רענון פנימיות האמונה
נסו נא לשאול יהודי שורשי:
תגיד, יש לך אמונה?
יהיה לכם נס אם הוא לא יכה אתכם. איזו מין שאלה היא זו? אמונה? למי אין אמונה? לי? תתבייש לך על השאלה, יגיב בהתלהמות מובנת. אני לא בטוח שהשאלה הזאת אינה במקומה, הדבר הזה הקרוי אמונה אינו פשוט כלל ועיקר.
אמונה יש זו אמת.
אבל עומק שורשה המובנה בנפש זה מעמל נרכש, ולא בא בירושה. גם אם נלך בעקבות קדמוננו שהדגישו את החקיקה הטבעית של היהודי באמונת ה', עדיין כולא עלמא מודו, כי נדרשת עבודה של ממש להטמיע אמונה זו בכל האברים. ולא תמיד זה נעשה.
ואם זה לא נעשה, אז האמונה החיצונית אין לה בסיס אמיתי ואיננה עומדת במבחן, היא סותרת את עצמה ומעמידה 'מאמין' זה באור מגוחך, כשמתברר לעין כל שאינו כזה כי תשעים ותשעה אחוזי אמונה, הם מאה אחוזי כפירה, רחמנא ליצלן. אולי זה מה שאמרו חכמינו הקדושים: כל המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי 'מחלל' לשון 'חלל', היוצר חלל ריק שנפער באטמוספרה האלוקית הממלאת את היקום, הכופר במציאותו של ה' דוחק את רגלי שכינה, כביכול, המבקשת לשרות בעולם החוצפה הזה.
מסופר, כי פעם התלהב חסיד אחד, ופנה אל הרב הקדוש רבי אורי, המכונה 'השרף מסטרליסק' זי"ע:
– "הלוא אם אדם הולך ברחוב בעת שהרוח נושבת ושערות זקנו מתבדרות אנה ואנה לשני צדדיו, זה גם כן בהשגחה פרטית אילו שערות יפנו לכאן ואילו לכאן"… החסיד, שהיה בטוח כי השרף הקדוש יתלהב מהאמירה המכוננת הזאת, הופתע לשמוע את רבי אורי מפטיר לעומתו:
"אם יש לך השגה כה גדולה בהשגחה פרטית אם כן, איפה יראת השמים שלך" – – -ליקוטי ע
כלומר, לא די באמירות.
צריך מעשים.
אמירות אמוניות הן הדבר הכי קל ונעים, ההיפך, הן מחזקות ומחממות את הלב, עיקר האמונה השלימה היא לתקוע אותה חזק בעומק הלב, כשהיא מובנית במקום הריאלי והמיושב שבתוך הלב לא בים האמוציות הרגשיות גרידא והשבות אל לבבך.
בספר 'ליקוטי עצות' מובאת הדרך ההדרגתית איך זוכים לגייס את השכל הציני לאמונה הפנימית, וזו לשון קדשו:
– "כשאדם חזק באמונה מאד, זוכה אחר כך לבוא אל השכל, וכל מה שמחוזק את עצמו באמונה יותר בא אל שכל יותר, כי הדבר שהיה צריך מתחלה להאמין מחמת שלא הבין הדבר זוכה אחר כך להבינו בשכל על ידי אמונתו החזקה, לבוא אל השכל על ידי האמונה.
אך אחר כך יש לו דברים גבוהים יותר, שהם נסתרים ממנו, ואינו יכול להבינם בשכל, ואזי צריך להתחזק יותר באמונה, להאמין במה שנסתר ממנו עתה, ואינו מבין בשכל, עד שיזכה להבין גם אלו הדברים בשכל, וכן לעולם. אבל צריך להיות האמונה חזקה מאד מאד עד שתתפשט האמונה בכל האיברים, ואזי יכול לזכות לבוא אל השכל על ידי האמונה". סוף ציטוט.
"אבל צריך שתהיה האמונה חזקה מאד מאד עד שתתפשט בכל האברים" – – – לא רק בפה. עם זאת, מצאנו, בספרים רבים, שהפה המדבר הוא הגורם לאמונה שתבוא, כלומר, עצם השיחה בדברי אמונה מביא את הלב להאמין וגורם לחיי האמונה התקינים.
לאור זאת ייפלא, איך זה שיש אנשים שהם מלאי אמונה בפה ומעשים אפס? הדיבור של אמונה, חייב איפה גם להיות נהגה מתוך אמת, לא די בביטויים לשונים שגורים בשפה העממית ברוך ה' בעזרת ה' וכו', טוב מאד אבל לא די, הם אמורים להיות נאמרים מתוך תחושת הודיה להשם יתברך מעומק עומק הלב, כאשר הנך אומר בעזרת השם נסה נא להרגיש איך שלולא עזרתו של אדון העולם אין לך יכולת לעשות כלום. עוד מחשבה כזאת ועוד מחשבה כזאת תביא את הקדושה להיכל מוחך ולבך הפנימי. וכן ברוך השם לברכו ממש.
ואומרים בשם הרב הקדוש מסטרליסק: "מי שמאמין שהבורא יתברך ברא שהמים יכבו את אש, אין זו אמונה שלימה, רק החיוב לדעת ולהאמין שבכל עת ורגע בכל מיני מים הנמצאים בעולם נותן הקדוש־ברוך־הוא כוח השגחתו שיהיה למים הללו כוח הטבע לכבות את האש, ובלי זה לא היו המים מכבים את האש אף שהם מים"…
כך צריכה להיות ההתייחסות שלנו לכל המוטיבים של הטבע, אין להם כלום מלבד דבר השם הפוקד עליהם להיות כאלו טבעיים ופעילים. אם המודעות תהיה איתנה ברמה גבוהה כזו של אמונה, אזי התשובה על השאלה יש אמונה? תקבל מענה הולם. ודע מה שתשיב לעצמך.
ופעם אמר בדרך הלצה השרף מסטרליסק כששואלים יהודי פשוט "איה מקום כבודו"? ישיב תשובה פשוטה "בשמים ממעל", וכששואלים למדן יענה בבקיאות תלמודית עם מובאות מהתלמוד וכו', וכששואלים מקובל, מתחיל לחשב עולמות עליונים עד אין מספר. ברם, כששואלים חסיד ישיב מיד תוך כדי דיבור "שהכל נהיה בדברו"… זו התובנה של פנימיות האמונה כל ההויה שלפנינו אלוקות היא. ופעם רצו לגזור איסור חיתון עם אנשים שיש בהם צד מינות, ענה השרף, מה יעשה כל אחד עם חלק המינות שבו? הגיע הזמן לבער אותו מכל וכול… בהצלחה!