לא לראות את הכיסוי, להאמין רק בגילוי ולהסכים לכל מצב
ערב שבת פרשת במדבר תש"פ
פרשת השבוע מסתיימת במלים: "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו", הפסוק מזהיר מהתגלות מיותרת של כלי המשכן בעת מסע המחנה, המעשה הזה גורם עונש גדול מאד. לצד פשוטו של מקרא, אנו למדים כאן רמז להתנהלות שלנו בחיים. המוות שהוא הפך החיים, נגרם כאשר אין יודעים להתחזק בשעת המכסה והתחבאות האור. כלי המשכן, הקודש, קדש הקדשים, הם הכלים של השראת השכינה, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
גם בחיי האדם, יש השראת השכינה, האלוקים רוצה לשכון על כל יחיד בעולם, היחיד הזה עובר תקופות שונות ומשונות, לפעמים הוא חי חיים של התגלות, ולפעמים הוא חווה רגעי חושך איומים, בהם לא נותר לו אלא לעבוד את השם בחשיכה, ללא שום יכולת לראות משהו, להבין משהו, להשיג השגה כלשהי, באותו זמן על האדם "להסכים" לכסות את הקודש, לתת את המקום שלהם, לא תמיד ה' רוצה שהכל יהיה גלוי, יש בחינה של "בנסוע המחנה", לא צריך להתעקש לרצות דווקא לראות מתי שאסור, במקום שאסור, במצב שלא נותנים לך לראות.
העיקשות של אנשים לחוות תמיד אור, גם במחיר של התנגדות לרצון האור הזה עצמו – נקרא "כבלע את הקודש", ההתקדשות מצידנו יכולה וחייבת להתמיד כל עוד אנו חיים, אך לא תמיד יתנו לנו לראות את האור כמו שהוא. עלינו להזהר, שבאותה עת שלא נותנים לראות, בתקופה הכהה של החיים, לא לעזוב את הקדושה, לא להגיע למצב של מיתה עקב הדחיה שאנו חשים מול האור הגדול של השראת השכינה, במלים ברורות יותר: בלע את הקודש, זהו כיסוי הקודש, לא להתייחס לכיסוי הזה ככיסוי אמיתי, אלא כנסיון ומשימת עבודה שהוטלה על שכמנו, להסיע את כלי המשכן שלנו, את השראת השכינה הפרטית שמגיעה לנו, גם בתקופה ובמצב כאלו.