הכיבוש של האלוקות הפורצת
כ' תשרי תשפ"א
בסוכות אנו נמצאים בפנים, בתוך הקדושה האלוקית, היא לא יודעת שובעה, אין לה אושר כאשר באה לידי ביטוי בבית הכנסת או בפינה מיוחדת לכך, היא צריכה לפרוץ אל המרחב, אל החוץ ממש, לכבוש עוד ועוד חלקים לא מתוקנים, חלקים שמתעלמים מקיומה של הקדושה, איפה שאומרים "לסטים אתם שכבשתם", באה ההארה של הסוכה, ומוחה את מחאתה הנמרצת על כך, אין מקום פנוי מקדושה, אין פיסת עולם שאי אפשר להכריז בה על אלוקות. הסוכה מאשרת את המציאות הזו, שם בחוץ שבחוץ, על המדרכה שבה פוסעים אל המרחב, שם מוקמת הסוכה, מפסולת גורן ויקב, מקרשים פשוטים ולא יומרניים, אבל כובשים פיסת עולם, כאשר אנו זוכים לחוות את החג הזה בתוכנו פנימה, אנו מבינים את השיעור העמוק של זה, אנו מנסים ללכת בדרך שלימדה אותנו הסוכה, שגם בהיותנו בבחינת חוץ, במקום שלא נותנים לקדושה לבוא לידי ביטוי מוחצן, אנו זוכרים את ההשתייכות שלנו אל הקדושה, אנו כאילו יוצרים סביבנו כעין פיסת עולם קדוש בכל מקום שאנו פוסעים בו, ולו גם בחוץ שבחוץ שאין חוץ הימנו, אנו מתעלמים מהאוירה השוררת שם, מהאמונה המחסלת שאומרת שאין כאן המקום לגעגועי נפש אמיתיים, לך לבית הכנסת או למקומות הקדושים יאמרו כולם, אך אנו נזכור שכבר טעמנו מהתדר הסוכתי המיוחד, ישבנו בצלא דמהימנותא, צל האמונה, צל הדבקות האמיתית והאמיצה בחי החיים בו יתברך, אנו כבר לא יכולים להסתובב בעולם ציני מנותק מאלוקים, אנו חייבים את המרחב שהתרגלנו אליו. הכבישה הזו של החוץ ולסנפו אל הפנים – זה סוד מצות סוכה.