המתנות של השולחן ערוך
יום ראשון כ"ט סיון ערב ראש חודש תמוז תש"פ
לפעמים שומעים אנשים שאומרים – קשה לי עם הצמצומים של השולחן ערוך, הייתי מעדיף אלוקות פשוטה כזו, פנימית, ללא חוקים והגבלות אין סוף. מה הטעות? הטעות היא בתפישה של השולחן ערוך, להבין מה הן ההלכות הללו? האם הן חוקים יבשים או מתנות, סוג של עצות לאהבה עצומה להשם יתברך. השאלה היותר מקורית היא, מי חיבר את השולחן ערוך? האם רבי יוסף קארו זצ"ל או השם יתברך בעצמו. התפיסה של דבר ה' המלובש כביכול בחוקים, יכולה לעזור לנו להבין את עצמנו מול ההלכה. כל סעיף וסעיף בהלכה הוא סוג של מתנה אלוקית, שניתנה לנו על ידי השם יתברך, לעורר עוד נקודת התקרבות מצידנו עליו, דברים שלא היו עולים על דעתנו, ואם נהפוך את המחשבה מגישה אל ההלכה כמגבילה אל גישה להלכה כנותנת ומעניקה – היינו רואים דברים אחרים לגמרי, שלא לדבר על שבתות ומועדים, מצוות זמניות מתוקות, אלא אפילו סדר היום היהודי, הכובל, המגביל, המרתק למקום וזמן וכו', יש בו שבילים מיוחדים המביאים את האדם אל הדבקות הנכספת לבורא. אין אהבה לבורא בלי השקעה מצידנו, זה יכול להיות דמיון ואהבת אגו, המקום בו אנו מתבטלים – זה המקום בו אנו אוהבים באמת. ההרגשה שאנו מוגבלים היא עצמה טעונה זיכוך, כי אוהב מול אהבתו לא אמור להרגיש הגבלה אלא הוא אסיר תודה לסיטואציה של נתינת מתנות לאושרו ואהבתו הגדולים, כך בדיוק צריך ללמוד שולחן ערוך ולקיימו, וואו ה' נותן לי חיים, ה' נותן לי הזדמנות לקשר יום יומי אתו, איזה אור יש בזה! ואכן, ככל שאנו עוטפים את הכל עם אור – זה נהיה ממש קל, ואדרבה, מתקיים בנו "דרך מצוותיך ארוצה", הנפש העורגת אל תענוגיה רוצה לקיים את מה שהיא רואה כאור בחשכת החיים, הלואי שנזכה לזה.