האכילה הקדושה מאד
ערב יום כיפור תשפ"א
התדר הגבוה של ערב יום כיפור, הוא ממקום חדש לגמרי, אין אנו מכירים בשפה היומיומית שלנו, יום אהבה מושלם שכזה, בו אנו נדרשים לאכול, ואכילה זו עולה ומצטרפת לתענית של מחר, תענית של יום הכיפורים הקדוש והנורא, המושג הזה שיכולה להיות אכילה חומרית שתהיה קדושה בדיוק כמו הפרישות מן האכילה, הוא מושג המבטא את היכולת של אדם חומרי להתבטל את האמת האלוקית ולהיות ניזון ממנה גם בחייו הגשמיים בעולם הזה, אין אנו מבינים עד עומק הרעיון מה מחוללת אכילה קדושה זו בעולמות העליונים, האמונה מבהירה לנו את העומק הזה, אנו מאמינים בקדושתו של יום התשיעי, יום בו אנו נדרשים לשוב בתשובה בדרך אכילה ושתיה והתענגות. כאומרים, שאנו רוצים ומבקשים לכבוש דם את המוצב הזניח הזה, את המקום שלא נכבש עדיין, המקום בו שוררת יותר פריקת העול, גם אותו אנו מסנפים אל גילוי המלכות, ומעניקים לבורא עולם גם משם כתר מלוכה. הקב"ה מסכים להיות מלך בעולם, וזה אומר, שאין סמטה אפילה שהאור הקדוש של מלך הקדוש לא מסוגל לגרש את חשכה, האור של החיים הוא אור של הקב"ה, האור הזה מתגלה בערב יום הכיפורים, בו אנו מתוודים לאחר ולפני האכילה, בין שתי אכילות קדושות בא וידוי. סדר הוידוי הנאמר בערב יום הכיפורים נאמר מתוך שובע ולא העינוי, בתענוג גשמי המגוייס אף הוא למעגל הקדושה, כלומר, אנו קוראים תיגר על מציאות בעולם ללא אלוקות, אנו רוצים שגם החיים הגשמיים שלנו ינקו מהקדושה, יתבררו לכדי כלים לאורות הרוחניים ויצדיקו את המטרה שלשמה נברא האדם, זה שבורא עולם ממש סולח לו על כל מה שהוא עשה במשך כל ימות השנה, הוא רוצה אותו גם בימי האכילה ושתיה, הוא רוצה אותו מתוקן גם בחיי היומיום, גם בקדושה של התדר הנורמלי, הריאלי, המציאותי, הנראה בעיני בשר מעולפות ורדומות, המציצות איכשהו אל הטוהר הנכסף, הרי אנו רוצים להיות טובים מאד גם כשאנו אוכלים בשר ושותים יין, אנו רוצים להיות שלמים עם המציאות של הבריאה ובוראה, מעולם לא רצתה נפש יהודית להתרחק מהקב"ה, לא היה יום אחד שיהודי נהנה מריחוק, איך מבטאים את הרצון והתשוקה האלו להתקרבות? אנו אוכלים בערב יום הכיפורים, ביום בו אנו נדרשים להכניס את קודש הקדשים של הימים אל היכל חיינו פנימה, ביום הזה אנו מתרגלים את התפישה הזו, האומרת, שגם כשאנו מגושמים כאילו – אנו זוכרים את הנצח של הנשמה, זו שמתוודה ומתחטאת מול הדר מלך, גם כאשר קשה מאד, כי הגוף צורח את צרכיו הקיומיים והפשוטים למדי, או אז אנו אמורים לחיות את ההויה האלוקית האחראית על כל הסיפור, וגם צרכינו האלה בכלל כל זה, אין תנועה אחת של יהודי שהיא יכולה להיות מנותקת, יהודי חי בשביל האמת של הבריאה, יהודי הוא הכלי לגילוי האלוקות בסוד "אני אמרתי אלוקים אתם", הנשמה האלקית המתגעגעת רוצה את אלוקים תמיד, גם כשהיא מוכרחת להסב לחברה את הגוף הזולל מסיר הבשר, מאיפה היא תשאב את הכח המיוחד לזה, מהמקום הכי עדין בנפש – ערב יום הכיפורים, יום ההתפייסות העולמי, בו נדרשים הגוף והנפש איכשהו להשלים ביניהם, שהגוף יהנה מהאור האלוקי, לפחות כחוייה אם לא בהזדהות מוחלטת, או כן, זו הבעיה העמוקה ביותר – חוסר ההזדהות של הגוף עם הנשמה, זהו שרשו של הקרב העקוב מדם נפילות, ההשלמה ביניהם יכולה לפתור סכסוך עתיק ולבנות פריצה לדרך חדשה, המשלבת בין השניים בקדושה ובטהרה, אורות נשגבים של אמת המהדהדים גם בהיכלות קריריים ובלתי מאפשרים, אור אלוקי של מציאות ואחדות אחת פשוטה ויחידה, המאיר את הכל ממש, ומפרש את חידת הבריאה כהרמוניה משתלבת ולא כניגודים מעוררים תהיות, חג יפה הוא ערב יום הכיפורים, הוא גם וגם, גם זיכוך הגשמיות בדרך עדינה ומחבקת, וגם התעלות אל אור הוידוי והחיטוי מכל כתם אפשרי, מין יום כיפור במהדורה אחרת, יום הכיפור של התדר הזה, המנקה גם מרתפים אפלים ומפריח מדברות שוממים ופעורי תמהון. שנזכה לחתימה טובה מאד! לאלוקות בהתגלות.