יום התגברות החשק הקדוש החדש
אהה! זמן מתן תורה.
מי ישוה לך ומי ידמה לך יום הששי בחודש סיוון, שבשבילך נברא העולם. היש יום גדול מיום זה? כל התורה, כל המצוות, כל האמונה, הקדושה והטהרה תלויות ביום קדוש זה חג השבועות.
"כִּי הוּא זֶה יוֹם הַמְּקֻוֶּה לַבּוֹרֵא, לַתּוֹרָה, לָעוֹלָם, לָעֶלְיוֹנִים, וְלַתַּחְתּוֹנִים, וּמִיּוֹם הַבְּרִיאָה הֵם יוֹשְׁבִים וּמְצַפִּים מָתַי יָבוֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְבָּר סִינַי, לָזֶה כְּשֶׁהִגִּיעוּ שָׁמָּה לֹא עָצְרוּ כֹּחַ לְסַפֵּר סֵדֶר הַדָּבָר, וְתֵכֶף קָדְמָה הַהוֹדָעָה בְּאוֹמְרוֹ בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ וְגוֹ', הִגִּיעַ חָשּׁוּק וְנֶחְשָׁק לְחוֹשֵׁק וְחָשּׁוּק, וְשָׂמְחוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כִּי זֶה הוּא תַּכְלִית הַבְּרִיאָה וְתִקְוָתָהּ" – – – (לְשׁוֹן הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ לִשְׁמוֹת יט, ב).
למדים אנו מדבריו הקדושים, כי מהות היום הקדוש הזה, חג הבכורים, עצרת, חג השבועות זמן מתן תורתנו, היא מהות התגברות החשק לדבקות בהשם יתברך ובתורתו הקדושה, מה נוסף ביום זה? אור החשק דקדושה.
הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נקרא גם חושק וגם נחשק, אין הסבר אנושי מתקבל על הדעת, אודות סגולת עם ישראל, שדווקא אותו בחר ה' מכל עם ורוממנו מכל לשון, אך כיון שבמציאות בורא עולם העניק את התורה רק להם, יודעים אנו כי בנו חשק ה' מאהבתו אותנו, כמבואר בפירוש בפסוק (דברים ז, ז).
אם נשים לב, נראה שתחילת מפלה בעבודת השם היא מיעוט החשק, פרימת הקשר האלמותי בינינו לבין בוראנו, קשר שמיוסד על אור החשק, אור ההתקשרות האיתנה שאינה כלה לעולם, כשיהודי אין לו חשק להתפלל או ללמוד, באותו רגע נכבה אצלו אור החשק, החשק הזה הוא אור, וכשכבה האור אין חשק.
מה עליו לעשות אז?
בעת שכזאת, מייצרים חשק חדש, לחשק אין גבול ואין לו הסבר, גם אם הוא איננו, יכול לאדם לזכות לו מחדש, על ידי עבודה ללא חשק… סתם כך, כי ה' אמר, אין לי חשק אז מה? כך, ורק כך, מייצרים חשק. לא חשק בתוך העבודה אלא חשק לעשות את העבודה חשק לעשות רצון ה'.
עמקות נשמתו של יהודי קשורה ואחודה בתוככי החשק הנשגב הזה, וזו סבת החשקויות הזרות שאופפות אותנו, בהעדר החשק הזה, המסגרת של חשק מתכוונת לממש את עצמה בדרך זו או אחרת, ואוי לו לאדם שהחשק לחשוק האמיתי נעדר ממנו, אין מסכן ואומלל ממנו.
נכנס חשק של הבל יוצא כנגדו חשק של קדושה, נכנס חשק דקדושה נהדף החוצה הבל החשק. אהה! מה צמוד המאבק, מה נוראה היא המלחמה, ללא פשרות ללא ויתורים או זה או זה.
זה תפקידו של יום השישי בסיוון, החשק האלוקי שב לפעום, ניתנת ההזדמנות לייצר חשק מזן אחר, חשק לתורה ולתפילה ולדבקות הבורא. הקולות והברקים, הענן והאש של התורה, כולם חיים וקיימים זהו לא ענין היסטורי בלבד, זה חוזר על עצמו בכל שנה ושנה, ובתנאי אחד… שנגלה נכונות, שנהיה שם ליד ההר, כשבלבנו החלטה אמיצה, חזקה ואיתנה שהיום שלאחרי יהיה שונה לגמרי מהיום שלפני… משהו טוב יותר, שחושק אחרת שרוצה דברים אחרים.
בעלי המוסר משלו את המתחנן בברכת אהבת עולם ותן בלבנו בינה וכו' ואחר כך מתעלם ופונה לעבודתו למי שבא להתחנן לעשיר יום יום שיעזור לו, והלה מסר לו את כתובת משרדו, בוא לשם, אמר, וקח את ההמחאה המוכנה לך… האיש ביכר בלבוא יום יום, בוקר, בוקר, בוקר… ולנדנד שהוא רוצה עזרה, אך לבוא לקבל את העזרה אינו רוצה.
רבותינו, תלמידי מרן הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, מוסרים משמו, כי כל עיכוב הגאולה הוא מחמת שאין מאריכים באהבה רבה… בברכה זו מובעים תחנונים על פדות גלותנו, אך לפני זה אנו מתחננים בכל לשון של בקשה ותחנונים על ידיעת, הבנת ושקידת התורה, העשיר הגדול, כביכול, יתברך שמו, רוצה להעניק לנו, אך אנו לא חושקים.
מה שעלינו לעשות זה רק דבר אחד ויחיד להוסיף שיעור תורה! אם לא עשינו זאת לא קבלנו את התורה… הכל סתם מן השפה ולחוץ, וזה פשוט מאד, עלינו לקבוע ביום חג השבועות עוד שעה 'מתה' ולהוסיפה למעגל שעות התורה שלנו, ואז, גם אם אין חשק הוא בוא יבוא כי יש לחשק על מה לחול.
החושק יתברך שמו, מצפה להשרות שכינתו על זה שקובע את עצמו בקביעות עצומה אל השראת השכינה, זה שקובע את עצמו ללימוד התורה, הוא זה שזכה לקבוע מסגרת להשראת השכינה הקדושה לא קבע? לא תשרה השכינה, וחבל.
מובא בספרים, כי תיקון ליל שבועות המורכב מתחילת וסוף כ"ד ספרי נ"ך ופרקי משניות, אשר לפי כתבי האריז"ל יש בו סודות עילאיים, הוא בבחינת דוגמית על השאיפה שלנו לזכות מהכל, אנו מגלים בזה את אור החשק הנולד מחדש בליל שבועות.
באמירתנו את התיקון הקדוש, בתפלתנו החגיגית בפרוש תכול שמים את אברתו על היקום, נכריז לעצמנו ולבוראנו נולד משהו חדש כאן, נוצר אור החשק להיות דבוקים אל הנחשק הגדול החושק והחשוק.