חיזוק המלאך
ביאור בליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן ה
ועל כן צריכין לחזק את המלאך, וחיזוק המלאך הוא על ידי שמחה…
רבינו הקדוש מגלה לנו, אגב אורחיה, דרך נפלאה בעבודת השם יתברך, בדברו אודות "חיזוק המלאך", שהוא על ידי שמחה, שעל ידי זה נעשה החלום על ידי מלאך ולא על ידי שד, זה בא על ידי שמחת הלב, בבחינת "לב שמח ייטיב פנים", וזה סובב והולך על מלאך, כי כתיב: מלאך "פניו" הושיעם – שנתחזק על ידי לב שמח.
מה גדלה העצה הזאת! שעל ידי שאדם שמח בשמחת אלוקות, הוא מכניע בשמחתו את הקליפה ומגדיל כח המלאך, שהוא בחינת התגלות אלוקות, ומוסיף רבינו ואומר – על כן מקום המלאכים נקרא שחקים, על שם השחוק ושמחה, כי עיקר חיזוק המלאכים על ידי שמחה.
עיקרון זה ששמחה היא הקדושה, והעצבות היא סטרא אחרא, אינו חדש כאן, כי כבר מבואר דברים אלו מפורשים בכמה מקומות בדברי רבינו ז"ל, כאן יש חידוש המסתתר בין השורות, כי אם בני העולם חושבים, ששמחה היא נחלת חלקם של אלו שטוב להם, או על כל פנים מצליחים להסתיר פניהם מהעדר הטוב, ומשלימים עם העובדה שהרי הכל לטובה, וממילא זוכים לשמחה.
בשורות הבאות מבאר רבינו ז"ל: כשחלם לאדם חלום לא טוב – התיקון הוא תענית, כי תענית הוא בחינת שמחה, כמו שכתוב "שמחנו כימות עניתנו". כלומר, ההתנתקות מהחומריות, כמה שיותר… היא מביאה לידי שמחה, "שעל ידי תענית נעשה שמחה, ועל ידי שמחה נותנים חיזוק למלאך", כלומר, איזו שמחה מסוגלת להגביר כח המלאך? השמחה שבאה על ידי הבנה כי החומר אינו טוב לנשמה, וכל מה שיכולים להתנתק ממנו – זו שמחה הגדולה ביותר.
מובן ופשוט שאין לו לאדם, להתענות תעניות של סתם, וכמצווה עלינו מפי רבינו ז"ל שלא לעסוק בתעניות, אבל המכוון האמיתי בכך, הוא עצם הידיעה העמוקה, שגם הגשמיות המגושמת אינה אלא כיסוי לאור הרוחני של הבריאה, שזו בחינת העלאת ניצוצות הקדושה, שהאוכל יודע בעת אכילתו, שהוא אוכל דבר ה'.
ודבר זה מתורת רבינו ז"ל למדנו, כי בהמשך כותב שם, מי שאין רוצה להתענות על החלום, אומרין לו המטיבין: לך אכול בשמחה לחמך, היינו שתהיה אכילתו בבחינת שמחה… כאן לא מבאר רבינו בפרטיות איזה סוג שמחה צריך באכילה זו, ומהיכן יקח שמחה, אבל ממוצא דברים אנו למדים, כי אותה שמחה שבאה מתענית, היינו מהפרישות מהבלי העולם הזה, אפשר לזכות גם על ידי אכילה ושתיה ממש, בעצם הידיעה, שניתן להיות קרוב אל הקב"ה גם באותה גשמיות, ולא להתבהם ולהתגשם כלל על ידי העיסוק בעניני העולם הזה.
וזו היא ההצלה הגדולה מהרע הגמור שיכולים המאכלים הגדלים על ידי תערובת שד לעשות לאדם, היינו לטמאו וכו', כי טבעה של הגשמיות היא לחולל שמות בלב האיש הישראלי, להרחיקו מהקדושה, ויש שתי בחינות של פרישות מכל הגשמיות, פרישות אחת על ידי תענית… ופרישות נוספת, חשובה יותר, היא הפרישות במחשבה ובפנימיות, שתוך כדי השימוש בגשמיות – "קול דודי דופק"… להיות דבוק בהשם יתברך בתכלית הדבקות, על ידי זה זוכים לקדושת המלאך – קדושת השמחה באלוקות, וזוכים להכניע את השדים שעל ידם נתקלקל החלום.