התחזקות גם כשקשה…
י"ב סיון תש"פ
לפעמים אדם נמצא בעולם, והוא רואה את עצמו כאחד שמתעללים בו מלמעלה, הוא לא מבין למה עוברות עליו התמודדויות רבות כל כך, מה רוצים ממני? הוא שואל. קשה לחזק אדם בשעת צרתו, ובפרט כשאינו קשוב לקבל התחזקות, אבל בשעה של שקט, כאשר המחשבות מסוגלות להתיישב, יכול אדם להתבונן במצבו בעולם הזה, ולשאוב כח לבאות.
ההנחה הראשונית שצריכה לשכון בלב האדם, כי אין הבורא ברא את הבריות בשביל סבל, ואם אנו חווים משהו מעין זה, יש לזה משמעות גדולה מאד עבורינו, אנו עשויים להנות הנאה גדולה ממה שקורה אתנו, כך או כך, בוודאי שהמחשבות הנכונות בשעת הסבל – עוזרות הרבה יותר מאשר הכיוון של היאוש ושל סבל סתם ללא מטרה.
המשמעות לא תמיד ידועה לנו, בשעת הניסיון נראה שהעולם התהפך, והקשיים הם קשיים של ממש, אבל כאשר נחדיר בעצמנו את האמת הזו, שאין שום דבר קורה מעצמו, הכל קורה מלמעלה, ולא סתם, אלא לשם משמעות מאד עמוקה, או שיעור שאנו צריכים לעבור, או תיקון של איזה משהו בעבר, הוה עתיד וכו', אנו יכולים לקבל את הדברים אחרת, לא בעצב וביאוש אלא במקום של פריחה, בנין ותקוה.
גם הסבל עצמו מתמוסס מול המחשבות האמתיות הללו, כוחו גדול כאשר אדם מאפשר לו לבוא, כשאדם ממש חווה את הסבל, מזדהה עמו, מדבר אודותיו וחי את כל מה שעובר עליו בנוכחות מלאה, עלינו לדעת לשחרר, גם כשאנו סובלים באמת, לשאוף פנימה נשימות של חיות אמיתית ללא סבל, ליהנות מהחיים עצמם, להרים ראש מתוך המים הזועפים, ולזכות לחיי אושר גם אז.
חוכמת החיים הזו של שחרור מהסבל תוך כדי התהוותו, דורשת אימון ותירגול אמיתי, לפעמים אנו טועים שאם נשחרר קיטור, ונדבר המון אודות הסבל שלנו, נרגע… גם אם הדבר מועיל לעתים, באופן כללי זו התמכרות לסבל, הרחמים העצמיים שלנו סביב מה שקורה לנו, נותנים לנו אשליה של אהבה עצמית, כמו שאנו אומרים: אם אף אחד לא יאהב אותנו – לפחות אנו נאהב את עצמנו. זהירות! זה מסוכן, האדם הופך, במצב כזה, למהות אחת עם הסבל שלו, סבל בא, סבל הולך, סבל קם, סבל הולך לישון… האישיות שלו נעלמת, החיוניות מפנה את מקומה לבעיה שהיא אופפת את כל כולו, זה לא טוב, חבל לחיות כך.
החוכמה האמיתית היא, לנסות להתעלות מעל כל זה, אם עובר עלי כעת איזה משבר, זה לא אומר שזה ממש אני, שזה כל כולי, יש לי עדיין את הבחירה לחשוב מחשבות נקיות ושמחות, אני יכול לראות את עצמי כבריה של הקב"ה, אהובה, עטופה ומוגנת, לא דווקא על ידי התלוננות קבועה זוכים לצאת מהסבל, אלא ההפך הוא הנכון, על ידי כך שאנו מיישרים מבט מול האמת, ורואים את הכל בעין אחרת – העננים מתבהרים וקרני השמש מפציעות.