{הלילה הלבן}

להבנת פשרו של ליל חג השבועות

כשאנו טרוטי עינים, אחרי אמירות רבות ושונות במהלך "לילה דכלה", ליל חג השבועות הקדוש והנורא, ההיטהרות וההתקדשות קבעה את משכנה בגופנו בצירוף הטבילה במקוה של שער החמישים בקדרותא דצפרא, הכל כה שונה ורענן, אנו חשים כטובלים בנהר דינור של אור ודעת, תפילת הותיקין החגיגית, שאין לה כלום עם העייפות, כאילו אין דבר כזה שנה בעולם…

או אז אנו נפנים לשאול את עצמנו, למה ומדוע, בכלל היינו נעורים בליל שבועות, גם אם אנו יודעים על הסיבה, וגם אם קראנו בשל"ה הקדוש ובכתבי האריז"ל אודות המדרגה העליונה של המשתתפים בחתונה הגדולה הזאת, עדיין משבצת מקומו של הפשט נשארה ריקה… אם ללמוד זה כל הענין, היינו יכולים ללמוד את כל יום השבועות. כנראה זו לא הסיבה.

זה שעם ישראל היה ישן בליל שבועות ומשה היה צריך להקיצם זו קושיא גדולה יותר, היאך אותו דור דעה, נרדם על משמרתו כשאדון העולם עומד לתת את חוכמתו ודעתו לבני תמותה?

על פי הפשט, יש לומר, לעניות דעתנו, כי לילה ותורה הם שני מרכיבים, שגם אם הם סותרים במהותם זה את זה, הרי שבכורח הנסיבות של העולם העשיה הגשמי הזה, הם אמורים להיפגש, והתורה אמורה איכשהו לגרש את חושך הלילה וללחום בו, ישנים אתם כשמשה מקיץ? זה טבעי לחלוטין, כך מקבלים את התורה. להדוף לגמרי את הליליות ולהפכם לאורות נגוהות חסרי צללים.

עם ישראל, בבואו לקבל את התורה על הר סיני, היה צריך להגיע לביטול הכי גדול שיתכן לאדם אנושי לזכות, ללא חומר בכלל, ללא עצמיות אישית… אם היה יהודי של אותו דור, מגיע עם הכנה עצמית, של ניעור לילה, או טבילת מקוואות ושפיכת נפש, היה הדבר הזה 'פוגם' בביטול הגדול של אור נתינת התורה, שהיא אמורה להיות חפה מכל היש והחומר הגדול שאנשים גשמיים מביאים מהבית, אם אם היש הזה הוא כולו דבקות לוהטת להשם יתברך בבקשה, לא צריך, תשאיר הכל ובוא לבד.

לבד… אתה וה', אש אוכלה אש, נשמות ישראל הן אש ואור ה' כביכול הוא אש, תבוא אש ותדבק באש, ללא חיץ ביניהן.

זה היה במתן תורה. הגשמיות כבר הופשטה, החומריות הוסרה אז לגמרי. ומאז ועד סוף כל הדורות, הרוצה שתדבק נפשו באור התורה, החפץ ליהנות באמת בהנאת לומדי התורה, ההנאה הכמוסה הזאת שזר לא מבינה עליו לדבוק בה ללא שיירי אישיותו הרומסת. עכשיו התחלפו היוצרות, הגופות, כידוע, חזרו לנשמות אחר מתן תורה. ומעתה מתחוללים קרבות עקובים מדם, בין הגופים לנשמות, מה שהגוף רוצה הנשמה לא רוצה, ובמה שהנשמה רוצה הגוף מואס, מתעב, שונא, סולד ועוד ועוד, והנה המעגל חוזר על עצמו, הסקאלה העגולה המסתובבת של הזמנים המקודשים ואורם הבהיר הבאים ומגיעים בכל שנה ושנה, כבימים ההם בזמן הזה.

חג השבועות הגיע. ליל-האור נוחת על העם הקדוש, ההמון נוהר לבתי כנסיות מוארים, איש איש לעדתו ולחבורתו, הצד השווה שבהם, שכולם יאבקו בשמורות עינים נעצמות וינסו לשמור על פה סגור מדברים בטלים וממלמל דברי קדושה ותורה. עכשיו המגמה היא לגרש לילה, להביא מהבית כלי קרב לניצוח נצחי. עוד עתידים לבוא המון לילות, לא כאלו מאירים כמו של ליל שבועות, אלא חשוכים ואפלים לגמרי ללא פיסת אור… . אז לא יהיה חשק ללמוד, לא תהיה הבנה, אפילו מינימאלית, לשום קטע תוספות עמוק ככל שיהיה. אפס.

ולא רק מבחינת הזמן יהיו לילות, עוד יהיו ימים שיהיו כמו לילות, חושך ועלטה מוחלטים יאפפו את כל העיר קטנה של הגוף והנפש ביחד, נהיה אובדי עצות, לא נדע איך לאכול את הדבר הזה, אולי זכרון עמום מלהט קודש בליל שבועות יועיל? גם לא! הכל יהיה חושך.

מה שכן ניאלץ לזכור אז, שלילה, ככל שהוא אימתני ומיירא, לא מדבר אלינו, עוצמתו הלוטה בערפל אינה מדגדגת לנו כהוא זה, כי אנו חיילי לילה, מורגלים ללבן לילות, לשאוף להגיע לשחרית כשעין לא נעצמת.

וזאת תורת ההתחזקות, תורה שבעל פה נמשלת ללילה, על הפסוק: "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" (איכה ג, ו), אומרים חז"ל זו תלמודה של בבל, כי אכן כך, היצירה היהודית המופלאת ביותר, הוצרה מתוך קשיים ומחשכים, האור ניכר מתוך החושך.

לנו ברוך השם, אין גזירות ושמדות, אנו חשוכים עינויי אומות מרושעות, הניסיון שלנו הוא הדיפת החושך שאנו יוצרים בתאוותינו הגופניות המרות, החושך הבבלי הוא כאן, אנו ניעורים בליל שבועות, כדי להורות לעצמנו את שביל המלחמה, להתוות את דרכי המאבק.

מלילה, חושך, ערפל ועלטה סמיכה איננו נרתעים, אנו נצפה בכל בחינות 'לילות' השנה לקדרותא דצפרא, לאור שמתבהר והולך, ומצודתו מתפשטת על כל היקום החשוך ומגרשת כל ענן מחשיך ומסתיר.

אשרי הזוכה להתלהב בליל שבועות, ליל לידת העם הקדוש, הלידה הזאת מתרחשת גם כיום, רק צריך להיות חלק מכל זה.

– אתם באים?!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אני לדודי" – האומנם?!

עיון לימודי בסוגית חודש אלול א) חודש הסליחות והרחמים, ימי אלול הקדושים, פוגשים אותנו ברגשות

003 צום גדליה – שיעור לתמיד

הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל צוֹם גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם ג' בתשרי תשפ"ב   הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל צוֹם גְּדַלְיָה בֶּן

אבינו מלכנו

הוּא אַבָּא שֶׁלָּנוּ – הַמֶּלֶךְ בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא

אהה! דינא קשיא

דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת לְיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה   בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ

אושפיזין (1) ברוך הבא אברהם אבינו!

אברהם ראש למאמינים – ראש לאושפיזין   הָאֻשְׁפִּיזִין. הָאוֹרְחִים הָעִלָּאִיִּים, הַטְּמִירִים, הַנֶּעֱלָמִים, הַשְּׁמֵימִיִּים, בָּאִים לִפְקֹד

אושפיזין (2) ברוך הבא יצחק אבינו!

דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת לִכְבוֹד אוּשְׁפִּיזָא דְּיִצְחָק   בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל סֻכּוֹת אָנוּ זוֹכִים לְהַשְׁרָאַת קְדֻשַּׁת פַּחַד

אושפיזין (3) ברוך הבא יעקב אבינו!

כַּאֲשֶׁר אֲבִיהֶם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַגִּיעַ לַסֻּכָּה   מִכָּל שִׁבְעַת הָרוֹעִים, הָאֻשְׁפִּיזִין הַקְּדוֹשִׁים, הִתְיַחֵד, בְּחִיר

אושפיזין (6) ברוך הבא יוסף הצדיק!

קְדֻשַּׁת הַקְּדֻשּׁוֹת בִּקְדֻשַּׁת הַסֻּכָּה   יוֹסֵף הַצַּדִּיק, הָאוּשְׁפִּיז הַשִּׁישִׁי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת, הוּא עַמּוּד הַקְּדֻשָּׁה

אושפיזין (7) ברוך הבא דוד המלך!

הִתְעוֹרְרוּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם הָעֲרָבָה – הוֹשַׁעְנָא רַבָּה!   הַיּוֹם הָרְבִיעִי שֶׁל אַרְבַּעַת יְמֵי הַדִּין הַנּוֹרָאִים

אלול – מה מתוק אתה

קוֹלוֹת חֲדָשִׁים שֶׁל שׁוֹפָר־אֱלוּל ראש חודש אלול! יומו הראשון של חודש הרחמים והסליחות, הופיע במלוא

אלול מפחיד?!

פחד של יהודים המושגים היהודיים האמיתיים דורשים התבוננות מעמיקה והבנה טהורה במשמעותם. לא כשאר מושגי

ארבעה ימי דבקות

מַחֲשָׁבוֹת מְכוֹנָנוֹת לְאַרְבָּעָה יְמֵי הַהֲכָנָה לְסֻכּוֹת אֻיַּמְתִּי בְּחִיל כִּפּוּר… (מִפִּיּוּט הַיּוֹצְרוֹת לְיוֹם א' דְּסֻכּוֹת) הַחַג

אתרוג ללא כתמים

הַלֵּב הַיְּהוּדִי הַמִּתְנַקֶּה בִּימֵי הֶחָג הַקְּדוֹשִׁים   מַרְנִין הַלֵּב לִרְאוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים עוֹמְדִים לְיַד

ביום שלאחרי…

דְּבָרִים שֶׁכְּדַאי לַחֲשֹׁב עֲלֵיהֶם לְמָחֳרָת יוֹם הַכִּפּוּרִים עָבַר יוֹם הַכִּפּוּרִים… שֶׁקֶט בָּעוֹלָם. אֵין עֲוֹנוֹת, הַכֹּל

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה

רְסִיסֵי רַעְיוֹנוֹת לִפְנֵי הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סְלִיחוֹת   הִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל יוֹם א' דִּסְלִיחוֹת.

במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה

 הִרְהוּרֵי פְּרֵדָה מֵהַשָּׁנָה שֶׁהוֹלֶכֶת מַשֶּׁהוּ יֵשׁ בַּשַּׁבָּת הַזֹּאת, הָאַחֲרוֹנָה מִשַּׁבָּתוֹת הַשָּׁנָה, 'שַׁבָּת סְלִיחוֹת', הִיא נִקְרֵאת.

געגועי היום האחרון

אחות קטנה תפילותיה עורכה בָּרִאשׁוֹן מִסִּפּוּרָיו הַמַּפְעִימִים וּכְמוּסֵי הָרַעְיוֹן מַקְרִיא לָנוּ רַבִּי נַחְמָן – –

געגועי היום האחרון…

האור המיוחד של ערב ראש השנה   בָּרִאשׁוֹן מִסִּפּוּרָיו הַמַּפְעִימִים וּכְמוּסֵי הָרַעְיוֹן מַקְרִיא לָנוּ רַבִּי

דיבורי אמונה של אדר ופורים

י' אדר־ב תשע"ט בַּיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁקֹּדֶם פּוּרִים, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר קָרָאנוּ פָּרָשַׁת 'זָכוֹר' – עָלֵינוּ לְהִתְחַזֵּק

דינא קשיא

התעוררות ליום הגדול והנורא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, מוּבָא

דמעות של ראש השנה

הִרְהוּרֵי דְּבָרִים לִקְרַאת יום הדין רֹאשׁ הַשָּׁנָה. זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ,

דמעות של ראשית השנה…

התחדשות של ראש השנה   רֹאשׁ הַשָּׁנָה. זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ,

דפיקות של סוכות

הִרְהוּרִים לְמוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר לוּ הָיִיתִי בַּשָּׁמַיִם הָיִיתִי קוֹרֵא לְמוּל כִּסֵּא הַכָּבוֹד: "הַבִּיטָה שׁוֹכֵן שְׁחָקִים"!

ה'גיגית' למה?

מתן תורה בכפיית הר כגיגית קרובים אנחנו מאד לאותו יום נשגב, יום שניתנה בו תורה,

הנה ימים באים

הנה ימים באים ערב שבת פרשת כי תבוא, ט"ו אלול, תשפ"ג   הנה ימים באים…

הצעקה הפנימית

קריאות נואשות מלבו של בן אוהב טאטע זיסער! אבא שבשמים! אבא ממש, אני קורא אליך

השבת האחרונה – הפותחת…

הִרְהוּרֵי פְּרֵדָה מֵהַשָּׁנָה שֶׁהוֹלֶכֶת   מַשֶּׁהוּ יֵשׁ בַּשַּׁבָּת הַזֹּאת, הָאַחֲרוֹנָה מִשַּׁבָּתוֹת הַשָּׁנָה, 'שַׁבָּת סְלִיחוֹת', הִיא

זהותו המפתיעה של השופט

כַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹפֵט בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הוּא מֻשָּׂא חֲלוֹמוֹתָיו שָׁנִים שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, מֵאָז שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל בַּגְרוּת

זוחלים ורועדים מיום בואך!

רְסִיסֵי רַעְיוֹנוֹת לִפְנֵי הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סְלִיחוֹת הִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל יוֹם א' דִּסְלִיחוֹת. הַלֵּב

זעקות של קידוש השם

ערב ראש השנה באומן! הָיִיתִי שָׁם… זֶה נִרְאָה לִי מַשֶּׁהוּ מֵעוֹלָם אַחֵר, מְנֻתָּק מֵהַמְּצִיאוּת שֶׁלָּנוּ,

זעקות של קידוש השם…

הִרְהוּרִים לְיַד צִיּוּן מוֹהֲרַ"ן בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה   הָיִיתִי שָׁם… זֶה נִרְאָה לִי מַשֶּׁהוּ מֵעוֹלָם

חבוקה ודבוקה בך…

הריקוד של יוסלה השייגעץ   בדיחה יהודית חיננית מספרת, כי במוצאי שמחת תורה הגיע הביתה

יהודים! קומו, קומו לסליחות…

מִנְהָג דְּפִיקַת הַשַּׁמָּשׁ עַל הַתְּרִיסִים בָּעוֹלָם הָעַתִּיק, בִּמְדִינוֹת אֵרוֹפָּה הַיְּהוּדִית, הָיוּ שְׁלוֹמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִים

יודעי בינה לעיתים

      להכיר את קדושת הזמנים המותאמת לנפש יהודי מצווה להשתעבד לגמרי אל הקדוש־ברוך־הוא וצו תורתו

יום זיכוך הגשמיות

לִקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הַיּוֹם הַתְּשִׁיעִי בְּתִשְׁרֵי   יוֹם תִּשְׁעָה בְּתִשְׁרֵי, הוּא יוֹם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא עַד מְאֹד,

יחזקאל גם היה בן אדם

יחזקאל צופה במרכבה העליונה מוצאי שבועות. הנה זה קרה, היינו שם. זכינו וטבלנו בנהר-דעה של

ימים עצובים

מַחֲשָׁבוֹת לְרֶגֶל יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים שְׁלֹשֶׁת שָׁבוּעוֹת הָאֵבֶל שֶׁלָּנוּ מְעוֹרְרִים בָּנוּ מַחֲשָׁבוֹת מְחֻדָּשׁוֹת אוֹדוֹת מַעֲמָדֵנוּ

כ' סיון – עמידת דום

עמידת דום לזכר קהילות הקודש שנחרבו בקהילות רבות נהוג לציין את יום כ' בסיון כיום

קטגוריות