חתונה מעולם אחר
ט"ז כסליו תשפ"א
בימינו, כששגרת החתונת כבר היתה לזרא, היתה בחתונה של ידידי נחמן גולדשטיין איזו רעננות מרגשת, כולם הרגישו כי מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ומה שונה ומיוחדת החתונה הזאת מכל החתונות.
זרימת החיים הבריאה הפורצת מהחתן שלנו, הביאה אותו לרוגע אמיתי בכל מה שנוגע לחתונה שלו, מתחתנים ויהיה טוב, היה ברור לכולם… ואכן, כשיש אהבה ולב – יש הכל. זוג המלאכים יוינה ומוישי שואבי המים בששון (יונה סנה ומוישי קופמן), גילו את ההר המזמין הזה, עם העצים הדוממים והנוף המשכר, שם קנו את הודה והדרה של החתונה המיוחדת. הגענו למקום החתונה, ההר לבש חג, שולחנות ערוכים ביופי ויוקרה, כשהפשטות מסביב מוסיפה ניחוח כפרי, מסבים ליד הטבע…
והנה החופה, ר' יעקב ורשבסקי, בקולו השקט והשלו, מנעים את החופה, בעצם הוא מסדר קידושין, אבל הגיטרה ביד מוסיפה את הצלילים הנכונים, גם היא מסדרת משהו, נימים של הלב נפרטים כשנימי הגיטרה מתפזמים, בין לבין אנו שומעים הדרכות לחיים, אכן, זה מופנה לזוג הצעיר, אך הקהל עומד מוקסם, דומע, ממלמל תפילות חרישות, הכמיהה לטוב מורגשת בחלל, כולם רוצים חיים חדשים, והעינים מופנות אל הזוג המאושר, נחמן עם הלובן והטלית – הכל לבן ונקי, אמונה ושמחה, בנין חדש מתוך שמחה של מצוה.
טוב, נו, אנו גם רעבים, והנה לא שכחו את הפרט הזניח הזה – ארוחת חתונה במלוא מובן המשמעות, האירוח וההגשה היו ברמה גבוהה, יצאנו די מרוצים לעבר רחבת הריקודים, שם ציפתה לנו הפתעה של ממש.
כמה נהרות של אהבה תועלו לשם, עומדים צפופים ורוקדים רווחים, במלוא העוז, עד כלות הכוחות שכבר כלו, והנה השיירות מתחילות לבוא, החל מזמרים מפורסמים שבאו הפעם כחברים טובים, כל אחד לקח את המיקרופון, ושופך דלק למדורת הריקודים, תנועות הכיסופים, וריקודי הכמיהה הגדולה. והחתן? אוח, איזה סכרון עם האורחים, מקבל את כולם באהבה חברית, כאילו היינו משפחה אחת גדולה, כמה כיף היה.
המוזיקה… היא היתה ישות בפני עצמה, שני האורות, מוטי וייס ושלומי ברנשטיין, הפיקו עבודה של ממש, בשונה ממקומות אחרים שם הם עובדים, כאן הם השתתפו… מדי פעם הצצתי על העינים הבוערות, על המצח חרוש קמטי התעוררות של ניגון, רגעים מדאי גדולים היו שם, השירה היתה חזקה מאד, קול הצלילים יצקו לתוך הנפש את השמחה מרקיעת השחקים, הם היו נפלאים ברמה גבוהה כל כך, שאין כל כך את הביטוי המתאים למסגר אותם.
שעות רבות רקדנו ושמחנו בשמחת החתונה הזו, רבים באו בבגדי שבת כאילו היתה זאת חתונה משפחתית, ואכן, היא היתה כזו… חברים מצאו חברים ישנים, החדשים התוודעו לעוד נשמות תואמות ומתאימות, האהבה חגגה שם בתדר מאד עדין ואצילי, אנשים גם רקדו, גם שוחחו, גם שרו וגם אהבו…
בסופה של כל חתונה יש את הרגעים המרטיטים, את השיא בדקות הפרידה, כשאנו יודעים, שמחר כולנו סאחיים ופונים לטרדות החיים, וגם הזוג פותח במסע חיים ראוי לשמו… אז אנו משתדלים לגנוב עוד רגעי אור, כמו רצינו לבטא את המסקנות מהערב, להשאיר חותם לעוד זמנים שיבואו.
הכהן הגדול, ר' יונה בן אסתר, ישב שם כמחותן מזהיר פנים, השולחן היה ערוך שוב, החתן והכלה הסבו בראש, וכמו שנחמן אוהב לומר: די מוסדות האבן געפירט טיש… והנה מנהג חדש הפציע, והוא כל כך יפה… שבע הברכות עם מצוה טאנץ משולב, המכובד בברכה – מכובד במצוה טאנץ, כשהניצוח על המלאכה העדינה בידו האמנית, או יותר נכון בפיו מפיק המרגליות של יואלי דאווידווויטש, וכשזה האחרון פצח את פיו בנעימה, רצינו שהחתונה תתחיל שוב, איזו הפתעת חיים, אילו רגעי קסם אלמותיים, כמה יופי וחן היה שם. שימי נויבירט היה אומר (או שבאמת אמר) זה היה מאד קדוש…
הרגע שנגע בי, זה היה בריקוד המצוה טאנץ, החברים רקדו בכזו תמימות וכנות, בשמחה של מצוה ואהבה, מוישי קופמן היה באיזה עולם לא פתור, כשלחייו בערו בשמחה – רציתי לקום ולנשק (התאפקתי). ושימי עשה ריקודין נוסח בוטשאטש, עם החן המיוחד שלו, כמנהג ק"ק צפרירים יצ"ו, והחברים מירושלים, אלו שמגיחים מפעם לפעם בפנים מוארות וכוספות, עושים קצת מוזיקה פה ושם, וכאן הם באו כמחותנים של ממש… אשרי העם שככה לו. אגב, היה כדאי להסתכל על יונה באותה שעה, סתם אומר.
כשהגעתי הביתה, סחוט ושפוך, והנה בוקר חדש התפרץ ליקום, הבנתי, שלא היינו ערים בלילה, אלא השתתפנו בלילה 'כיום' יאיר, היתה חתונה מעלפת, עם המון טוב, והרבה נחת בלב, אהבה ושמחה.
תפילתי, כי הבית הזה יכונן את השראת השכינה בעולם, ודור ישרים יבורך יקנן בקן החמים והנעים הזה.