שיהיה חיוב אצל כל אחד ואחד ללמוד כך וכך בכל יום
כל אחד אוהב להיות עקבי, ליצור מסגרת של שגרת חיים קבועה, בה המעגליות חוזרת על עצמה, האדם השפוי שואב מכך סיפוק רב, הנה אני יכול… אתמול, היום ומחר… וגם מחרתיים.
זיכה השם יתברך את עמו ישראל, וגם במנהגי ישראל קדושים קיימת עקביות, כך קריאת התורה בשבתות, מביאה את העם כולו באי בית הכנסת כמובן, להקשיב לקול הקורא את תורת משה, מדי שנה בשנה שומעים את כל התורה כולה, הזוכים יותר מקדימים וקוראים לפני שבת 'שנים מקרא ואחד תרגום', אשר כהבטחת חז"ל הקדושים, הרגיל להקפיד בכך זוכה לאריכות ימים.
יש משהו נפלא במה שעושים 'כל יום', הקביעות, היא מסגרת היוצקת לתוכה קדושה, בספר תיקוני הזוהר הקדוש, מביא, כי השכינה הקדושה, אינה שורה במקום ארעי, רק במקום של קביעות, היינו על אדם שקובע את עצמו באורח יציב וקפדני למען קדושת התורה והתפילה.
מתוך אותה מסגרת של קריאת התורה התפתחו מסגרות שונות שיהודים קבעו לעצמם במהלך הדורות, להתחבר 'באופן קבוע' אל התורה הקדושה, ההלכה, התלמוד והמוסר.
המפורסמת שבהם, היא מסגרת לימוד הדף היומי שבתלמוד בבלי, עליה התווסף לימוד דף היומי בתלמוד הירושלמי, וכן לימוד יום יומי של שלושת פרקי רמב"ם וכו'. אשרי עם ישראל.
הנביא ישעיה קורא לנו בנבואתו: וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן …
הקובע את עצמו ללימוד דף היומי, מלבד שבמהלך שבע שנים, זוכה הוא להיות בכל מסכתות הש"ס ולמלאות כרסו בבשר ויין רוחני, מלא מדע וחכמה, זוכה הוא לקרבת אלקים איתנה שאין דומה לה בשאר עבודות השם כי אין כמו תורה, לדרוש באמצעותה את השם יתברך יום יום…
אך זה לא פשוט בכלל. זה נראה קוסם וקורץ, בהשקעה של שעה ביום, אתה נמצא שם, כובש את כל הש"ס, אך כאמור, זה לא דבר קל כלל ועיקר. וזאת, משום שהמלך הזקן והכסיל גם יש לו קביעות יום יומית להסית את האדם להפסקות, לחופשים ולסטופים שונים… והוא, הרי מלאך הוא, לא מתעייף מלהסית לדחיות, זהו עקבי מאין כמוהו בהתחשב בעקביותו זו, עלינו להשמר מפני סכנת הכחדה רוחנית, בדמותו של 'מחר אשלים'!
וזאת עליך לזכור, עוד 'לפני' שהנך מתעניין בקביעות של דף היומי, אין להשלים למחר, זה שקר, המחר איננו בידך, אינך מכירו עדיין, כשהוא יבוא, יוביל בכנפיו הפתעות, ולא דווקא נעימות, הגדולה שבכולן תהיה, הדחיה הנוספת למחרתיים, וממחרתיים לשבוע וכו', עד לסגירה הרמטית של כריכת הגמרא.
כשעם ישראל חוגג ברבבותיו את סיום הש"ס העולמי, נצבט הלב מקנאה למראה אלפי המסיימים הפזורים ברחבי כדור העולם, המצטרפים החדשים עולים על העגלה הדוהרת בהתלהבות, אך לא תמיד מצויידים במידע האמין הזה: אין מחר, יש רק היום! זה סוד ההצלחה של כל סיום אפשרי של כל דבר.
למחר תפקיד משלו, והלואי שלא נצטרך לוותר עליו חס ושלום, איך ניקח אחריות להעמיס עליו תפקיד של היום הזה, באמתלא כלשהי? ועוד משהו, המודעות הפנימית העמוקה בדבר היות לימוד התורה הדבר החשוב ביותר בחיים, היא הכוח המניע והמנצח, כי אם זה הכי חשוב, זה גם דוחה את הכל, ואת הכל ממש עכשיו… לומדים!
אדם שחי בגישה כזאת, קרבת אלוקים כבר אינה צמד מילים של ספרים קדושים, היא חלק מהווייתו הפשוטה, חלק מהחיים. מסירות שכזאת לתורה, מטהרת את האדם מהדברים, שרק הוא יודע, שעליו להיטהר מהם, קרבת אלקים יחפצון.
אמר רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב זי"ע (שיחות הר"ן סימן יט): "נכספתי מאד … שיהיה חיוב אצל כל אחד ואחד ללמוד כך וכך בכל יום, ולא יעבור, וכיוצא… אפילו אותן האנשים הרחוקים מן הקדושה מאד, שנלכדו במצודה רעה, עד שרגילין בעבירות, חס ושלום, רחמנא ליצלן, רחמנא לישזבן, אף על פי כן הכוח של התורה גדול כל כך, עד שיכולה להוציא אותם מן העברות שרגילין בהם חס ושלום. ואם יעשו להם חוק קבוע וחיוב חזק ללמוד בכל יום ויום כך וכך, יהיה איך שיהיה, בודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה על ידי התורה כי כח התורה גדול מאד"; כי כל זה סוד ההצלחה, כך וכך "ולא יעבור".