקב"ה, אסור לנו לזלזל במתנות הללו, הן יוצרות את הדמות הרצויה והאהובה שלנו, אבל זאת האמיתית. שנים חולפות והאדם אינו מכיר את עצמו, כל היום מספר על עצמו, שאני כך ואני כך, והכל מהמקום של האשליה והדמיון, והמגוחך ביותר הוא, שהדמות הזו, הלא קיימת – אינה חיובית בכלל, היא הרועץ הגדול להמשך ההתקדמות של האדם. גם אם הדמות מתוארת בחויה שלו בכותרות יוקרתיות, אם היא אינה שלו, ואינה רכישת הדמים האישית שלו, הרי שהיא מפריעה לו להיות האדם הנכון שהוא יכל להיות. את השקט היחסי שאנו גונבים מהחיים עלינו לנצל להתבונן מי אנחנו, לא מתוך שוחד של אגו, אלא מתוך הרצון לדעת מה אנו כן ומה אנו לא, אחרי הדברים האלה, אפשר לגשת לתיקון, לשיפוץ, לשדרוג הכוחות שעדיין לא מנוצלים דיים, אבל זה יכול להתבצע, רק אחרי ההכרה העצמית שלנו.