כיצד מייחדים את שמו יתברך?!
ערב שבת יתרו תשפ"ב
סיפר לי ידיד נפש חסיד ברסלב זך, צעיר לימים הייתי, כמה חדשים הייתי לאחר נישואי, אשתי הצעירה בת שבע עשרה בת לאמא שעשתה הרבה לעזוב את הגולה ולבוא לחבק עפר ארץ הקדושה. הענין של אומן ר"ה מטבע הדברים מופרך אצלה, עברו עלי הימים עד ר"ה – בחרדה של מתחילים, מניעות.. מה יהיה? איך אפגע ברגשות של מי שאוהב אותי וחפץ בטובתי כל הזמן, ואני, נוסע לי לאומן, מבלי יכולת להסביר פנימיות הדבר ה'הזוי' הזה. והנה יושב לידי אחד מידידיי, חסיד אף הוא, כולנו בני אותו חינוך, והחל מדבר אתי על יחודים קדושים.
האם יחוד הוא רק לכוון שמות הקדושים, אמר, הלוא כשמו כן הוא, עבודה פנימית לדעת שיש רק אחדות פשוטה של היחיד המשגיח אמיתי, אשר חי לבדו מתוך כל החיים, יתברך שמו, חי החיים. החבר מציע, בוא ונייחד את כל הנוכחים אליו יתברך, וכך הוא מתחיל 'לדמיין' אתי, איך שחי החיים פועל מתוך האיש הרנדומלי היושב מולנו, תראה איך הוא מלהג, צוחק, אוכל ושותה ומסביר, הלוא הוא אינו עושה כלום ממש, והרי רק הקב"ה מדבר ופועל מתוכו, התבוננו בזה, חייכנו, שמחנו, עברנו מאיש לאיש, וממש ראינו פתאום איך הכל אלוקות ממש, ואין שום דבר שאומר ופועל מבלי שיעשה ויאמר ויפעל זאת הקב"ה בכבודו ובעצמו.
עד שהגענו אל החמות ה'בעייתית' שבדמיון, גם אותה ייחדנו, וחשבנו איך היא, שתפשתי מרחק ממנה, מהפחד לפתח דיון עקר, גם היא כלי לדיבור ופעולת האלוקות שבתוכה. והנה להפתעתנו, היא קמה וניגשה לעברי – הלוא אתה נוסע לאומן, אמרה, למה שלא תקח ממני רשימה של כל אלו, שהייתי רוצה שתזכיר אותם באומן. אם לרגע חשבתי שהיא צינית – התבדתי, כי היא התכוונה לכך, תמו אמרותיה, נגמרו אג'נדותיה, והנה היא לפני – בקול אלוקי מזוכך הבוקע מתוכה. האם זה נקרא המתקת הדינים? אולי. אבל בטוח שהיה פה יחוד. שאני לפחות אבין, כי כאן יש רק ה' הדובר, ואין עוד מלבדו ממש.
אין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, גם הדיבורים, כולל אלו שלא נעימים לנו, הכל כאשר לכל אלוקות גמור הוא, חברי הטוב, גילה לי את ענין היחוד האישי, בו אדם מתמסר לגמרי לאלוקות הנוכחת, שמפנה את מקום האגו הסובל אל האור האלוקי המנחם, אין דברים שנאמרים סתם, אין מקרים שהם לחנם, כי הכל מושגח כל כך, הכל עם משמעות עמוקה כל כך, ותפקידי היחיד, הוא להקשיב לתדר האמיתי הזה, לקלוט את השידורים האלוקיים, גם בזמן שאיני מבין עדיין את פשרם, האור האלוקי הזה פונה אלינו לפעמים מתוך הטבע ממש, וברוב המקרים הוא אכן מצליח להשוות לו איזהו טבע ממש, אפילו מרגיז קצת… עד שאנו קולטים.
ועוד אמר לי החבר, מה אתה חושב? כשהבעל שם טוב תלה את קרבת הגאולה בכך שכולם "יוכלו לעשות יחודים כמוך", האם מוכר בבסטה בשוק יוכל לייחד ממש יחודים? והלא לא למד מעולם את שער הכוונות ואת שער היחודים וכו', אלא שיבוא יום, אמר החבר בהסבירו את דברי הבעל שם טוב, שכולם יראו ממש את האלוקות, ויהיה כל כך נכון לחיות בעולם כזה, שכל אדם מיד יראה, במרחב הפרטי שלו, את השם יתברך, מנהיג אותו, מדבר אליו, מנחה אותו במעגלי צדק. אם הדיבור נראה קצת קשוח ואנו די מתבלבלים ממנו, מה שעלינו לזכור, כי זהו דיבור של השם, ככה יומתק הכל, הוא יהיה פחות חונק וקשוח, כי אף אחד לא העליב ולא פגע, יש כאן משהו יותר גבוה ואישי, מאת בוראי ויוצרי, כמה אורה יש באפלה הזו!