הפתרון לכל הבעיות האנושיות
כא אייר תשפ"ב
התיקון לכל הדברים שבעולם, הפתרון לכל הבעיות האנושיות, האנושות והקלות, היא הדבקות במחולל הכל… כאשר אנו יודעים היטב, כי יד נעלמה וגלויה אוחזת בהגה המציאות, אנו חשים את המגע האלוקי בנשמתנו. זו שבעל כורחה הונחתה לתוך זירת החיים, וצביונה של זירה זו נבחרת על ידי המחולל עצמו, כך שלבחירתנו יש קווים ברורים ובלתי מעורפלים, אין אנו יכולים לבחור כי אם את המעשה בכל סיטואציה נתונה, את ההנפה שלה אנו בוחרים לא את עוז חביונה, אין הסיטואציה נבחרת על ידינו, כאשר אנו מסכימים להתעוור מראיית האלוקי שבכל דבר, אנו נשאבים אל ההסתרה העולמית שיצר המסתיר בעצמו, החמקמקות של המשחק הזה הוא, שלא רק ההתגלות של הכבוד היא המקום שלו, אלא גם ההסתרה והבלבול היא פרי רוחו ורצונו, כך שתמיד אנו תחת ההנהלה הכללית שלו, ההבדל הוא בתודעה שלנו, האם אנו מושכים כתף באדישות ונגררים אחר התדר המקובל, לחיות חיים של חומר ללא מימד נוסף, להשקיט מצפוני דעת ולברוא בקרבנו אידיאה חדשה שתשלים איכשהו עם העירפול המאיים למוטט את שלות הנפש.
אלו חיים שאי אפשר להכחיש את תועלתם לרוב האנשים, שהטוב שלהם יחסי, והשקט שלהם נובע מאמונה פנימית מנחמת, זה סוג של אומץ שטיוני כזה, באין ברירה אחרת. כל זה לא משנה שום דבר במציאות, אנו בוחרים איך להתייחס למציאות הזו, אך היא לא תשנה עמדה. אבל היא גם דינאמית, בוררת ומתפקדת, ההתעלמות שלנו מאור פני מלך חיים מפרנסת זמן מוגבל בלבד, הרחבת הפינות בהן שלטת אידיאולוגית השלווה, לא מובטחת להיות יציבה לאורך ימים, משום שיש כוונה עליונה בכל הסיפור, וככל שיארך הסיפור, אם הכיוון שלו ממש לא ליעד, מתישהו היעד משמיע את עצמו, לפעמים זה בחסד וברחמים, לפעמים זה בסוג של קפידה, מגיעה איזו דחיפה הגונה, אבל היא באה עם הסבר רציונלי, המחסל כל אפשרות להתבונן במעמקי ההויה, אין רשות לאף יציר נוצר להבין עד העומק את ההתגלות, ואם היתה מונפקת רשות כזו – לא היתה לבחירה כל משמעות. מי יבחר לעצום עינים מול אור נוכח ומציאותי? אז זה טוב שיש חושך? כי אז יש בחירה… אבל מינון החושך גורם לבחירה להראות עלובה, כי מי יבחר על סמך דעתו של זולתו? כאשר הוא לא בחר… האם אפשר לבחור?
כך או כך, אנו נזקקים אל תדר המתאים להתנהלות בין הכוחות הללו, הבעיה בניגוד המאמלל שלהם, לא רק שהם קוטביים עד לאימה, אלא שהם משתלטים על הצדדים כאילו אין עוד צד אחר, כאשר בא אור גדול הוא לא מוכן להכיל שום חושך, הוא סוחב איתו התניות אשלייתות, כי האור תמיד צריך לבירור, אור בא עם הלעומת זה שלו, בכל אור צריך לחשוד במסתננים לא מורשים, אבל כעקרון הבחירה האינסופי, החוצה כל גבול, גם שם יש בחירה, לכן האור בא חמוש עם אורות דמי, ואז אתה גם לא מבורר, וכאשר בא החושך, הוא בכלל לא זוכר מעשי עולם, דברי איש ופקודתו, האדם צונח לממלכת האגו, וכל מה שיש שם – קיים, ואין עוד מלבדו במונח העלוב של מלך אביון. ושוב חזרנו לאותה נקודת החלטה, המדובר באנשים, כמוני כמוכם, פשוטים כאלו, שכואב להם דברים פשוטים, ושואפים לדברים פשוטים, ואוזן שומעת צלילי תביעה מהחיים האלו, ואז אנו נדהמים למצוא את עצמנו רותמים שני סוסים לעגלה אחת, כשכל סוס רוצה לפנות לשביל אחר, הסערה מתעצמת ככל שאתה מתערב, ולא להתערב לא בא בחשבון, ואז משהו בלב מלחשש לך, את התשובות אתה באמת יודע, אתה מוכן להקשיב קצת ללב שלך, האם אתה מוכן לשחרר אחיזה מפתרונות שנובעות מהתשוקות שלנו, ולתת לאוחז בהגה המציאות לנווט את הספינה שלנו, לאן שהוא רוצה שתנווט? ואז כולנו שואלים את השאלה הפשוטה, אכן, שמענו שהדבקות במחולל היא הפתרון לכל,
אך זו עצמה – הדבקות, וכי לא בעיית הבעיות היא? מה היא הדבקות, איך היא הדבקות, כיצד היא הדבקות, וכל זה פשוט מאד, הכי פשוט שבעולם, קל להבין ללא שום תנודה, רק בשכל פשוט וישר, ללא עקמומיות הלב, להבין שהדבקות היא לא משהו שצריך ליצור, אלא משהו קיים שצריך להסכים לו, לנשום פנימה את המציאות הכי פשוטה, שחי החיים – חי מתוכך בכל רגע ועידן. המתנה הטובה שניתנה לאדם היא החופש, בטעות הוא משתמש במתנה זו לפרוק את עול הנותן את המתנה הזו, עיקרה של מתנה זו נועד כדי לאפשר לנו יכולות גבוהות שהן למעלה ממקום ומזמן, לעילא מכל הגבלה שהיא, כאשר האדם יכול לחוות חיים טובים בצל ולמרות הצער, לשאוף לתוכו את הטוב האלוקי גם ברגעים שאין להם זכות להקראות כאלו, בהתרוממות ממשית ונוכחת, לא דמיונית ומדקלמת, אלא תחושת חיים של חיבור גמור לאמת הפנימית, החיה ונושמת מתוכנו, יתברך שמו.