כשהשם מדבר אלינו
ערב שבת פרשת פנחס, י"ח בתמוז תש"פ
ברור כשמש, שהכל בעולם אמור להיות הטוב הגמור, כאשר הדבר לא נראה כך – אנו חייבים ללמוד את הענין לעומק, לראות בו רבדים שאנו לא שמים לב אליהם, כי בידיעה האמיתית – אנו יודעים שבאמת הכל לטובה, ואין שום רע בעולם כלל, אלא שלפעמים זה בא בהתלבשות של כל מיני לבושים שונים, למען הלימוד העמוק של החיים, אין אנו יודעים לאשורם את הסוד של הלבושים, למה הם בצורה כזו, אבל למה הם באופן כזה. אבל לימוד גדול למדנו מרבותינו, שכל התהליך המתרחש אצלנו, הוא רמז לשיעור האלוקי שמעבירים את כל אחד מאתנו, בכל יום ויום, עצם המודעות על כך, שבני אדם לומדים את רצון ה' דרך מעשיהם, או דרך המאורעות שעוברים עליהם, היא מודעות אדירה! לצד הסבל הפשוט, ההתמודדות הבלתי פתורה, המתמשכת ואוגפת תחומי חיים נרחבים, מתבהרת לה תמונה יפה של קרבת אלקים, שהשם חפץ בנו, רוצה שנהיה טובים יותר, שמעניק לנו הזדמנויות בכל רגע בחיינו, גם מה שעובר עלינו בחיי היום יום, בדברים הכי קטנים, אין תנועה בלי דיבור, אין משהו שקורה בעולם, ואינו דבר הוי"ה ממש, המדבר לתוך לבי, לתוך נפשי, לתוך כל ההויה שלי. זאת אמת אמיתית שמי שמתוודע אליה, חי חיי גן עדן ממש, הוא לא צריך הסברים ופירושים, הוא פשוט רואה את השם, כל הזמן רואה… כל הזמן מבין… אין לו שום קושיות, אין לו שאלות מיותרות, הכל ברור, הקב"ה פשוט מדבר אתך…