אני היום ילדתיך!
הייתי רוצה להיות כזה, חדש, נקי, טהור, זך ללא כל העבר שלי, מחשבה בלתי נמנעת שחולפת במוח, מי יתנני ירחי קדם, בהלו נרו על ראשי, כעולל ללא רבב, כגמול עלי אמו.
היישר משם, מהעולמות העליונים הקדושים, ממקום ההשבעה האלוקית, מהמקום בו יש רק טוב, 'לא יגורך רע' כתיב, האם ניתן לתאר את יפעתה של נשמה אלוקית שהגיעה זה עתה להוציא מהכוח אל הפועל איזו שליחות עלומה, פחד פחדים!
כל גילוי אלוקי מפעים את הנפש, בתחומי ההסתרה הנוראה של קודשא בריך הוא מפציעים לעיתים גילויים שאינם מותירים אותנו אדישים, וזועקים בקול רם ונישא יש הקדוש־ברוך־הוא בעולם.
אין כמו הגחת ינוקא להאי עלמא, להעיד על פלא האלוקות, נשמה רוחנית שבאה לידי ביטוי מוחשי, גשמי, חומרי כאן ממש בזה העולם! אור האורות של ההתגלות האלוקית כאן אצלך בבית ובעזרת השם אצל כל יהודי באשר הוא.
לכל מרכיב ואירוע בעולמנו השפל יש רעיון מכונן, דרך ביאת הנשמות בגופים לשכון באוהלי חם השחורים כעורב, הינה דרך עבודת האדם בעולמו. האדם, חווה לידות שונות, התגלויות נעלמות, כשהדבר בא לידי ביטוי בולט לטבע הגוף המגן על עצמו מפצעים וחבלות, ומידי פעם קורם עור וגידים מחודשים כתינוק שנולד.
גם במובן הרוחני, הקדוש, בקשר היומיומי עם הקדוש־ברוך־הוא, קיימת בחינת לידה, להיות חדש לגמרי לא להסתכל על העבר, לא רק להתעלם ממנו ולהדחיק נשכחות נזכרות, אלא פשוט לחוות לידה, לעבור מעולם לעולם, להיות קטן וחמוד, טהור וזך ללא שום חטא.
אני היום ילדתיך היום ממש, באותו יום בו הנך מחליט להתקרב אל השם יתברך, להיות עמו במחיצתו, כתינוק שנולד דמי, אשרי מי שבא לכאן ולידתו בידו, להיוולד בכל יום מחדש.
הלידה המחודשת הזאת, היא אפשרית? חוץ מסוד הגלגול המיירא כל כך, הייתכן שכאן בעולם הזה, ממש בחיים חיותנו, עוד לפני המעבר המפחיד לפני כסא הכבוד בשעה של תביעה על פעלי שבעים שנות חיים? הייתכן? תובנת הלידה היא עמוקה מני עומק, ההבדל הגדול בין מי ששוכח לשוב בתשובה על מעשיו, לבין זה שמשכיח מעצמו מהלך חיים מעוות, משכיח? מתקן! יש תיקון ויש תיקון… יש מעבר מדרך לא טובה לדרך מתוקנת ורצויה זה טוב מאד! אבל יש דרך עדיפה עליה.
יש דרך ישר לפני איש, אשר הולך שובב בדרך לבו, והולך ונתעה ממקום למקום, עד שעובר במדבריות שממה לא עבר בהם איש, קלקול אחר קלקול, פגם אחר פגם, עד שהאיש שוכח את הקול הקריאה המהדהדת ביקום שובו אלי ואשובה אליכם, אינו מזהה את הקול, לא מכיר את השפה הכל נשכח… תעינו וטעינו.
התשובה הגדולה ביותר, לעבוד את השם יתברך בכוחות ההם, הרעננים, הילדותיים והמתלהבים, מהמקום הנקי של התקוה והשאיפה, בעבודה של בחינת נייר חדש ולא גוילים מחוקים. ואיך? איך ניתן לחיות כך? הקדוש־ברוך־הוא הדריך אותנו על ידי חכמיו הקדושים: על ידי תשובה מאהבה זדונות נעשים כזכויות!
למה בכלל? מה זה פרס? לא! זה לא פרס! זה שורש השורשים של התשובה, כשאדם שב בתשובה מאהבה אל הקדוש־ברוך־הוא, הרי הוא נוגע לשורש תאוות הנפש, למקור היניקה של עולם התענוג שלו, שעמו עיוות ופשע למול הדרת קדשו יתברך!
מי שזוכה להכיר את השם יתברך ממקום עמוק כזה בנפש, עד שחש שכל חיי נפשו ניזונים מקרבת אלקים לי טוב, זוכה לבחינת לידה מחודשת כתינוק שנולד, שזה עתה לימדו המלאך את כל רזי הדעת האלוקית, והוא נתון תחת אותה רשימו דקדושה הבל פה שאין בו חטא!
ללמדנו, כי המושג תינוקות של בית רבן אינו תלוי בגיל, זה תלוי ב'אין בו חטא', המבין היטב בעומק רחמיו הנוראים של הקדוש־ברוך־הוא, שיהודי יכול להיות חד שלגמרי בכל רגע נתון בחיים יכול להיוולד "חדשים לבקרים רבה אמונתך", מי שזוכה לכך, טובל במי הדעת המחודשים כל כך, הנולדים בכל עת ורגע על ידי המלך הקדוש אשר בכל עת ורגע מחדש חדשים.
נקודה זו היא העיקרית ביותר בעבודת השם, כי לעולם לא ניתן להתקרב להשם יתברך אחרי קופה של שרצים שכה מכבידה על גוונו השפוף, להרים את העיניים מול הדרת קדשו זה לא פשוט. החוויה של "לחיות כמו צדיק" נתפסת בעיני ההמון רק כאשר היית כזה מאז ומעולם, וזו טעות! גם אם הרשיע כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה הרי זה צדיק גמור, איזה אושר ענק הוא זה! אדם ברגע של החלטה אמיצה, מוציא את ההתחברות לשקע המכונה רשעות, ותוקע אותה בשקע הנקרא 'צדקות', ורוח ה' תתחיל לפעמו בין קו התפר של צר'עה לבין אשת'אל יתברך שמו.