לראות את הטוב בעצמו ובאחרים
כ"ב תמוז תש"פ
האמונה השלימה בדבר מיוחדותו של כל יחיד ויחיד בעולמו של הקב"ה, היא אמונה מוכרחת, כי אין אפשרות להטיל דופי במעשיו של הקב"ה, גם אם הושחרנו בדברים לא טובים, אל תראוני שאני שחרחורת, בעצם המהות – אין שום דבר נוגע כלל, משום שאין שום מעשה שנעשה בעולם שיכול לקלקל את מציאות מעשיו של הבורא, אם הוא ברא את נשמת ישראל מושלמת כל כך, עצם אצולה ממנו יתברך, הרי שאין שום עבירה ונפילה שבעולם יכולות לגרום לדבר הנאה והמושלם הזה להתקלקל. רק מה? צריך לעשות תשובה? צריך וצריך. אבל מה שאסור בתהליך התשובה, להעלות על הדעת, אפילו בהרהור אחד, שאנו לא שוים, ואיננו אהובים אצלו יתברך, הרהור זה, אפילו קל שבקלים כמוהו כהרהור כפירה חס ושלום, כפירה באתה בחרתנו, כפירה בשלימותו של ה' שאינו טועה לעולם, ואם הוא בחר בנו ורצה בנו, הרי שבחירתו מושלמת, אלא שצריך לדייק את הבחירה שלנו בו, כדי שנהיה ראויים לה, אבל מצד המהות – לא השתנה כלום.
וכמו שזה אצל כל יחיד ויחיד, כך אצל כלליות נשמות ישראל, יש המון אנשים, שמוצאים להם לנכון לקטרג באופן קבוע על כל המצב הירוד של היום, ושאין כלום היום, ופסו אמונים מן הארץ, וכדומה, כל אחד לפי צורת הביטוי שלו, הצד השוה שבכולם, שהם מאד אוהבים לקטרג, רבינו ז"ל קרא לתופעה הזאת – שיש אנשים שהם מבחינת קץ כל בשר, שרוצים להלשין ולקטרג… עלינו לדעת, כי כולך יפה רעיתי ומום אין בך… אין רע בכלליות נשמות ישראל, כולם טובים, אלא שלכל אחד יש את המסלול המיוחד שלו להגיע אל הטוב הגמור שמוכן לו, ויש נשמות שצריכות להתייסר כאן הרבה עד שיזכו להגיע אל תיקונם ושלימותם, ויש שלא יזכו אלא לאחר כמה גלגולים וכו', אבל שוב, מצד המהות – כולם יפה רעיתי. אין לנו רשות לדבר סרה ברעיתו של הקב"ה, כביכול.
חטא לשון הרע על יחיד הוא חטא חמור ביותר, אבל שבעתיים קשה וחמור הוא כאשר מדברים על הכלל, ועושים מעשה של השטן, שהוא יורד ועולה ומסטין וכו', הדיבורים שלנו יש להם תוקף גדול עד מאד, אם אנו מדברים על כלל נשמות ישראל, או על קבוצה מכלליות הקומה שלימה של כנסת ישראל, איזה דבר בלתי הגון, הרי שאנו בעצם מקטרגים עליהם, וגורמים לעמו של אלוקינו לסבול, משום שיש מקטרגים השוקדים על מוצא שפתינו, מחפשים מקום להתגדר בו, רוצים לשמוע את קללת העם הזה כמו בלעם בשעתו, אם אנו נותנים להם זאת במגש של כסף – אנו עתידים להתחרט על זה מאד, בזה ובבא. הבה נשנן לעצמנו את הפסוק הזה שוב ושוב, כולך יפה רעיתי ומום אין בך, לראות את היופי של נשמה יהודית, וגם לראות שהמום שבהם, הוא מום עובר, ובצדק אפשר לומר בקול גדול – ומום אין בך.