עבודת ראש השנה – נקודת המלכות
ערב ראש השנה תשפ"א
המלכות אינה מוותרת כלל, אמר מלכא עקר טורא, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ובראש השנה מתגלה המלכות באופן דסליחת עונות, אך אין מלכות זו כמלכות בשר ודם, כי אם חטאת מה תפעל בו, ואני הוי"ה לא שיניתי, ועל כן אין מלכותו כמלכות בשר ודם, ואין הוא מלך מצד אין מלך בלא עם כי לבדו ימלוך נורא, אלא מלכותו היא מלכות בעצם, לא מלכות ביחס, ואין אנו ממליכין אותו אלא מחמת שכך עלה ברצונו, שרוצה להיות מלך, וענין מלך לא שייך אליו כלל, כי אין שייך להגדירו אפילו לא כמלך, ומלכותו בכל משלה, היינו שגם כשהוא מושל ושליט הוא רוצה להיות מלך, ועל כן אין אנו נצרכין אל המלכתו, וכל מה שאנו ממליכין אותו בר"ה הוא תענוג עליון ונורא שאין לשער בשבילו, ומאד עמקו מחשבותיו בזה, שנותן לנו הזדמנות להמליכו בדרך של מלכותא דארעא שכל העם מריעים למלך והוא ממליך את עצמו, וצריך להבחין בין מלכות במציאות לבין מלכות בעצם, כי מלכות במציאות, הוא שהעם נולדים או מתוודעים למציאות של מלכות, ואין להם ברירה אלא להסכים להמלכות הלז, אם על ידי ירושה מאב המלך אם על ידי תוקפו וגבורתו של הנמלך עליהם, אך אין זו מלכות באמת לגמרי, כי אם שליטה וממשלה, בכח או בשכנוע, לא כן מלכות בעצם שאף כי אין מלך בלא עם, אך כאשר הוא יצר את העם, והוא אינו נפרד מהם כלל, הרי שהוא מקור המלכות ואין המלכתו תלויה בהם ואין הם מפריעים לו, וכל ענין סליחת העונות שיש בר"ה, כי הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, כי אין נקודת החטא יכולה להעים אור המלכות שלו, כי אם נקודת הפריקת עול שבכל חטא וחטא. ונמצא, שבר"ה אנו עובדין על נקודת הפריקת עול שהיא נגד המלכות, וכאשר היא מתבטלת הרי שהמלכות מצד עצמה מאירה מאד, כי אין כאן מישהו המתנגד למלכות, ונמצא שאין המלכות מוותרת, אלא היא נוצרת על ידי סליחת העוונות, היינו על ידי הכנעה של ר"ה, בחינת השופר דכמה דכייף איניש טפי מעלי, כי נשמות ישראל הם מסוד המלכות בעצם, והם עלו במחשבה לפני בריאת העולם, כאשר היה לבדו ימלוך נורא, ונמצא שהוא מלך עלינו לפני היותינו, ומציאותינו היא מציאות של מלכות, וכל סוד ר"ה תלוי בנו, ועל כן מקדש ישראל והזמנים, ואתם אפילו שוגגים ואפילו מזידין, שהר"ה למעלה הוא כפי ישראל התחתונים שקובעין בב"ד את זמן ר"ה, והוא דבר נורא כשלעצמו, שמלך יושב על כסא דין וספרי חיים וכו' פתוחין לפניו, והנידונים קובעים יום הדין, כי הם מסוד המלכות וכו'. ואין קשה כלל ממלך שמחל על כבודו, כי אז מתגלה כבודו ביותר, ועוקרין החטא מעיקרו, כי היה חסר בו נקודת עול מלכות שמים, ונקודה זו מושלמת בר"ה והיא עבודתנו אז.