קשר אמיתי עם הבורא
היהדות! עומדת על רגל אחת:
הכרת הטוב!
כל אחד מאתנו, יודע היטב, כי אין דבר יותר בזוי ומגעיל בעולם מאשר אדם שמגלם במידותיו מידה מגונה של 'כפיות טובה'. אין.
– עם קצף על השפתים אנו מסננים את צמד מילים אלו, כאשר אנו נתקלים בתופעה מבישה זאת כפוי טובה שכמותו… אנו מביעים את שאט הנפש.
להוותנו, חלק מהמרקם האנושי שסביבנו מייצג את הדמות הקלאסית של כפוי הטובה לדורותיו…
זה ממש מעורר זעם.
כפוי טובה! איך לא זכרת את הטובה שעשיתי לך מכל הלב, עכשיו אתה מתכחש? לא יפה!
כמה שזה נשמע כה פשוט, ומעורר מורת רוח וחלחלה עמוקה, אנו סובייקטיביים לגמרי כשאנחנו בעצמנו כפויי טובה מליגה אלף, ואנחנו אפילו לא שמים לב.
– מפתיע ביותר… לא?
בעצם, אנו אוהבים הכרת הטוב, כשזה לא נוגע לפיחות מסויים בנוחותנו, מהותנו החומרית לא מכירה שמץ של טובה כשהיא אמורה לוותר משהו, למשל בשביל… בורא העולם!
שם אנו מתנכרים לגמרי, איננו מכירים במקור לנשימת אפנו זהו טבעו של האיש בעולמו כפרן טובה מובהק.
בעצם, כל היהדות תרגום בודד לב: הכרת הטוב! כל המצוות, המעשים הטובים, התפלות, הלימודים ארחות החיים היהודיים במסגרת הכרת הטוב המה. ה' אמר וכך יהיה! הוא הטוב והמיטיב מבקש משהו מאתנו, נסרב לו?
ושימו לב לדברי בעל ספר החינוך (מצוה לג):
– – – 'וכשיקבע זאת המידה בנפשו, יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאוויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאילולי הנפש שחננו האל יהיה כסוס בפרד אין הבין, ויערוך במחשבתו במה וכמה ראוי לו להיזהר בעבודתו ברוך הוא'.
כלומר, כאשר תהיה קבועה מידת הכרת הטוב בלבנו נעלה אל היכל עבודת השם! שורש הירידות מקדושת העבודה הוא ההתכחשות לחובתנו כלפי מלכנו, הפניית העורף, השכחה המכוונת המודחקת כפיות טובה!
וכך כותב גאון המחשבה הקדמון רבי יצחק עראמה זצ"ל, בספרו 'עקידת יצחק':
– – – 'גם חז"ל אמרו כי אחד מג' העמודים אשר העולם נכון ועומד עליהם הוא גמילות חסדים, שהיא מידת הכרת הטובה, והנה הטוב והחסד הרב אשר נקבל מהשם יתברך, נחלק בכלל לשלש סוגים
החיים – כי רק בדבר פיו אנו חיים כל ימי היותנו עלי ארץ…
המדע והחכמה – כי רק הוא מאיר עיני שכלנו להבין ולהשכיל כל אשר נעשה עלי ארץ, ולהתבונן בעיונים אלקיים ורוחניים…
הפרנסה – המזון אשר נאכל להחיות נפשנו, והטרף אשר נביא ללחם ביתנו…
ועל שלש אלה נודה בפינו בכל יום כאשר נקיץ משנתנו, באמרנו "אלוהי נשמה" וכו'. הנותן לשכוי בינה" על מתנת החיים והחכמה, ושאר הברכות הכוללות תודתנו על כל שאר מחסורי גויתנו, ועל כן ציונו השם יתברך בתורתו גם כן להשיב על שלש אלה מתנות אלקים, גמול משולש להשם יתברך, כביכול, ואף כי קטנים ופחותי ערך הם מאוד, בכל זאת הם סימנים ואותות המורים כי אנו מכירים שלש אלה מיני טובותיו אל ה'. סוף ציטוט.
אין איש נבון אשר יחשוב כי ניתן בזמן כלשהו, להשיב גמול לא'ל על כל הטובות, רק כאשר נשכיל לחיות חיים אמיתיים בצמוד לרצונו הנגלה לפחות איננו כפויי טובה אם לא מכירי טובה.
מהיום, אם תעלה בלבנו מחשבה שבעצם, איננו עושים מעשה בלתי-מוסרי כאשר אנו עוברים על דברי תורה אנו בפירוש כן עושים… את המעשה הכי בלתי מוסרי: לכפור בטובתו של מקום. גועל נפש!
אבל למה לדבר על השלילי החיובי מדהים יותר! הלא הגם שהמצוות הללו נועדו להיטיב עמנו, ככלות הכל, הרי שבמעון שחקים הדהר נחשב לנו כאילו אנו מכירים טובה להשם… למרות, שמצד עצמו, אין הוא צריך לא אותנו ולא את המצוות שלנו – – – איזה אושר!