טיול בשבילי הנפש…
כמה קולמוסים השתברו לנסות ליצור מתאר קווי נכון של הנפש האנושית. לצד גדולי ישראל שחקרו את תכונות הנפש, מהסיבה הפשוטה: הם היו חייבים להכיר אותה, כי היא הדומיננטית בכל עבודת השם גם להבדיל, החוקרים הסתקרנו להכיר את נפתוליה של הנפש הכה מוזרה הם היו חייבים להכיר את כרטיס הביקור שלה כדי לסייע לבני הנפש בשגיונותיהם.
אין משהו בעולמנו כה מורכב וכה נעלם כמו נפש האדם. והמרתק שבענין הוא, שכל אחד, כמעט, בטוח הנו, שיש לו אוריינטציה המסוגלת להכיר בנפשות, שיחן ושיגן. הבדיה הזאת, שאותה מטפח האדם החל מפגישתו עם חבריו לגן עד שכניו לארוחה בבית האבות מקורה באפקט הפסיכולוג הסמוי, עמה מסתובב האדם המכיר טוב, טוב, טוב את הזולת, ויהיה זה מי שיהיה.
כך הוא יוכל להסביר את מניעיהם של קרוביו, אשתו, בניו ובנותיו וכל שכניו ומכריו, ינתח את אורחם ושיגם, יסיק מסקנות ברורות ובהירות, ולמרבה החרדה גם ינהג לפיהן בהרבה מקרים, טובים ורעים. הפלא הגדול והעצום הוא, כי אותה הבנה אינטליגנטית נפסקת לחלוטין כאשר הוא נדרש להבין את נפשו שלו, הוא ירים ידים נואשות ויאמר, אני לא מבין את עצמי…
לכאורה לא היתה בעיה גדולה בכך שאדם לא מכיר את עצמו, חוץ מזו, שעם הנפש הזאת הוא מוכרח לעבוד את השם, ואם יעבוד את השם עם כלי עבודה שאינו מכיר את תפעולם, הוא עלול להסתבך.
הנפש שלנו היא בעלת שניות, אחת היא הנפש האלוקית הרוממה, המשתוקקת להידבק במקורה ושורשה העליון, היא מוכרחת להיות שם, ורק שם. הנפש הנוספת נקראת נפש החיונית, שהיא בהמית לגמרי, גם כאשר היא מנפיקה ענינים ורצונות חיוביים טבעיים, ההשתוקקות שלה היא קיומית וארצית, במישור האישי והעצמאי בלבד.
הנפש הזאת אמורה להזדכך, האדם חייב לעשות עבודה גדולה עם שביליה הנפתלים של הנפש, ללא עבודה סיזיפית מחושבת ועקשנית, האדם הוא בעל מום מבחינה נפשית, אין נפשו ממצית את היכולות הרוחניות שלה, והיא מגיע אל מחוזות מוזרים ביותר, כל עון וכל חטאת מקבלים לגיטימציה כאשר בעל הנפש אינו מזין אותה במזון המתאים לה.
העולם שלנו, המשופע בבעיות נפשיות, יודע את חסרונן של תזונות נפשיות, הוא מוכן לעשות הכול העיקר עדי להרגיע את הנפש ההומיה שהוא כה סובל ממנה… הרחמנות היא על אלו שרוצים להתקרב אל ה', והנפש הקרועה שלהם לא בדיוק מתחברת.
בנפש הנמוכה קיימים שני רבדים שונים, המקום שניתן לרוממו בקלות על ידי שיחת התחזקות והתלהבות אחרת, הוא מוכר וידוע, המשמעות של רוממות הנפש חוזרת על עצמה באינספור חוויות בחיי האדם, כמעט בקלות הוא מתלהב ומתרומם. זה טוב מאד ואפילו מרגש.
אבל מהר מאד מגלה האדם, כי הוא נאנק תחת עולן של התאוות הרעות המסבבות אותו, וכאילו לא הועילו כלום כל השיחות, הספרים, הגישות השונות כוחם יפה היה לשעתם, אבל בשעת נסיון הכל פורח.
כאן הוא עורך פגישה עם רובד אחר, לא ידוע, בנפשו… הוא נדהם לראות שהחלק הזה בנפשו, הלא מטופל לגמרי, רוחש סכנה קיומית על כל רוחניותו, בעצם, באזור הכהה שבנפש, כהגדרת רבי ישראל סלנטר זי"ע, שם לא היה מגע יד מוסרית. שם הכל כשהיה, פרא אדם.
המפגש המפתיע הזה עם המקום ההרוס הזה שבנפש עשוי לזעזע מאד את האדם מאידך, ולפקוח את עיניו מגיסא אחרא, מקום המדבר הזה שורץ נחשים ועקרבים, אם לא יטופל וינוקה מקמשוני הנפש, הוא עשוי לקום כגולם על יוצרו, שם העבודה העיקרית לנקות את מדבר הנפש.
אדם שחי רק מלמעלה, וכל הטיפולים שהוא עובר, ושהוא מעניק לעצמו מתבצעים רק במישור הגלוי השטחי, עשוי לחיות חיים שלמים מלאי יצרים בעייתיים וזוועתיים. ביום ההוא בו יאבדו עשתונותיו ייבהל מאד לנוכח השקר הגדול שטיפח שבעים שנות חיים הרוסים.
הנכון הוא לקבוע לעצמו בכל יום שעה אחת של ישוב הדעת וחשבון הנפש, אז בזמן הנקי הזה, ישב האדם וינקה את המקום השומם הזה, ההתפעלות מקדושת האלוקים תחדור פנימה פנימה, יותר ויותר, עד שירגיש שהקדושה והאמת הפכו לעצם מעצמיו ומהות הקיום החיוני שלו.
השלום בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, יתקיים רק כאשר הנפש הבהמית לא תתנגד לשלום המיוחל הזה, אם פניה לשום אבל פנימיותה רוחשת רע וכזב, השלום הזה לא יחזיק מעמד. הזעזוע הפנימי מכל רע אפשרי אמור להיות כן ואמיתי בבחינת אוהבי ה' שנאו רע. הדבר הזה לא בא בקלות כלל, אך עצם המודעות בדבר המורכבות של הנפש היא ההכנה לתוצאות של עמל ויגיעה שיבואו בעקבותיה. ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרנו איננו יכולים לו, לבעל דבר. רבונו של עולם! הושיענו!