הטבע האנושי שייך לתפילה מנקודת פשטותו
אין חסד יותר נפלא, פלאי פלאים, בלתי נתפש ובלתי מושג, כמו חסד התפלה… הפה של האדם התחתון, החומרי, הגשמי, החדלוני, הזמני, אשר יכול פשוט לפתוח את פיו ולדבר נכבדות אל אדון הכול פלא הפלאים…
לתפילה לא צריך שום כשרון, ושום עומק ולא עוד משהו נוסף, אלא אך ורק פשיטות והתבטלות מוחלטת למי שהכל בידו זו היא תפילה.
זה נכון, שחכמינו הקדושים זכרונם לברכה, תיקנו לנו נוסח אחיד של תפילה ותחנונים, אשר מאז, זו היא חובה קדושה, וזכות עצומה להיצמד לטקסט הקדוש הזה, ודווקא על ידו לתקן תיקונים עילאיים, אך סוד התפילה בכללותה, עדיין נותר בעינו כמו שהיה מאז ברוא אלקים אדם על פני האדמה הרשות ניתנה לדבר אל האלוקים, לבקש ממנו, להתחנן אליו, להתלונן בפניו, להגיד לו את הכול, ממש הכול, כמו שמדברים לידיד טוב, ידיד נפש אב הרחמן.
מרן הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שיבח מאד את תפלת הנשים, אשר נאמרת בתמימות ובפשטות גמורה, ולא העדר עומק שכלי יש כאן, אלא הנכון הוא, דווקא ההיפך הגמור, הבינה היתירה שבהן, היא מניעה אותן להבין, כי לפני בורא כל עולמים, אין ישות אחרת חוץ ממנו, וכיון שכך, אין שום התחכמויות בנושא זה, פשוט, פותחים את הפה ואומרים מה שמונח על הלב.
התפילה היא סוד החיבור בין אדם לקונו, וחיבור זה אמור להיות מושלם לחלוטין חף מכל ישות עצמית שתפריע לחיבור. המגיד הגדול והקדוש, רבי דובער ממעזריטש זי"ע התבטא, שכשם ששני קרשים הנדרשים להידבק, אמורים להיות מנוקים קודם מסרך טינופת שבהם, כדי שהדבק יעלה יפה, כך הדבקות בה' יתברך, אמורה לבוא מתוך נקיות גמורה, שהטינופת לא תפריע להידבקות. הטינופת הזאת היא הישות העצמית, הצינית, הלועגת, היהירה והבושה בהתקרבות הפשוטה לבורא עולם, למול לעג הסביבה המתחכמת, הרי זה לא נעים בכלל, להיות צדיק בסדום של קרירות קולקטיבית ולפתע לדבר גבוהה גבוהה ממציאותו של השם יתברך, הנוכחי כל כך, אולם, הפשטות הנקיה כוחה גדול להתנקות לגמרי מזיפי הלכלוך שדבק בנו במהלך המירוץ המייגע אחרי עולם הכלום.
כל האדם נולד בצורה כזאת של תפילה, כל חשיבתו התת-מודעת מונעת על ידי משהו נסתר ממנו, שאנו מכירים אותו כתפילה, כל השאיפות, החלומות, הרצונות, המאוויים, התשוקות, הכמיהות שאנו מעלים בחדרי הלב?
למה?
מי מבטיח לנו שמשאלה תתגשם?
מה זה ה'הלוואי' הזה? שאנו כה מרבים להגות בו בהקיץ ובחלום…
– אם לא הבעת משאלה כמוסה לנעלם, שדווקא אינו כל כך נעלם, הוא גלוי לגמרי, הוא השם יתברך בכבודו ובעצמו.
הנה אדם נוהג ברכב בכביש סואן, ולפתע הוא נתקע במהלך מסוכן, חייו תלויים לו מנגד, והוא, בלי משים, 'מתפלל בלבו', שהלה לא יעקוף אותו, וכדומה.
למי התפללת?
הטבע, הטבע הישר שברא בורא עולם, שעשה את האדם ישר, ונטע בו את התובנה הכי בסיסית בחיים, ששום דבר אמיתי לא תלוי בך, בני היקר הכל תלוי בי, רצונך משהו?
בקש!
ככל שהתפילה יותר פשוטה, וסובבת על דברים קלים של מה בכך, שלבעיות בחיי היומיום, כאלו דברים שלא עושים עליהם 'טראסק' כה גדול, כך היא יותר מרוממת. כי אם נתפלל על דברים 'ענקיים' בלבד, הרי זה כמו שאנו אומרים, תראה, רבונו של עולם, בגדול, אנו מסתדרים די טוב, לבד… אבל, אני כבר אקרא לך כשאתקע היכנשהו…
ואילו המתפלל על כפתור קרוע, או על חסרון במטבע למכולת, מגלה בכך, כי כלום, ממש כלום, לא מתנהל למישרים, לולא השגחתו הישירה של המנהיג לבירה, האחד והיחיד והמיוחד. המאמין האמיתי במציאותו של השם, יודע, כי אין דבר 'גדול' לפניו, הדברים שנראים לנו כה קריטיים, הם ככפתור תמים לפניו, הכל שוה לפניו, קטן כגדול, זו נקודת הבינה הכי יסודית בסוד התפלה, ההבנה כי אין עוד מלבדו ממש, לא רק א'ל נוסף, חלילה וחס, אלא כלום, אין עוד כלום חוץ ממנו.
אם נתבונן בחסד התפלה הלזה, לא נפסיק להתפעל מהבזבוז שלנו כבריות שאינן מנצלות את החוויה הזאת, לשתף את יוצרנו במהלך החיים, ובמיוחד, לאור העובדה כי הקשיים נועדו למטרה זו עצמה, שהקדוש־ברוך־הוא, כביכול, מבקש מאתנו ישירות: "השמיעני את קולך", כי קולך ערב… התפלה היתה אמורה להיות תובנה הכי פשוטה של הברואים גם ללא ספרי מוסר וחסידות, עצם ה'רשות' היא הכול.
ברגע שהוברר לאדם מאין הוא בא, ולאן הוא הולך, ואין שום איסור של חוסר כבוד או משהו כזה, להשתפך מול הדרת קדשו של בורא עולם, היה מן התימה על מי שלא נוהג כך. נוהג כך, בהיותו לבד ובמשרד, נוהגת כך בעת שטיפת כלים, נוהגים כך כשאנו ישובים באוטובוסים ללא מעש, כך תמיד, לחוש את מציאותו הבלעדית של היוצר תוך כדי שימוש יומיומי ביצירתו, עולם העשיה והאמונה תרין רעין דלא מתפרשין.
אין לה ניגון אחיד לתפילה, אין לה דינים והלכות לתפילה (הפשוטה) היא כל כך נגישה וקלה, צריך רק אמונה בחוש, להבין שאני ואתה, ואתם, וכולנו, עומדים ניצבים לפני בורא עולם הבוחן כליות ולב, ויודע הכל עלינו, ורק מצפה שנתלונן בצל צחצחות של אהבתו וחיבתו העצומה קחו עמכם דברים ושובו אל ה', דברו אלי, אומר השם יתברך, הלא כך בראתיכם, אנשים קטנים, כמהי ותאבי תפילה ושאיפה שתתגשם, ומי כה' אלקינו בכל קראינו עליו הוא שומע לנו, אשרינו מה טוב חלקנו.