המתייצבים היום יומיים
קבלתי מאחד הקוראים שלנו דרישה מיוחדת…
– בבקשה, כתוב משהו על 'תפילה במנין'… כתב מישהו.
זה היה מאתגר, לנסות לחשוב על זוית נוספת, שאינה נדושה במצוה הגדולה של 'תפילה במנין', או במילים אחרות: איה הן האותיות שעמן נוכל לשכנע את המתרשל שמהיום והלאה פשוט יקפיד על מנין.
ובכן, ניסיתי למצוא את הנקודה שעליה עומדת הזהירות של הנלבבים בעם במנין, ודומני כי מצאתי.
נקודה זו, אם נצביע עליה, יהיה לנו קל בגינה, לבצע מטלות השייכות אל עבודת השם, ובתוכן ההקפדה היומיומית הזאת:
שחרית – מנין,
מנחה מנין,
ערבית מנין…
זה לא פשוט.
בעיני רוחי אני מתבונן בפלוני, ממכריי, המקפיד הבלתי נלאה בחיפוש אחר מנין אף בזמנים בהם לכולי עלמא, יש היתרים שונים, להפטר מכך.
נזכר אנכי בנסיעות מעיר לעיר בשביל מנין, בויתורים מפליגים על נוחיות ונעימות, על כסף ורווחים, על הנאות ומטלות לא מבוצעות כשהמטרה ברורה: תפילה במנין עשרה מישראל, בכל עת, בכל מקום, ובכל מצב.
כך מאחרים לטיסה בלב רגוע, נעדרים משמחות משפחתיות, לא מופיעים למשרדים חשובים יש מנין? הרי טוב! אין מנין אלך רק למקום שיהיה בו מנין.
ידיד זה, ריגש אותי במיוחד, בספרו לי בשיא הפשטות, על הגדולות והנפלאות שזכה להן בנדודיו המעוררים השתאות אחר תפילות בזמנן וכצורתן – – –
עמדתי משתומם, תוהה ומופתע אך לו, לעובד ה' המסור, זה היה כל כך פשוט: הלא ה' ציוני כך לעשות! כלום אוכל לנהוג אחרת?
התואר שמחשבתי הכתירה אחד כזה, עלה מידית במדעי:
חיל!
זה חיל נאמן למלכו!
כי הלא איזה חיל יעדיף טיסה, חשובה ככל שתהיה על פני קיום רצון המלך? מי יעמוד בתור בבנק חרף העובדה שהשקיעה מתקרבת וצו ההתייצבות לפני המלך מרחף מול עיניו כחרב המתהפכת?
זהו זה ושבתם וראיתם בין עובד אלקים לאשר לא עבדו זה חיל וזה אינו חיל…
הבינו, להתפלל רוצים כולם! מדובר הרי ביהודים יראים ושלמים אשר יודעים תפילה מהי… אך ההבדל הבולט בין שני סוגי האישים הוא כזה אלו רוצים להתפלל, ואלו רוצים לקיים את רצון מלכם…
בפנימיות, כל יהודי הוא חיל לקודשא בריך הוא כל אחד מאתנו, מיועד מטבע בריאתו לשוטט שעות רבות בשביל לקבץ עשרה יהודים בשביל אמן יהא שמיה רבה וכו', קדושה וברכו, ברכת כהנים וקריאת התורה, י"ג מידות וקדושה דסדרא ועוד היוצאים מן הכלל לטובה, הם אלו שזוכרים את הצג המלכותי שעל גביהם חיילים הם! ובתפקיד הם נתונים, אין להם שמץ של רצון להשתמט מחובתם כלפי המלך מלכם האהוב.
נקודה זו של 'שירות' בצבאו של מלך, יכולה להקפיץ את העצלנים ביותר שבינינו לעבודת השם.
הלא למי הנך עושה טובה שאתה מצטרף לצבא המהללים את השם?
הלא רק לך, לעצמך!
זה רווח יחיד ומיוחד במינו שאין לו תחליף, הזדמנות שאינה חוזרת, ואין כערכה בכל העולמות כולם…
– מי יכול להעריך שמיעת קדושה וברכו פעם אחת בחיים?
מי יודע לתקן את התיקונים הנצרכים להשלמת ההפסד העצום של ויתור במזיד על אורות רוחניים נשגבים כאלו?
אין לנו השגה!
יהודי שלם הוא יהודי מתבונן! האם צוונו חכמינו ללכת עד מיל, בשביל מנין, כדי שאני ואתה נתפלל בחופזה בסלון הבית באמתלא כלשהי?!
מה נענה ליום פקודה?
מה נענה, בעצם, לעצמנו, כאשר נווכח באיזה אור בהיר מדובר אור של תפילה במנין!
הבה נתבונן בזה חיילים! זה מגיע לנו.
המניעים העיקריים של חייל הם לעשות 'בדיוק' את רצון המלך. מניעים אלו עמידים בפני כל מניעה והפרעה כי יש משהו עליון שדוחה כל ענין, אין חשיבות זהה לחשיבות עבודת-מלך, אין.
גם אם מישהו מאתנו יתפלל בכוונה עצומה ביחידות…
אמנם הוא עשה את רצון ה' אבל לא בדיוק חסר כאן בעבדות! בצבאיות!
זה לא חיל!
כי חיל מבצע פקודות בדיוק.
יש המון סבות שלא להתפלל במנין אני צריך הכנה, יש לי יותר ישוב הדעת בבית, הכוונה מעולה יותר, זו לא תפילה כמו לבד, בנעימות בניגון וכו', זה על חשבון מישהו אחר, ביטול תורה, עסקנות ומעשים טובים, פרנסה היא כלום? וכו' וכו' וכו'
עכשיו, למול הרשימה הזאת שאין לה סיום, נעמיד משפט פשוט ותמים 'השולחן ערוך הוא הרי גילוי רצונו של המלך! שם כתוב להתפלל במנין, מדינא דגמרא'…
זה לא מכריע?
נראה, אשר יהודי שהוא בבחינת חיל, לא יודע כלום, בבואו להתפלל לפני ה' – כל השיקולים פורחים כי יש לי רק רצון אחד להידבק ברצון העליון להתבטל אליו! כלום קיימת כוונה מעולה יותר מזו בתפילה? הלא הביטול המוחלט, הוא כל סוד התפילה לזכות לעמוד מול המלך באפסיות מוחלטת זו תפילה.
מה יפו פעמייך בנעלים!
כל פסיעה שאדם פוסע לבית הכנסת כדי להתפלל במנין, כאשר זה בא בקושי, היא גילוי ההתבטלות של העבד למלכו, קשה לי… אבל איני מסוגל לעבור על דבריך, אלקים!
מתגנבת ללבי מחשבה, שעל פניה היא נראית די נכונה, שההקפדה על סוג הלכות כגון אלו, ובפרט משהו כה קבוע ושברירי כמו מנין, הינו המפתח לכל הארמון של עבודת השם.
יהודי שבכל יום ויום מימי חייו, משקיע מאמץ ניכר לקיים דבר ה', הוא יהודי אשר הנסיונות הרבים הפוקדים את בני העולם יהיו קלים יותר למיגור בעבורו.
הוא ינצח את מלחמת היצר. זה חיל עם כלי נשק מעולה ומנצח דידן נצח.
חיל של תפילה במנין:
– הרם את נשקך!