דבקות מביאה אושר לאדם
מוצאי שבת קודש י"ב תמוז תש"פ
הדבקות בהשם אמורה להיות נקיה ביותר, דבקות בהשם ובעוד משהו – זו תערובת לא רצויה. הבעל שם טוב הקדוש היה אומר, הדבקות היא האמונה והאמונה היא הדבקות. מה הכונה דבקות? וכי אדם יכול להדבק בהשם באמת? אלא שהענין הוא דבקות המחשבה, שהמחשבה תחשוב תמיד על מציאות השם יתברך, שאתה מוקף באלוקות, והוא חי מתוכך, כביכול, כאשר אדם דבוק בבוראו – הוא זוכה לשמחה אמיתית, משום שעוז וחדוה במקומו, אדם שההויה שלו כולה נמצאת בעולם השמחה האמיתי, הוא חי את השמחה הזו, הוא רגוע תמיד, הוא עשוי להגיע אל האושר הנכסף כל כך, שהנשמה שלו מאושרת, הוא מרגיש מוגן. כמובן שאין הדבר הזה בא בנקל, על האדם להשקיע המון בהתבוננות מחשבתו במציאות השם, עד שהמחשבות שלו, באופן אוטומטי, תמשכנה אותו אל האור הפנימי שלו, שלא יהיה הדבר כרוך באיזה תרגול נוסף, או בעצימת עינים ובסערת נפש כלשהי, אלא עצם המהות והחיות הפנימית שלו – תהיה חיות אלוקית קדושה, והלא זה מה שכתוב בתורה: ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. החיות האמיתית, הפורחת, הזורמת, המשתלהבת לה מבין קשיי החיים – היא הדבקות. זה סוד יהודי עתיק, שגילו מפה לאוזן אב לבנו, מימות האבות הקדושים, במתן תורה זה נגלה לכולם, אבל עדיין צריך להקשיב להמיית המלים, למה שהן דורשות מהלב שלנו, לתגמל אותו באמונה ותקוה, כי אכן, זהו הפתרון לכל הצרות שלנו בגשמיות וברוחניות.