שגיאת התשובה המזוייפת
ו' אב תש"פ
פעמים רבות אנו מכים על חטא, רגשות אשמה אופפים אותנו, איננו נרגעים ממה שאנו בעיני עצמנו. אנו רוצים להיות אחרים, אנשים כשרים יותר, טהורים יותר, וכל מיני שינויים שאנו מתגעגעים אליהם, בהשקפה שטחית נראה כי אנו קרובי תשובה, משום שאנו רואים את עצמנו נזכרים במרירות החטא, ורוצים לעשות תשובה על החטא, וכי יש דבר יותר מזה? אז התשובה היא: שהכל שטויות והבלים, הצער הזה, לעיתים, אין הצער הזה – צער של תשובה והתקרבות, כי אם צער של פריקת עול, משום שהוא מדמה להשקיט מצפונו בהתחטאות עצמית, ההלקאה הנוראית הזו שבטעות הוא מייחס לה תנועה של תשובה, היא מספקת לו מין הרגשה שהוא צדיק וטוב בכך שהוא מצטער, ברוב המקרים, אחרי שוך חמת המצפון, הוא חוזר לסורו, וזו היא הסיבה – כי לא התחוללה כאן תנועה של תשובה, כי זאת האחרונה חיה ונושמת אחרי התבוננות, בבחינת ולבבו יבין ושב, ולא זולת.
אכן, יש פעמים שרגשות אשם במינון הנכון – יכולים להביא את האדם אל אור חדש, החלטה שנולדה אחר ההתפכחות משכרות החטא, אך זה קורה רק כשאין הרגש בא להסיר אחריות ממנו, ולהסתפק בהתחטאות והתבכיינות, שנותנת הרגשה ואשליה של התחסדות מזוייפת, ולמה היא מזוייפת, כי היא עלה התאנה לערוות החטא שלא תוקן בכלל. אכן, השימוש הציני של הבעל דבר באחד מתיקוני התשובה – החרטה, מטעה מאד את האדם, כי חרטה אמיתית לא גורמת לו חדלון ונפילה נוספת יותר גדולה מהחטא, לכן המקום הנכון הוא בזיהוי החטא. לדעת, מה באמת שורש החסרון שלי, למה אני לא עושה את מה שאני מאמין בו, מה המצב שדורש תיקון, באמת בפנימיות, מה העקרון הפנימי שמניע אותי לחטוא, איפה הדבר הלא המתוקן.
מבהיל לחשוב, שהתשובה הענקית שאנו עושים – יושבת על מקום זניח, ואת המקום העיקרי, הלא מתוקן, איננו מכירים בכלל, משום שהוא חמקמק ואינו חפץ בתיקון, הגאוה העצמית של האדם שאינה נותנת לו להביט פנימה מתוך אמת נוקבת, היא זו המייצרת תשובות מזוייפות לא מדוייקות, ולא מביטות פנימה אל החסרון האמיתי שלא מראה את עצמו, הוא פשוט יושב שם ושקט, וממתין לטיפול יסודי. אז קדימה לעבודת אמת.