ההבחנה בין מטפל למטפל ומה שביניהם
בימינו, התרחבה התופעה הקרויה בפה העם 'מודעות טיפולית', כי יהיה דבר אצל האיש, והלך אל בית המומחה, וישאל בעצתו כאשר ישאל איש באורים ותומים. ככה ממש.
אין ספק, שבגדול, הדבר הזה הוא בר-מעלה, ובמיוחד כאשר המטפל הוא נושא דגל התורה, ויודע להבין בנפש האדם ולהביא מזור לכאביה, ככל שהאדם יעשה משהו עם עצמו, כן יהיה כלי קיבול להשפעה האלוקית מאת הרופא לנשברי לב יתברך שמו, מה שנקרא השתדלות.
אך ברור הוא, שכשם שברפואת הגוף קיימים בשוק רופאי אליל, שאין ידיעתם מספקת להשתוות עם מראיהם הדוקטורי, ורבים חללים הפילו, כי סוף כל סוף חיי אדם מופקדים בידי מופקר שעושה ניסויים ומתלמד על בני אדם, רחמנא לישזבן.
כך היא ברפואת הנפש, השוק מוצף בבעלי-נשמות-טיפוליות המציעים עזרה לבני אדם, לרוב, אלו בני אדם שיש בהם רגישות ורחמים, עוצמה ואומץ ומשיאים עצות כרוחם הטובה להחיות נפש כל חי.
אם האיש מומחה וקמיעו התמחה אשרי חוסיו ומבקרי לשכתו, אך כאשר האיש שרלטן ולא במודע והמזיד, אלא שידיעתו מוגבלת, יכולתו להבין היא אינטואיטיבית לא מוכחת, הוא מהרס כל חלקה טובה ומחריב יותר מאשר בונה. אומלל הנפגש איתו, אפילו לשיחה קלה.
לרוב אלו נותנים רושם, כי הם יודעים הכל, מבינים בנפש האדם מיד כשרואים אותו ראיה בעלמא, גם כשמוזמת ידיעתם, הם מצטדקים כי ידיעה זו אינה חשובה דיה, "ודרכי לא להתעניין בזה כלל", הסימן הבולט באפיון המסוכנים הללו, היא הגאוה.
מהר מאד, בפגישה הראשונה, תשמע על היותם מצילי נפשות ממש, ולא מפי זר כי אם מפיהם בעצמם, ו"כל אלו שלא הצליחו אצל אף אחד – כאן הם מצליחים", כי אני, לא צריך את כל השטויות הללו שמלעיטים בחוץ, כי אם רוח ממרום נושפת בערפם.
מי שמדבר בשם הקדוש ברוך הוא ומחריב שלוותם של בני אנוש, הוא משרת את הכח המתנגד לקדושה, האדם, מטבע ברייתו הוא קטן שבקטנים, הוא הכי מוגבל בכוחותיו ובידיעתו, החלק היחיד שיכול לשרת אותו, זה בדיוק ההיפך מגאווה – החלק העניו והמתבטל, הלומד והמקבל.
מי שחש שליחות עליונה לעזור ולסייע לבני אדם, צריך להיות איש מידות, גבוה משכמו ולמעלה, לראות בבני אדם יצורים עילאיים אלוקיים אשר גם מחדליהם הברורים אינם מביאים אותו לשפיטתם ולהסיק מסקנות אודות פלוני או אלמוני…
אזהרת חז"ל הקדושים 'למד לשונך לומר איני יודע', קובע לו מקום של כבוד בעולם הטיפול, האיש ששומע דברים, עליו להיות בעל לב נקי, ולא להסיק שום מסקנות עד שהופך את הענין מכל צדדיו, ויורד על לעומק השיתין של המניעים הנגרמים ממרכיבים שונים ונתונים רחבים שלולא ידיעתם נפש המטופל בסכנה.
לרוב, עמדת הכח בו נמצא האיש 'באים אליו המון אנשים' (מחיאות כפים) משחיתה את אצילות הבחנתו, הוא שבוי בידי שטן הגאוה והישות, בדרך כלל הוא גם אינו מסוגל להקשיב לזולת באמת, וגם כשמקשיב הוא טרוד במציאת הפתרון או ההסבר הנשלף מכובע השפנים שחבש בטעות.
כאשר נשכיל להבין בטיבן של הבריות, נבין את עומק חוכמתם של רבותינו, הלימוד זכות שאנו מחוייבים לו על פי מצות עשה מדאורייתא, והפלגת חכמינו עד קצה האחרון, מלמד אותנו, כי בבסיסו של האדם, מצויים רבדים שונים ובלתי ידועים המבארים המון תמיהות על התנהגות זו או אחרת.
המדבר בביטחה מול אדם מיוסר, ומסביר לו במילים פוסקות וחזקות מה הוא ומי הוא, ובעיקר מה הוא לא, ונותן לו את התחושה כי אני יודע יותר טוב ממך בכלל מה אתה מרגיש, פוגע הן בקשר הטיפולי והן באמת המציאותית, כי האיש בא אליך עם חוויותיו, אל תתפלפל איתו על נקודת האמת והצדק.
טייל עמו במבואות קורותיו כאילו אמיתותם לא מובאת כעת לכס הדיון, נשום את אוירת הרגשיו, שים לב, כי אלו הדברים שהוא חש ומרגיש, הכנס עמו לתחום חייו, ודע, כי הוי זהיר בכבודו של יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא – הנפש!
אומנם, מיותר קצת לדבר על כך, כי האנשים מצביעים ברגל, בדרך כלל יש גבול סבולת לאדם שמושפל אחת או שתים בחדר היודע-כל, בשלב מסוים הוא יבין כי אין הדבר מקדם אותו בחיים ויחדל לבזבז את זמנו במילוי האגו של המתעלל ברגשותיו, אך יזכה לשמוע את ה'אמת' מפיו של המומחה: אתה בכלל לא בר-טיפול.
מטפלים מומחים יקרים, תרתי משמע, לפני שהנכם נכנסים לקליניקה או לחדרון הקבלה המאגי שלכם חישבו קצת על הריבונו של עולם, הבינו כי אתם בפגישה עם ילדיו, גם הבעייתים שבהם מוכתרים בכתר הוד זה, תנו את הכבוד לברואים, הבינו שזה שאתם מבינים קצת או הרבה ובעלי נסיון – היא לא בשביל להגיס את הדעת בעבודת הקודש שלכם. והצלחה רבה לכולם!