האזינו השמים ואדברה
ח' אב תש"פ
השמים משתתפים בצערנו, הם רואים את החדלון הענק של האין, הם מתרגשים מול האמת היחסית שלנו, אוי השמים, שוממים ומשתוממים, שמי השמים מפיקים שמימיות בכל היקום, אין כלום אלא שמים, ואין שמים אלא כלום, הכל כלא ממש, ואף על פי כן הוא יש נורא ואיום, ישות שאין לה סופיות, והיא איננה ישות כי אם אין ויוצרת אינסופיות מתוך האין, המציאות האלוקית האופפת את המציאות, גורמת למציאות להיות לא מציאות, כי אם אצולה ומשתלשלת וחוזרת ומתאחדת, ומתאיידת בכל רגע אל האין, אל היש האמיתי, הארה מתמשכת ומתמדדדת עד אין עוד, במקום שיכול להיות אור בלי חושך, זהו מקום שאינו מקום, הוא האין הנשגב של הישות, השמים הם כאן, הם ההארה האינסופית, התכולה ובהירה, הקדרות של ענניה אינה מאפילה אותה באמת, היא רק ביטוי חד לסבל שלה, אך היא העדינה שבבנות, ולא זו שמבקשת הרבה, רק את המעט הקיומי, כדי לשרוד את התפקיד, שהוא הביטוי למציאות האלוקית הבלתי נתפשת, שהיא בסוד שמים, האזינו השמים ואדברה, סוד השמים מקשיבים לדיבור המהדהד, האלוקי הגדול הזה לו דומיה תהלה, הדומיה והשקט שלו – הם התהילה שלו. וואו. איזה כבוד שקט, מצמית כזה, אינסופי לתוך הנשמה האינסופית, שלווה שאין לה סוף ותכלית, זהו הדיבור שלא מגלה כלום, האזינו השמים ואדברה דיבור שאינו דיבור, כי אם שקט אלוקי רועם ומהדהד בדרכו שלו, בדרכים רבות שהן שלו, אינסוף לדרכיו ביטויו, וכמו שהוא אינסופי גם גווניו אינסופיים, איזו הרמוניה לא נתפשת, איזה יופי ענק ומהודר, הדר שאי אפשר לפרוט בשפתיים,
"החן והיופי והפאר של כל העולם כולו", כלשונו של רבינו. אולי זו באמת מהותו וזהותו של הצדיק שלא כיער את היופי האלוהי שבו, אזי האלוהות נבטת מתוכו ביופי שלה, אין הוא מסתיר את האלוקות אלא מאיר אותה מתוכו, זה היופי של העולם המונח בצדיק, באהבה ענקית כזו לכל הטוב והנעלה שבעולמות. צדיק הוא טוב וטוב הוא צדיק, אין צדיק רע, הוא לא יכול לייצג אותו, יש רעים צדיקים, זה כן. אבל צדיק לא יכול להיות רע, ושניהם אמת. אור ה' אמור להיות מוחלט, מאיר כזה, בלי הפליות של כלים לא מתוקנים, ואכן כך הוא נוהג, אך בדרכו שלו הוא כן מעלים, כי כן דרכו גילוי והסתר בד בבד, אין זה דוחה את זה, ואין זה משכנע את זה, הם משמשים כשני מלכים בכתר אחד, אין ההסתרה מפסיקה להסתיר ואין היא מסתירה דבר, היא ההתגלות בעצמה, שלפעמים היא נקראת התגלות ולפעמים היא נקראת הסתרה, אבל זה שני צדדים למטבע, זו נביעה של מים משני מקורות, אבל הם יוצרים אחדות, כי דווקא ההסתר הוא העונג של הגילוי, הגילוי אוסף ממנו מרגליות, אין גילוי ללא הסתר, ואין הסתר בלי גילוי, החטא הוא הסתרה בקיצוניות, התשובה נערכת בדרך דומה – גילוי מוקצן יותר, הבעה וביטוי מעומק מעמיק יותר, תשובה היא שיבה, היא עזיבת כל ההתקדמות בדרך אחרת, לשוב אל המקום הטהור והבלתי מורכב, הרוצה את האהבה הפשוטה, שתורגמה לא נכון באדרת מוגזמת מעט.